הגדלה שפירה של הערמונית: כל מה שחשוב לדעת

הערמונית היא בלוטה קטנה במערכת הרבייה הגברית, האחראית בין היתר על ייצור חלק מנוזל הזרע. היא ממוקמת סמוך מאוד לשלפוחית השתן, ממש באזור מוצאה, ולכן יש ביניהן קשר תפקודי הדוק. כדי להבין את תפקידה והשפעתה על מערכת השתן, חשוב להתחיל מהבסיס: שלפוחית השתן עצמה היא שריר ייחודי בעל שני תפקידים מרכזיים - אגירת שתן והתרוקנות. בעת האגירה עליה להיות רפויה כדי לאפשר מילוי תקין, כאשר נפח תקין בשלפוחית אצל אדם מבוגר נע לרוב בין 500 ל-700 מ״ל. לעומת זאת, בשלב ההתרוקנות השריר מתכווץ באופן מלא כדי לרוקן את השלפוחית בצורה יעילה. כאשר אחד השלבים הללו נפגע, עלולים להופיע תסמינים כמו תכיפות במתן שתן, דחיפות פתאומית ואף בריחת שתן.

הגדלה של הערמונית עלולה ליצור חסימה חלקית בזרימת השתן משלפוחית השתן. במצב כזה, השלפוחית נאלצת לעבוד בעוצמה גבוהה יותר כדי להתרוקן, מה שמוביל עם הזמן לעיבוי ושינוי במבנה השריר שלה - תהליך שדומה במידה מסוימת לאימון שריר בחדר כושר. השינויים הללו עשויים לגרום לכך שהשלפוחית תהפוך ל"רגיזה" או פעילה מדי, כלומר תתכווץ באופן לא מתואם. כתוצאה מכך, המטופל עלול לסבול הן מקושי בהתרוקנות והן מתכיפות ודחיפות במתן שתן.

הגדלה שפירה של הערמונית היא תופעה שכיחה, שהשכיחות שלה עולה עם הגיל. לעיתים היא גורמת לתסמינים במערכת השתן התחתונה, בעיקר משום שכאשר היא גדלה היא עלולה ללחוץ על מוצא שלפוחית השתן ולגרום להפרעה בזרימת השתן. לא תמיד יש קשר ישיר בין גודל הערמונית לבין חומרת התסמינים - לעיתים גם ערמונית גדולה מאוד לא תגרום לחסימה משמעותית. לכן, ההחלטה על צורך בטיפול מתבססת בעיקר על מידת התסמינים ואיכות החיים של המטופל, ולא רק על גודל הבלוטה.

התסמינים

התסמינים הנלווים להגדלה שפירה של הערמונית כוללים מגוון הפרעות במתן שתן, ובהן קושי להתחיל בהשתנה, זרם שתן חלש, השתנה ממושכת, תחושת התרוקנות לא מלאה וטפטוף בסיום ההשתנה. עם הזמן, ובמיוחד כאשר מתפתחים שינויים כרוניים בדופן שלפוחית השתן, עלולים להופיע גם תסמינים של תכיפות ודחיפות במתן שתן ואף בריחת שתן.

תסמין שכיח נוסף שמוביל לפנייה לאורולוג הוא יקיצה לילית לצורך מתן שתן. עם זאת, חשוב להבחין בין יקיצה לילית לבין תסמינים שמופיעים במהלך היום, שכן זוהי תופעה רב-גורמית שאינה בהכרח קשורה לערמונית בלבד. במקרים רבים הנטייה היא לייחס את הבעיה להגדלת הערמונית, אך בפועל הסיבות השכיחות כוללות הפרעות שינה, דום נשימה בשינה, יתר לחץ דם, שתייה או אכילה בשעות הערב המאוחרות, צריכת מלח גבוהה, סוכרת, עודף משקל, אורח חיים יושבני וחרדה.

לכן, לא תמיד טיפול בערמונית מוגדלת יביא לשיפור ביקיצה הלילית, ולעיתים יש צורך קודם כל באיזון גורמים נוספים במערכת הגוף.

סיבוכי הגדלת ערמונית

סיבוכי הגדלה שפירה של הערמונית יכולים לכלול כמה מצבים, ובהם אצירת שתן המחייבת לעיתים הכנסת קטטר, פגיעה בתפקוד הכלייתי עקב לחץ ממושך על מערכת השתן, דלקות שתן חוזרות וכן הופעה של שתן דמי. עם זאת, ברוב המקרים לא מתפתחים סיבוכים משמעותיים, והטיפול הנדרש הוא לרוב תרופתי בלבד, בהתאם לחומרת התסמינים ולהשפעתם על איכות החיים.

