לא "בסך הכל דיאטה": חייבים להיזהר ממשפיעני "אורח חיים בריא"

כתבה חדשה בניו יורק פוסט מעוררת סערה ברשת סביב משפיענית בת 22 בשם ליב שמידט שהתוכן שלה הוסר על ידי טיקטוק ותויג כמסכן את הבריאות. מדובר במשפיענית "דיאטות ואורח חיים בריא". תופעה מוכרת שחוצה את גבולות האונליין ופולשת לחיינו גם באופליין. הבחורה, בעלת מבנה גוף רזה עם שליחות "להציל את אמריקה מהשמנה", מציעה תוכן שלטענתה מסייע בשמירה על משקל תקין ועל הדרך מוכרת תוספי תזונה ושלל אבקות במינוי חודשי של 9.90 דולרים לחודש.

רק לפני חודשיים אושיית כושר מובילה בארה"ב חשפה: "אני מתמודדת עם הפרעות אכילה". כלומר, הגוף החטוב והספורטיבי הבלתי אפשרי שהוא נחלתה, גוף כזה שבעזרתו מכרה עשרות תוכניות כדי שגם את! תוכלי להשיג, הוא למעשה תוצר של מחלה איומה.

איך ייתכן שהדמויות האחראיות על הבריאות שלנו יכולות לבגוד בנו? התשובה הראשונה היא היעדר בקרה. התשובה השנייה היא: הן מעולם לא היו אמונות על הבריאות שלנו, אלא על הרווח הכספי שלהן, לעיתים על חשבון הבריאות שלנו.

מקצועות הבריאות, כמו דיאטנית, פיזיותרפיסט, מרפאה בעיסוק וקלינאי תקשורת, הם בהחלט כאלה שקשה לשמור עליהם. מרשם תרופתי, למשל, לא יכול לכתוב אדם שאינו מחזיק ברישיון לעסוק ברפואה. על כן, אם דיאטנית תכתוב למישהו מרשם לאנטיביוטיקה - הוא לא יכובד.

אך מה מונע מאדם לכתוב שמות של מאכלים על דף עבור אדם אחר? התשובה היא כלום. למעשה כל אדם מן השורה יכול מחר לקום בבוקר ולהחליט שהוא עוסק במקצועות הרפואה ללא כל הכשרה מקדימה. כך מקצוע הדיאטנית (והרשו לי גם להרחיב ליתר מקצועות הבריאות) "בר השגה" בידי אלה המבקשים לעצמם מקצוע טרנדי ורווחי באפס מאמץ.

>> למה הסתמכות על טרנדים שמופיעים בטיקטוק עלולה להזיק לבריאות?

>> תופעת המוקבאנג: "גם פעם בודדת של אכילה באופן כזה עלולה לגרום נזק חמור"

עם המקצוע מגיעה אחריות

מה הבעיה בזה? עם מקצוע כמו דיאטנית מגיעה גם אחריות. אחריות כלפי המטופלים וקהל היעד ברשתות. כדי להמליץ למישהו אחר כיצד לפעול, לא די לדעת מה עובד עליי כפרט, ולמען האמת ניסיוני האישי כאדם פרטי בסוגי דיאטות שנים עשוי שלא להיות רלוונטי. האם כל חולה סרטן שהחלים עתה ייגש לרפא חולי סרטן? האם נצפה מכל רופא המטפל בסרטן להיות חולה לשעבר? השאלות האלה כמובן רטוריות.

מה מונע מאדם לכתוב שמות של מאכלים על דף עבור אדם אחר? התשובה היא כלום. למעשה כל אדם מן השורה יכול מחר לקום בבוקר ולהחליט שהוא עוסק במקצועות הרפואה ללא כל הכשרה מקדימה

אם נחזור לרגע לאותה משפיענית שייתכן שבאמת מעוניינת להציל את אמריקה מהשמנה, אני בטוחה שהסמכה רשמית הייתה נותנת לה את הכלים לעשות זאת באופן מוצלח, רווחי ומוסרי ואולי גם בריא. האם ההסמכה הרשמית נטולת ביקורת? ממש לא. זו הסיבה שהיא משתכללת עם השנים. וגם עולם המחקר לא נח, גם בתחום הדיאטות. אנחנו כחברה יודעים שיש יישור קו מסוים בכל האמור להסמכה רשמית, בכל תחום.

ואחרי כל זאת נשאל - של מי האחריות? קל לחשוב שהאחריות אישית. הנערה שעוקבת היא בעלת האחריות על התכנים שהיא צורכת. אולי ההורים של הנער הם האחראים? כי הם שחינכו אותו כיצד לסנן תכנים. התשובה מורכבת. יש ממד של אחריות אישית, אך יש גם אחריות מקצועית. למה? כי מדובר במקצועות הבריאות. אם נציע לנערה שכל רצונה בעולם הוא להיות אהודה יותר - קהילה מחבקת בעלת מכנה משותף של רזון. בתזמון הנכון, היא תצרף בשמחה. ומה עם השלכות על הבריאות שלה? אם נציע לגבר המתמודד שנים עם סוכרת לא מאוזנת פתרון לירידת עשרה קילוגרמים במשקל תוך חודש - הוא כנראה יתפתה בשלב כזה או אחר. כי זה הפתרון לבעיה הכי קשה שאיתה הוא מתמודד. זה, לא מוסרי, וזו לא "בסך הכל דיאטה". לאוכל שאנחנו אוכלים או לא אוכלים יש השפעה קריטית על הבריאות שלנו, כולנו יודעים זאת, אך בעת קושי ואולי אפילו ברגע נואש נשכח זאת לחלוטין, כדי להשיג את הבטן השטוחה או את ההחלמה שאנו חולמים עליה.

טיקטוק גילו במקרה זה אחריות (לא תקף בהכרח לכל התכנים המועלים ברשתות החברתיות) ומכך אנו צריכים ללמוד להיות ביקורתיים תמיד כלפיי תוכן המועלה ברשתות ובכלל.

קרן אן גיימן היא תזונאית מוסמכת ומאמנת כושר