אנשי הרפואה שנפלו בקרבות: "הזיכרון הופך מכאב של אובדן לכוח שמסייע לאחרים"

בין גיבורי מלחמת חרבות ברזל שאיבדו את חייהם, שמור מקום מיוחד גם לאנשי ונשות צוות הרפואה. ברגעים שבהם הכל מסביבם קרס, כשהירי לא פסק והפצועים זרמו בלי סוף, הם היו שם. בזמן שאחרים ניסו להגן על המשפחה ולהישאר במרחבים המוגנים, הם רצו דווקא לכיוון ההפוך - אל המרפאות, אל חדרי הטיפול, אל מי שעוד אפשר היה להציל.

מאז אותו יום שחור שבו שילמו בחייהם, קולגות ובני משפחתם בוחרים להתמודד עם האובדן בדרך שממשיכה את דרכם. לא רק טקסים ואנדרטאות, אלא מרפאות, מערכות רפואיות, פיתוחים טכנולוגיים ופרויקטים שנושאים את שמם וממשיכים לעזור לאחרים. בשיחות עם בני המשפחה וצוותי הרפואה, הם מבהירים - זו לא רק הנצחה, אלא ניסיון יום-יומי להמשיך את דרכם.

"יש המון פצועים, צריך עזרה"

ב-7 באוקטובר, בבוקר שמחת תורה, התארגן ד"ר דניאל לוי ז"ל, בן 34 מקיבוץ בארי, רופא אא"ג מתמחה בבית החולים סורוקה, לצאת לתורנות שגרתית. כשהחלו האזעקות, הוא נשאר בממ"ד ביחד עם אשתו ליהי ושני ילדיהם הקטנים. אלא שאז הגיעה השיחה ממרפאת הקיבוץ: "יש המון פצועים, צריך עזרה".

לוי ז"ל, שעלה לפני כעשור מפרו ולמד את השפה במהירות, היה רופא בכל רמ"ח איבריו. אף שלא היה כונן באותו יום, הוא עזב את משפחתו, יצא מהממ"ד ורץ למרפאה. שם, תחת אש, לצד הפרמדיקית עמית מן ז"ל, הוא נלחם על חיי הפצועים - עד שנהרג מהדף רימונים שהושלכו למקום. לקראת יום הזיכרון, בכללית בחרו להנציח אותו בדרך יוצאת דופן: סמל בית קופת החולים עוצב מחדש בכתב ידו של דניאל ז"ל.

"דניאל היה עבורי הרבה מעבר לבעל ובן זוג, הוא היה דמות נדירה בעוצמה ובאנושיות שלו", מספרת אלמנתו ליהי ל-mako בריאות. "הוא הגיע לישראל מתוך בחירה כנה לבנות לעצמו חיים כאן ולשמור על הזהות ועל השורשים שלו, והוא ליווה את המטופלים שלו במקצועיות. היה ברור שמדובר באדם יוצא דופן, רופא ברמה גבוהה במיוחד, חד מחשבה ועם לב גדול, שתמיד היה שם ראשון בשביל אחרים, גם כשזה דרש ממנו ויתור אישי".

לדבריה, הוא תמיד ידע שהייעוד שלו הוא להיות רופא. ברגעי האמת, כשהיה צריך לפעול, הוא לא היסס לרגע וניסה להציל חיים. קשה להשלים עם העובדה שמי שכל חייו הקדיש לאחרים לא זכה להינצל".

פרופ׳ איתן וירטהיים, מנכ"ל כללית: "דניאל הוא סיפור אחד מתוך רבים. מאחורי כל שם יש עולם שלם של שליחות, אנושיות ואומץ. אגב, בחרנו לשלב את כתב היד שלו בלוגו וזו הדרך שלנו לתת פנים לזיכרון. יחד, אנחנו נושאים את הזיכרון של כולם – כרופאים, כאנשי צוות וכחברה".

