יותר מחצי שנה חלפה מאז החלה המלחמה, והציבור הישראלי ממשיך להתמודד עם קשיים בלתי רגילים. לנוכח כמות הנרצחים וההרוגים, החטופים שעדיין נמקים בשבי החמאס, ועשרות האלפים שמפונים מבתיהם, ניתן כבר לזהות הידרדרות במצבם הנפשי והגופני של הישראלים. אלא שלטענת המומחים, הלחימה הממושכת צפויה לפגוע בבריאות הציבור גם בטווח הבינוני והרחוק, שנים וחודשים קדימה. נדמה אם כך, שהרע עוד לפנינו.
"ההשפעה המיידית של טבח השבעה באוקטובר מתבטאת בהיבט הנפשי", אומר פרופ' חגי לוין, יו"ר איגוד רופאי בריאות הציבור וראש מערך הבריאות במטה משפחות החטופים, "חרדות, דיכאון, הפרעות שינה, הפרעות ריכוז, צורך בתרופות, זה קודם כול. אבל בטווח הרחוק אנחנו נראה גם נזקים בריאותיים והחמרה במצבם של חולים במחלות כרוניות, כמו סוכרת ויתר לחץ דם, התפרצות של מחלות סרטן ומחלות אוטואימוניות, ואפילו ירידה בתוחלת החיים".
לדבריו, המענה מצריך, בין השאר, יצירת תוכנית אסטרטגית לחיזוק החוסן והיכולת בקרב הציבור להתמודד עם האתגרים הבלתי צפויים שעוד יגיעו. "הייתה לנו מגפה, הייתה לנו מהפכה, הייתה לנו מלחמה, ואני לא יודע מה המ' הבאה. אנחנו צריכים לייצר כבר עכשיו תוכנית אסטרטגית שתכשיר עוד כוח אדם, שתיתן כלים לציבור ושתחזק את התשתיות כדי לתת מענה טוב יותר להמשך".
פרופ' נחמן אש, יו"ר המכון הלאומי לחקר מדיניות הבריאות, ומי שכיהן כמנכ"ל משרד הבריאות, מדגיש את חשיבות הטיפול הדחוף בנושא בריאות הנפש. "הסכנה המיידית היא מצבם הנפשי של הישראלים. הבעיות האלה כבר צצות ובהיקפים גדולים". פרופ' אש מציין כי קיים מחסור חמור במטפלים במערכת, ואף שהמדינה הקצתה תקציבים לטיפול בנושא, זהו תהליך ארוך עד שימומשו בפועל. "אי אפשר לפתור את המחסור מהיום למחר, יש פה אתגר גדול".
פרופ' חיים ביטרמן, המנהל המדעי של המכון הלאומי לחקר מדיניות הבריאות, מוסיף כי הצורך האדיר במתן מענים בתחום בריאות הנפש מגיע על רקע מערכת שעוד לפני המלחמה היה מה לשפר בה, "עם תורים איומים ונגישות ירודה לאפשרויות טיפול". לדבריו, היא לא תוכל לעמוד בקצב הנדרש.
"בזמנים של סטרס ופחד, אנשים פחות שמים דגש על בריאות ועל רפואה מונעת"
עיני המומחים נשואות קדימה, לחודשים הבאים ולשנים הבאות, אז לטענתם יהיה אפשר לזהות את השלכות המלחמה על בריאותם של הישראלים. פרופ' ביטרמן מסביר כי החולים במחלות כרוניות, בייחוד אזרחי המדינה המפונים מבתיהם שהטיפול השגרתי שלהם נפגע, נמצאים בסיכון גבוה. "אני מוטרד מאוד לגבי המפונים, מה הטיפול שהם מקבלים, בעיקר שכבת החולים הכרוניים שזקוקים למעקב, וכעת מנותקים מרופא המשפחה ומהמערכת הרפואית שהם מכירים. כ-9 אחוזים מהאוכלוסייה סובלים מסוכרת, במגזרים מסוימים זה מגיע אפילו עד 20 אחוז. אי איזון של מחלת הסוכרת עלול לגרום לסיבוכים תוך כמה חודשים, וכך גם אי איזון במצבים של יתר לחץ דם, שיכול להתבטא בעלייה בשיעור האירועים המוחיים או הלבביים".
