"הייתי לא פעם בסיטואציות שבהן ילדים היו בין חיים למוות – אין ספק שזה חיזק אותי"

מדינה שלמה עמדה על רגליה בזמן שיובל קוגן בן ה-4 נעלם במהלך בילוי בחוף הים באשקלון. במשך שעות ארוכות הוא שרד לבדו בשטח, עד שבמזל גדול הוא נמצא בריא ושלם.

אמו של יובל, ד"ר דינה קוגן, היא רופאת ילדים במחוז הדרום של קופ"ח כללית. במהלך החיפושים היא ניהלה את האירוע המלחיץ, התראיינה לכלי התקשורת ופעלה סביב השעון בכל דרך כדי למצוא אותו. בשיחה עם mako בריאות היא מספרת על הרגעים הדרמטיים, על הצורך להישאר בשליטה ועל עבודתה שתרמה להתמודדות עם הסיטואציה הקשה.

כשהתקשרנו אליה, היא בדיוק הייתה עסוקה בלחזור לעשרות הודעות מחזקות שהיא ממשיכה לקבל מהציבור הרחב – לכל אחד מהפונים היא עונה באופן אישי. "זה פשוט בלתי נתפס", היא אומרת. "פרסמנו את המספר שלי כדי שאנשים יעזרו בחיפושים, אבל לא תיארתי לעצמי שאמשיך לקבל כל כך הרבה טלפונים ותמיכה גם כשיובל יחזור. עכשיו התקשרה אליי אישה שעברה התקף לב ואמרה לי שחיזקתי אותה. זה באמת מרגש אותי".

עבדתי בעבר בטיפול נמרץ במיון, זו עבודה שמחייבת קור רוח ושמירה על פוקוס. כל קבלת החלטה דרשה ריכוז ויציבות, יכולתי לקבל למשל ילד מפרכס גם אחרי 27 שעות של משמרת ללא שינה, ועדיין הייתי חייבת להישאר מרוכזת והחלטית

איך אתם מרגישים?

"אנחנו עדיין מנסים לעכל את הסיטואציה. יובל מרגיש טוב, הוא כבר חזר לגן ומתנהל כרגיל. הוא מקבל הרבה אהבה והמון מתנות ממכרים וגם מהרבה אנשים שאנחנו לא מכירים – חילונים, דתיים, אנשים מכל הארץ. אנחנו מוקפים באהבה ואני בהודיה גדולה על זה".

זה באמת לא מובן – קור הרוח שהפגנת ברגעי החיפוש. העובדה שאת רופאת ילדים תרמה לזה?

"כרופאת ילדים בהתמחות, הייתי לא פעם בסיטואציות שבהן ילדים שהיו בין חיים למוות – אין ספק שזה חיזק אותי. עבדתי בעבר בטיפול נמרץ במיון, זו עבודה שמחייבת קור רוח ושמירה על פוקוס. כל קבלת החלטה דרשה ריכוז ויציבות, יכולתי לקבל למשל ילד מפרכס גם אחרי 27 שעות של משמרת ללא שינה, ועדיין הייתי חייבת להישאר מרוכזת והחלטית. גם כשיובל נעלם הבנתי שאני חייבת להישאר מפוקסת כי הרגשתי שהילד שלי בסכנת חיים".

גם החיים עצמם, כך היא מספרת, לימדו אותה דבר או שניים על חוזק. "איבדתי את אבי כשהייתי בחודש השמיני להיריון עם בתי. אני חושבת שלצד הקושי והכאב הגדול, דברים כאלה בונים לך את האישיות ומחזקים אותך".

הייתי ב'מוד' הישרדותי ולא יכולתי לאפשר הסחות דעת או דאגות מצד הבנות, במצבים כאלה אנחנו המודל של הילדים וידעתי שאני חייבת להיות חזקה

מה אומרים לאחיות של יובל בסיטואציה כזאת?

"הייתי חייבת שהן יישארו רגועות ובטוחות ככל שניתן, אז השארתי אותן אצל שתי חברות מדהימות שאני סומכת עליהן. מדי פעם התקשרתי כדי לעדכן אותן שהאירוע בשליטה, ושידרתי להן חיוביות, וגם את הידיעה שהוא יחזור הביתה. הייתי ב'מוד' הישרדותי ולא יכולתי לאפשר הסחות דעת או דאגות מצדן, במצבים כאלה אנחנו המודל של הילדים וידעתי שאני חייבת להיות חזקה".

איך ילד בן 4 שורד 27 שעות בחום הזה מחוץ לבית לבדו ובלי מים?

"יובל הוא ילד חזק בגוף ובנפש, חכם מאוד ושובב. אבל הוא אמיץ הרבה מעבר למה שחשבנו. בעיניי היו עוד כמה דברים שעזרו לכך – ראשית, היה לו כובע ואני גם תמיד מקפידה למרוח את הילדים בקרם הגנה אז מהבחינה הזאת הוא היה יחסית מוגן מהשמש. מעבר לכך, הוא לבש חולצה בהירה שקולטת פחות חום. היה פה כמובן גם מזל גדול - נתנאל ביטון ונועם שמחי שמצאו אותו הם אנשים יקרים, ולעד נהיה אסירי תודה להם. הם שליחים של האל ודרכיו נסתרות".

הוא עבר בדיקות רפואיות או שזה נחסך ממנו כי יש לו אמא רופאה?

"באופן כללי חשוב לגשת למיון כשקורה מצב כזה, אבל לא לקחתי אותו לבדיקות דם או לבדיקת נוזלים כי ראיתי שהוא מתאושש יפה. הוא שתה הרבה ואכל המון ארטיקים. אבחנתי אותו כילד שסובל מהתייבשות קלה אבל לשמחתי חסכתי לו ביקור במיון ואת כל הרעש מסביב, כי ראיתי שהוא מתאושש ומשלים את מה שצריך".

דינה מתכוננת לחזור לעבודתה כרופאה ביום ראשון הקרוב, והמשפחה תשוב לשגרה בהקדם. "האומץ והתושייה של יובל עזרו לו לשרוד לבד בשטח, אבל אין לי ספק שגם התפילות של כל עם ישראל תרמו לכך. אולי הוא השליח שנבחר כדי לאחד את כולנו וללמד אותנו כמה אנחנו חזקים כשאנחנו ביחד", היא אומרת. "אנחנו עדיין מרכיבים את השברים לאט-לאט, אבל אני מניחה שהחלק השלם לא יורכב לעולם. זה בהחלט אירוע מטלטל".

מסר להורים לסיום?

"חשוב להבין שסיטואציה כזאת עלולה לקרות לכל הורה, בייחוד עכשיו בתקופת הקיץ. צריך לשמור על הילדים ולא לנתק איתם קשר עין - אפילו לא לדקה".