"זו גאווה לנהל מרפאה שנושאת את שמה של בתי"

סמ"ר ירין מארי פלד ז"ל מקיבוץ בארי חלמה על עולם הרפואה, והקדישה את חייה להצלת אחרים כחובשת קרבית. היא נפלה בקרב ההרואי על מוצב נחל עוז ב-7 באוקטובר. ירין היא בתו של נמרוד פלד, מנהל מרפאת כללית בנתיבות וחבר קיבוץ בארי. אחרי מותה, הוקמה בנתיבות "מרפאת ירין" - מרפאת אשפוז יום לילדים, שמאפשרת לילדי הדרום לקבל טיפול קרוב לבית וחוסכת להם נסיעות ארוכות למרכז.

בשיחה עם המערכת, נמרוד מספר שבכל בוקר כשהוא נכנס למרפאה שנושאת את שמה של בתו, הוא מרגיש שהוא ממשיך את מה שהיא עוד לא הספיקה במובן מסוים. "לנהל מרפאה שנושאת את שמה של בתי יריני מעורר בי ובנו תחושת גאווה והמשכיות", הוא אומר. "המטרה העיקרית היא להמשיך להחיות אותה בכל דרך אפשרית. חשוב לנו שכמה שיותר ילדים והורים שמגיעים לקבל טיפול במרפאה יכירו אותה, את סיפור חייה, את הנתינה שלה ואת הרצון שלה לטפל ולעזור לאנשים".

"מכאב של אובדן לכוח שמציל חיים"

אורלי שוורצמן פינקו ז"ל, אחות ותיקה ומוערכת במרפאת אסף הרופא באשקלון, נרצחה בביתה בכפר עזה יחד עם בעלה דוד ז"ל. עבור המטופלים והצוותים שעבדו איתה, היא הייתה הרבה יותר מאשת צוות - היא הייתה דמות שמלווה אותם בימים קשים ומאתגרים, עם רגישות ומקצועיות.

במחוז הדרום של כללית בחרו לקרוא על שמה את "מערכת פינקו" - מערכת למעקב אחר נשים שנמצאות בתהליך בירור ממצא בשד, "המערכת נועדה לוודא שאף מטופלת לא נופלת בין הכיסאות ושההמתנה לאבחון מתקצרת ככל האפשר", אומרים בכללית.

גלית זגר, אחות מומחית טיפול תומך ומתאמת בריאות השד במחוז הדרום, מספרת ל-mako בריאות על הקשר האישי ביניהן. "אורלי הקדישה את חייה לנתינה ולאהבת האדם. בכל פעם שאני פותחת את המערכת על שמה כדי לסייע למטופלות ברגעים הקשים שלהן, אני מרגישה שאנחנו בוחרות בחיים. זה הרגע שבו הזיכרון שלה הופך מכאב של אובדן לכוח שמסייע לאחרים".

"יאיר היה סמל למחויבות ולאנושיות"

רס"ן ד"ר יאיר זלוף ז"ל, מתל מונד, היה מפקד הפלוגה הכירורגית בחטיבה 401 ובשגרה רופא במחלקת ילדים ב' במרכז הרפואי שניידר. ב-10 באוקטובר הוא נפל במלחמת חרבות ברזל כשהוא בן 32 בלבד. יחד עם בית החולים, החליטו הוריו שהדרך הנכונה להנציח רופא שהקדיש את חייו למצוינות היא להשקיע בדור הבא. בשנה שעברה ניתן פרס המתמחה הראשון ובכל שנה הם יעניקו פרס כספי למתמחה מצטיין בשניידר - פרס שמוקדש לרופאים צעירים שממשיכים את הערכים שהיו מזוהים איתו.

אביו, ד"ר דב זלוף, העובד בכללית במחוז שרון שומרון, אומר שהפרס הזה הוא למעשה הדרך של המשפחה להמשיך אותו. "יאיר האמין שרפואה היא הרבה מעבר למקצוע - בעיניו זו הייתה שליחות שמחייבת מצוינות, אחריות ואנושיות בכל רגע. הוא תמיד שאף להיות טוב יותר עבור המטופלים שלו, ולא הסתפק במה שכבר השיג. הפרס הזה נועד להמשיך את דרכו, להזכיר לדור הצעיר של הרופאים לאן אפשר לשאוף ואיך נכון להיות רופא".

