אהרון שמואל ברייס (23), לוחם שריון במסלול בני ישיבות, בכלל לא היה אמור להתגייס ללחימה הנוכחית. הוא כבר השתחרר מזמן והמשיך ללמוד בישיבה. אולם כשהחלו הזוועות בעוטף, אהרון החליט שהוא לא יכול לעמוד מהצד ודרש לצאת מהישיבה ולחזור להילחם לצד חבריו. "בהתחלה לא נתנו לי לחזור, אבל ידעתי ידעתי שלא אוותר עד שאצא להילחם עם החברים שלי לגדוד", הוא מספר.
כך, עם הרבה נחישות, הצליח אהרון לחזור אל הגדוד והצטרף כמ"מ בפלוגה. הוא וחבריו לטנק הובילו את הכניסה הראשונה של כוחות האוגדה לעזה. "ניהלנו קרבות רבים ונלחמנו מול המחבלים באין-ספור היתקלויות", הוא מספר. לאחר מספר שבועות של לחימה אינטנסיבית, אהרון וצוותו עברו בציר ראשי בשכונת ג'באליה, שם הטנק שבו שהו נפגע מטיל נ"ט. "שמעתי בום רציני וכל המערכות של הטנק השתבשו. התכוונתי לדווח בקשר שנפגענו, אבל לא יכולתי - באותו הרגע הבנתי שנפצעתי ושאני לא יכול להזיז את הידיים והרגליים", הוא משחזר את הרגעים הדרמטיים. במהלך האירוע הקשה נפל מי שהיה מפקד הטנק של אהרון, סרן עדן פרוביזור ז"ל. ״הלוחמים התאמצו ולמרות כל הקושי משכו אותי מהטנק", הוא מספר. "כשחולצתי ממנו הספקתי להסתכל על הקצין שלי, עדן ז"ל, והבנתי מיד שהוא נהרג במקום. מאותו רגע אני לא זוכר מה קרה". אהרון פונה במסוק לבית החולים אסותא אשדוד במצב קשה ולא יציב, שם עבר מספר ניתוחים ואושפז במחלקת טיפול נמרץ עד שמצבו ייוצב.
בימים אלה הוא נמצא בתהליך השיקום במרכז השיקום החדש ע"ש גנדל שנפתח בהדסה הר הצופים, שם הוא זוכה לומד לחזק את הגוף כדי להשיב את היכולות שנפגעו בעקבות הפציעה. בין היתר, הוא עובר טיפולי פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק ושחייה טיפולית.
מיכל אבל, פיזיותרפיסטית באגף השיקום הדסה הר הצופים המטפלת באהרון, מספרת: "אהרון הגיע אלינו עם רסיסים כמעט בכל הגוף ועם פגיעת הדף שגורמת בין היתר לסחרחורות ואיבוד שיווי משקל. עכשיו בסטודיו החדש בהדסה, אנחנו עובדים המון על שיווי המשקל וחיזוק הגוף ואהרון מצליח ומשתפר מיום ליום. יש לו הרבה דברים להתמודד איתם אבל הוא אדם מאוד חיובי, תמיד מחייך, מאמין בעצמו ורוצה להגיע רחוק. מבחינתו אין קושי שלא ניתן להתגבר עליו, אני מאמינה בו מאוד".
״אני נמצא פה עם פצועים נוספים שזקוקים לשיקום. תמיד דואגים לעטוף אותי והכל נעשה באווירה טובה ששומרת על מצב רוח ועל מוטיבציה גבוהה", הוא מספר. "אני כבר מצליח לעלות מדרגות ואני יותר יציב ויכול להשתמש ביד שלי יותר ממה שיכולתי בהתחלה, זה בהחלט מעודד", אומר אהרון לסיום.