הבדיקות הנחוצות

בירור מטופל עם הגדלה שפירה של הערמונית כולל כמה בדיקות שמטרתן להעריך את חומרת התסמינים ולשלול גורמים נוספים להפרעות במתן שתן. בשלב הראשון מבוצעות בדיקות דם, בין היתר כדי לשלול מצבים כמו סוכרת שעלולים להשפיע על תפקוד מערכת השתן. בנוסף, מבוצעת בדיקת אולטרסאונד שמספקת מידע על גודל הערמונית, מצב הכליות, מבנה השלפוחית וכמות השתן הנשארת לאחר התרוקנות.

בדיקת PSA היא בדיקת דם המשמשת לזיהוי מוקדם של סרטן הערמונית, ומומלצת בדרך כלל בגילאי 50 עד 75. ערך תקין בהיעדר סיפור משפחתי נחשב לרוב עד 4, אך חשוב לזכור שגם הגדלה שפירה של הערמונית יכולה להעלות את רמת ה־PSA, ולכן ערך מוגבר אינו בהכרח מעיד על מחלה ממאירה. בנוסף, מבוצעת בדיקה רקטלית, שבה נמושה הערמונית דרך פי הטבעת לצורך הערכת מרקמה ואיתור ממצאים חשודים.

כלי נוסף להערכת חומרת התסמינים הוא שאלון IPSS הכולל שבע שאלות על תסמיני מערכת השתן, ובסופו מתקבל ציון המסייע בקביעת דרגת החומרה ובהכוונת הטיפול.

איך מטפלים

יש שני סוגי טיפול מרכזיים בהגדלה שפירה של הערמונית: טיפול תרופתי וטיפול ניתוחי. הטיפול התרופתי כולל תרופות שמטרתן להפחית את מידת החסימה שנגרמת על ידי הערמונית, וחלקן אף עשויות להביא להקטנה מסוימת של הבלוטה ולהפחתת הסיכון לסיבוכים עתידיים.

הטיפול הניתוחי כיום מתבצע ברוב המקרים בגישה אנדוסקופית, כלומר דרך השופכה (צינור השתן), בעזרת מצלמה, וללא חתכים חיצוניים. קיימות כמה שיטות אנדוסקופיות להסרת רקמת הערמונית, והמשותף להן הוא צורך בהשארת קטטר לכמה ימים לאחר הפעולה ושיעור הצלחה גבוה בשיפור הזרימה והקלת התסמינים. אף שלעיתים מתקבל הרושם כי זוהי פעולה פשוטה, כל השיטות הללו הן למעשה ניתוחים זעיר-פולשניים, המלווים בסיכון נמוך אך קיים לסיבוכים.

הסיבוכים האפשריים כוללים דימום, זיהום, היצרות של השופכה, הצטלקות צוואר שלפוחית השתן, פגיעה בשלפוחית עצמה וכן תופעה של פליטת זרע אחורית, שבה הזרע אינו נפלט קדימה אלא חוזר לשלפוחית ויוצא עם השתן.

מרבית המטופלים עם הגדלה שפירה של הערמונית אינם נזקקים להתערבות ניתוחית, וההחלטה על ביצוע ניתוח מתקבלת רק כאשר קיימות אינדיקציות ברורות - כגון סיבוכי המחלה (אי-ספיקת כליות, אצירת שתן, דלקות חוזרות או שתן דמי) או תסמינים בדרגה בינונית עד חמורה הפוגעים באיכות החיים.

סוגי ניתוחים

transurethral resection of the prostate: כריתת ערמונית באמצעות חשמל המסירה עד 60 אחוז מנפח הערמונית. זוהי השיטה הוותיקה והבדוקה ביותר לטיפול. כמעט כל המטופלים יחוו פליטה אחורית לאחר הניתוח.

HOLEP: שימוש בלייזר לכריתת ערמונית, המספק תוצאות דומות לניתוח הוותיק יותר. השיטה מוכרת מ-2004, ובה הלייזר חודר לתאים המכילים מים וגורם להרס שלהם. היתרונות האפשריים כוללים פחות דימום ושיעור נמוך יותר של פליטה אחורית.

REZUM: שימוש באדי מים חמים הגורמים לנמק ברקמת הערמונית. זהו הליך פשוט יחסית שהיתרון המשמעותי שלו הוא שיעור נמוך של פליטה אחורית.

צנתור לערמונית: הליך המבוצע על ידי רדיולוג פולשני תחת הרדמה מקומית, שמטרתו להפחית את אספקת הדם לערמונית ובכך לגרום להקטנתה. יעילותו לרוב נמוכה יותר בהשוואה לשיטות הניתוחיות האחרות, אך שיעור הסיבוכים נמוך יותר, והוא מתאים בעיקר למטופלים שאינם מתאימים להרדמה כללית או לניתוח.

* הכותבת היא מומחית באורולוגיה במכבי שירותי בריאות, מחוז הדרום ויו"ר החוג לאורולוגיה קהילתית