גם פרופ' עודד שוירמן, מנהל מחלקת ילדים ב', סיפר כי גם עבור הצוות יאיר נותר דמות נוכחת מאוד גם היום. "הוא היה הרבה יותר מרופא מצוין. הוא היה סמל למחויבות, לאנושיות ולחתירה בלתי מתפשרת למצוינות הן בתחום הקליני והן בתחום המחקרי", הוא אומר. "הפרס הזה מזכיר למתמחים שלנו בכל שנה מחדש לא רק לאן אפשר להגיע מבחינה מקצועית, אלא גם אילו רופאים הם רוצים להיות".

"הוא תמיד אמר: 'תכוונו לדברים שאף אחד לא עשה קודם'"

רס"ל טל להט ז"ל, לוחם ומפקד ביחידת מגלן בן 21 מכפר סבא, נפל בקרב במרכז רצועת עזה ב-9 ביולי 2024. אמו רונית, רוקחת במרכז הרפואי מאיר, בחרה לתעל את האובדן למקום של עשייה. כשלושה חודשים לאחר נפילתו, נחנכה יחידת המחקרים הקליניים במערך הרוקחות בבית החולים והיא נושאת את שמו.

בשיחה עם mako בריאות היא מספרת שהעיסוק היום-יומי במחקר ובפיתוח תרופות חדשות הפך עבורה לדרך המאפשרת לה להמשיך את מה שטל ייצג כאדם וכלוחם - להציל חיים. "טל היה בחור מקורי, חדשני ויצירתי", היא מספרת. "הוא תמיד אמר: 'תכוונו לדברים שאף אחד לא עשה קודם'. פיתוח תרופות העתיד, אלה שיביאו מזור ויצילו חיים, הוא המימוש המדויק של תפיסת עולמו, ועבורי זהו המשך ישיר לדרכו".

לדבריה, ההנצחה מעניקה למשפחה כוח להמשיך. "כל פעולה כזו משאירה את טל בלבבות ומהדהדת את חותמו בעולם. בחייו, טל זכה להציל חיים רבים, ואנחנו ממשיכים בדרכו. זה מחזק אותנו כמשפחה".

"אין יום שאנחנו לא חושבים עליו"

נפתלי יונה גורדון ז"ל, פיזיותרפיסט בכללית מחוז ירושלים, נפל בקרב ברצועת עזה בשנת 2023. במכון הפיזיותרפיה ברמת אשכול, שם עבד במשך שנים, מספרים שהוא היה הרבה מעבר למטפל - הוא היה אדם שליווה מטופלים ברגישות, בצניעות ובמסירות, והפך עבור רבים מהם לעוגן של ממש ברגעים לא פשוטים.

לאחר נפילתו, בחרה משפחתו להנציח אותו בדרך שממשיכה את העבודה שעשה מדי יום באמצעות תרומת מכשיר מקצועי למכון, וכך כל טיפול שנעשה בו למעשה מוקדש לזכרו. במקביל, כבר משנת 2024, חבריו לצוות ממשיכים להעביר את ההרצאה המקצועית שפיתח, כדי שהידע והדרך שלו ימשיכו לעבור הלאה.

גוני מירון, מנהלת מכון פיזיותרפיה ברמת אשכול כללית מחוז ירושלים, מספרת שהתחושה היא שנפתלי עדיין נוכח במקום בכל יום. "הוא לא עזב אותנו. אנחנו מזכירים אותו בהרצאות שממשיכות את הידע שלו, בכנס המחוזי שמוקדש לזכרו, במכשיר שהמשפחה תרמה ומטפל מדי יום במטופלים, בעץ הזית שבכניסה ובפינת ההנצחה. אין יום שאנחנו לא חושבים עליו, מספרים עליו, לומדים בדרכו ומתגעגעים אליו".