לטענת פרופ' נחמן אש, אוכלוסיית המפונים נמצאת בסיכון לטווח הרחוק, גם בשל הרגלי החיים שלהם שהשתנו לרעה בחודשים האחרונים. "כשאוכלים בבית מלון, התזונה היא לא אותו הדבר כמו האוכל שמכינים בבית. גם השמירה על הפעילות הגופנית קשה יותר כאשר נמצאים רחוק מהבית. יחד עם המתח והחרדה שקיימים ממילא אצל האוכלוסיות האלה, והחשש לפרנסה אחרי כל כך הרבה חודשים רחוק מהבית, ניתן להניח שיהיו השפעות על בריאותם הנפשית והגופנית שנראה אצלם בעתיד". השפעת הפינוי והיציאה מהמסגרת משפיעה לדבריו גם על הילדים. "השמנת ילדים היא משהו שמטריד אותנו. בשנתיים האחרונות שיעור השמנת הילדים עלה, ואנחנו חוששים שהמלחמה תתרום למגמה הזו".
ואכן, בסקר שערכה לאחרונה קופת חולים מכבי שירותי בריאות בקרב המפונים הן בצפון והן בדרום, נתגלו ממצאים מטרידים - כשליש מהמפונים דיווחו על שינוי לרעה במצבם הבריאותי, ובקרב ההורים, שליש ציינו כי חל שינוי לרעה בהרגלי התזונה של הילדים. עוד עלה מן הסקר כי כ-50 אחוז מבין המפונים שביצעו פעילות גופנית סדירה טרם המלחמה נאלצו להפחית את פעילותם, וכ-20 אחוז העידו שהפסיקו לחלוטין. גם בקרב המעשנים, או המעשנים לשעבר, המצב אינו מזהיר. 43 אחוז דיווחו שבעקבות המלחמה התחילו לעשן או הגבירו את תדירות העישון.
ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות, ד"ר שרון אלרעי פרייס, מעידה כי גם בממצאים שאסף המשרד לאחרונה הם מזהים הידרדרות והזנחת הבריאות אצל המפונים, אך גם אצל האוכלוסייה הכללית, בנושאים כמו איכות התזונה, ובמצבים מסוימים אף בכמות האוכל ובביטחון התזונתי, ובחזרה להרגלים שאינם בריאים. "אנחנו לא מופתעים. אני חושבת שבזמנים של סטרס, עומס ופחדים, אנשים פחות שמים דגש על כל מה שקשור לשמירה על הבריאות ולרפואה מונעת. אנחנו מבינים שבריאות הנפש משפיעה על הבריאות הגופנית".
"המלחמה עלולה לקצר את תוחלת החיים בכמה שנים"
אוכלוסיית המפונים היא רק "מעגל פגיעה" אחד מבין רבים שקיימים בציבור הישראלי, מסביר פרופ' חגי לוין. החל מהחטופים ומשפחותיהם, דרך משפחות השכול ועד הישראלים שחוו חשיפה משנית לזוועות דרך אמצעי התקשורת והרשתות החברתיות. לטענת הפרופ', הטראומה של שבעה באוקטובר עשויה להיות טראומה בין דורית, ויש לעקוב אחר השינויים האפיגנטיים ("מעל הגנים") בקרב האוכלוסייה הישראלית, ולנסות לתת מענה כדי לצמצם את ההשפעה. "האנלוגיה היא למחקרים שנעשו על שורדי שואה אצלנו בבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטה העברית. אנחנו יודעים שבמקרה של שורדי השואה, גם ברמה האפיגנטית וגם ברמה התרבותית והנפשית, ההשפעות היו בין דוריות".
נקודה נוספת שמעלים המומחים היא הזנחה של הישראלים את הבדיקות השגרתיות - בדיקות הסקר. "השגרה הרפואית שלנו בנויה מהשגחה, מעקב ומניעה. כך למשל בדיקות סקר, ממוגרפיה לגילוי מוקדם של סרטן השד, קולונוסקופיה לבדיקת המעי הגס וכו', כל אלה נכללות תחת רפואה מונעת, והפניות של אנשים לכך השתבשה בתקופה הזו מאוד", אומר פרופ' חיים ביטרמן.
פרופ' אש סבור כי אם נעשה פחות בדיקות סקר, נגלה פחות, אך "זה עשוי להתפרץ בשלבים מאוחרים יותר. יכול להיות שבשל הירידה בהיענות לבדיקות אלה, נראה מגמה של גילוי בשלב מאוחר של מחלות". עוד מציין הפרופ' כי על מערכת הבריאות להתגייס בתקופה זו אף יותר מהרגיל למען עידוד האזרחים להגיע להיבדק. "אנחנו לא יכולים שייווצרו פערים בטיפול במחלות כרוניות או בבדיקות סקר, בייחוד לא לנוכח המצב הביטחוני והחשש מפתיחה של חזית נוספת בצפון, אז לא יתאפשר לטפל בנושא באותה צורה".
