בעקבות פליי דובאי: למה טיסה מכניסה אותנו לחרדה ואיך מתמודדים
דופק מואץ, נשימה מהירה, מחשבות על התרסקות והצורך לבדוק שוב ושוב שהכל בסדר – פחד מטיסות יכול להיראות אחרת אצל כל אחד. אחרי האירוע החריג בטיסת Flydubai השבוע, זה זמן טוב להבין מה קורה בגוף כשהחרדה עולה, מה עלול דווקא לחזק אותה ואילו כלים יכולים לעזור
האירוע החריג בטיסת Flydubai מדובאי לתל אביב השבוע הזכיר לרבים מאיתנו עד כמה מהר תחושת הביטחון בטיסה יכולה להתערער. גם כשהמטוס נוחת בשלום וכל הנוסעים בטוחים, תמונות וסיפורים מאירוע כזה יכולים להישאר בראש ולהפוך את הטיסה הבאה למלחיצה הרבה יותר.
אבל למה אצל אדם אחד המחשבה על טיסה מעוררת בעיקר אי-נוחות, ואצל אחר היא יכולה לגרום לחרדה של ממש? אצל חלק מהאנשים הפחד מתחיל כבר ברכישת הכרטיס או ימים לפני הטיסה, ואצל אחרים רק כשהמטוס מאיץ על המסלול או נקלע למערבולת. פחד מטיסות לא נראה אותו דבר אצל כולם: יש מי שחוששים מהתרסקות או מתקלה, ואחרים מפחדים דווקא מחוסר השליטה, מהמקום הסגור או מהאפשרות לחוות התקף חרדה באוויר בלי יכולת פשוט לצאת.
כאשר הפחד חזק ומתמשך, גורם למצוקה משמעותית או מביא להימנעות מטיסות, הוא עשוי להיחשב לפוביה – פחד עז ומתמשך ממצב מסוים.
להבין מה קורה לגוף
כאשר אנחנו מרגישים איום, הגוף מפעיל באופן אוטומטי את מערכת החירום שלו: הדופק עשוי לעלות, הנשימה מואצת, השרירים נדרכים וליתים מופיעים רעד, הזעה או סחרחורת.
במצב של סכנה אמיתית זו תגובה חשובה. אבל חרדה יכולה להפעיל את אותה מערכת גם כשאין סכנה מיידית. לכן דופק מהיר או תחושת מחנק אינם כשלעצמם סימן לכך שמשהו מסוכן קורה. ההבנה שמדובר בתגובת חרדה יכולה לעזור לא לפרש את התחושות עצמן כהוכחה שמשהו השתבש.
לא לרדוף אחרי ודאות מוחלטת
כשמפחדים, טבעי לחפש שוב ושוב מידע או אישור שהכל יהיה בסדר - לקרוא על בטיחות בטיסה, לעקוב בדריכות אחרי כל רעש ותנועה של המטוס או לבקש ממישהו להרגיע.
מידע יכול לעזור. אבל אם בכל פעם צריך עוד בדיקה ועוד אישור כדי להירגע, ההקלה בדרך כלל קצרה והצורך בהרגעה עלול לשמר את הפחד.
במקום לנסות להגיע לוודאות מוחלטת, אפשר להסתפק במידע שנחוץ באמת ולתרגל את היכולת להישאר גם עם מידה מסוימת של אי-ודאות. אם עולה דחף לבדוק שוב או לבקש עוד הרגעה, אפשר לזהות אותו, לעצור לרגע ולהחזיר את הקשב למה שקורה כאן ועכשיו.
כדאי גם לזכור שמחשבה אינה עובדה. כשהמחשבה "המטוס עומד להתרסק" מופיעה, אפשר לנסות לומר לעצמנו: "יש לי עכשיו מחשבה שהמטוס עלול להתרסק". השינוי הקטן הזה יכול לעזור ליצור מרחק בין המחשבה לבין מה שקורה בפועל.
מה עושים כשהחרדה עולה?
בזמן הטיסה הדופק יכול לעלות, הגוף נעשה מתוח ומחשבות מפחידות מתחילות לרוץ. זה יכול לקרות במיוחד ברגעים כמו המראה, נחיתה או כניסה למערבולות.
אפשר להפנות את תשומת הלב החוצה ולשים לב באופן מכוון לכמה דברים שרואים, שומעים או מרגישים במגע עם המושב והרצפה. אפשר גם להאט מעט את הנשימה, בלי לנסות לנשום עמוק בכוח, למשל באמצעות נשיפה מעט ארוכה יותר מהשאיפה. מוזיקה, סרט או שיחה יכולים גם הם לעזור.
אבל לא חייבים להעלים את החרדה כדי להמשיך בטיסה. לפעמים מועיל יותר לומר לעצמנו: "אני חרד עכשיו. זה לא נעים, אבל אני יכול להישאר עם התחושה הזאת גם בלי לנסות להפסיק אותה מיד."
אם המטוס מיטלטל, חשוב להישאר חגורים ולהישמע להנחיות הצוות. עצם הטלטלה – וגם הפחד שהיא מעוררת - אינם מעידים כשלעצמם שמשהו השתבש.
ואם אני פשוט נמנע מטיסות?
ביטול הטיסה מוריד את החרדה כמעט מיד - ולכן קל להבין את הרצון להימנע. אלא שבטווח הארוך ההימנעות עלולה לשמר ואף לחזק את הפחד.
כאשר פחד מטיסות מגביל את החיים, כדאי לשקול טיפול. אחת הגישות שנמצאו יעילות היא טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT), ובמיוחד טיפול הכולל חשיפה הדרגתית ומותאמת לדברים שמעוררים את הפחד. בפחד מטיסות ניתן לעיתים להיעזר גם במציאות מדומה שמדמה את חוויית הטיסה. סוג הטיפול המתאים תלוי באופי הפחד ובמה שמעורר אותו.
לעיתים רופא או רופאה עשויים להמליץ על תרופה להקלה נקודתית בחרדה סביב טיסה. עם זאת, תרופות אינן מחליפות טיפול שעוזר להתמודד עם הפחד לאורך זמן.
המטרה אינה בהכרח לאהוב לטוס. לפעמים השינוי המשמעותי הוא היכולת לומר: אני מפחד - ובכל זאת אני מסוגל לטוס.
ד"ר יהונתן דבש הוא סגן הפסיכולוגית הארצית של כללית