והאם השפעת המלחמה עלולה לפגוש אותנו גם בעוד עשרות שנים? לדעתו של פרופ' חגי לוין, המצב המלחמתי הממושך עשוי לפגוע גם בתוחלת החיים במדינת ישראל. "אנחנו יודעים שסטרס וטראומה קשורים בקיצור תוחלת החיים, פשוטו כמשמעו, המלחמה יכולה לקצר את תוחלת החיים בכמה שנים". לדבריו, ישנן אוכלוסיות שנמצאות בסיכון גדול יותר, כמו החטופים ששוחררו משבי החמאס. "אני מניח שבעתיד נזהה אצלם יותר מחלות, איכות חיים פחות טובה ותוחלת חיים קצרה יותר". בצורה דומה, מוסיף הפרופ', גם משפחות החטופים נמצאות בסיכון. "יש שוני בין השכול לבין הלחץ שחשות משפחות החטופים. אי הוודאות המתמשכת באשר ליקיריהן קורעת וקשה. אני מזכיר לך שהרצל, אבא של אורון שאול, נפטר בגיל צעיר מאוד, כשהיה רק בן 53. אמנם ראינו מחקרים מעטים, אבל ראינו מספיק. ברור לנו שנראה את תוחלת החיים מתקצרת אצל משפחות אלה". עוד הוא מוסיף כי הנזק יהיה חמור עוד יותר במידה שהחטופים, שעדיין מוחזקים בשבי החמאס, לא ישוחררו והמשפחות לא יזכו לסגירת מעגל. "במידה שנצליח לשחרר אותם ונביא את המתים לקבורה ראויה תהיה הזדמנות לשיקום".
פרופ' נחמן אש מצטרף לטענה כי השלכות המלחמה על בריאות הישראלים תלויות גם בתוצאותיה ובתחושה הלאומית הטובה בקרב הציבור, אם זו תסתיים בהצלחה ובהשבת החטופים. עוד הוא מוסיף כי ישנו משקל גם למשך הלחימה. "אין דין מלחמת ששת הימים כדין המלחמה הזו. ככל שהמלחמה תימשך, וכמובן אם יהיו התלקחויות משמעותיות כמו זירה נוספת בצפון, אז בוודאי שהנזקים יהיו חמורים ומשמעותיים יותר".
"יש החלטות שנמצאות בידיים שלנו"
אז מה ניתן לעשות כדי להתמודד עם ההשפעות השליליות של המלחמה על בריאות הציבור, ולצמצם עד כמה שאפשר את הנזקים? במשרד הבריאות אומרים כי בימים אלה נעשית עבודת מטה לגיבוש תוכנית חדשה לבריאות הגוף והנפש, שנרקמת בשיתוף האגף לבריאות הנפש במשרד הבריאות, מינהל תכנון אסטרטגי ומשרד ראש הממשלה. "ברור לנו מאוד שמצב נפשי משפיע על מצב גופני ומצב גופני משפיע על החוסן, ואנחנו רוצים לייצר תוכנית הוליסטית", מסבירה ד"ר שרון אלרעי פרייס. לדבריה, התוכנית תתבצע דרך הרשויות המקומיות, באמצעות מתאם שיעזור לתכלל את המענים ולפתח כלים לבניית חוסן בקהילה, לשיפור התזונה של האוכלוסייה ולעידוד לפעילות גופנית ומניעת עישון.
פרופ' חגי לוין מציין את הצורך ביציאה מהקופסה של מערכת הבריאות. "אנשים מקבלים סל שירותים זהה לכל אחד, זכאות למספר טיפולים קבוע. אבל מה אם מישהו צריך עוד טיפולים? או טיפולים מסוג שונה? מערכת הבריאות היא מערכת שמרנית ובירוקרטית, וחשוב שהשיקום ייעשה לפי הצרכים של כל אדם וכל קהילה". עוד הוא מוסיף כי יש צורך בהשקעה בטיפולים אחרים, כמו טיפול באמנות, בספורט ובטבע.
לטענת פרופ' נחמן אש, צריכה להיות התייחסות גם של מערכת החינוך והרווחה, והרשויות המקומיות. "מערכת הבריאות היא לא היחידה שצריכה להיות מעורבת בפתרונות השונים. הפתרון הוא רב ערוצי".
ד"ר שרון אלרעי פרייס מבקשת להדגיש בפני הציבור כי מלבד הפתרונות המערכתיים, ישנם גם דברים שנמצאים בידינו. "כשיש מבצע צבאי קצר, אז שמים בצד את הדאגה לבריאות, לשבוע או עשרה ימים. הפעם, דווקא הימשכות המלחמה מחייבת אותנו לחזור ולשמור על עצמנו למרות המצב, ויש דברים שהם בידיים שלנו. כך למשל להחליט שעושים פעילות גופנית, או להפחית בעישון סיגריות. אנחנו מודעים לקושי אבל לא חייבים לקבל החלטות גדולות, גם צעדים קטנים יספיקו בתור התחלה".