לא רק גלי חום: שינויים רגשיים ומחשבות אובדניות בגיל המעבר

כאשר עוסקים בגיל המעבר, השיח מתמקד בדרך כלל בתסמינים גופניים כגון גלי חום, הזעות לילה ועלייה במשקל. תסמינים אלה אכן שכיחים ומשמעותיים, אך הם אינם ממצים את מורכבות התקופה. אצל חלק לא מבוטל מהנשים, דווקא השינויים הנפשיים והרגשיים דומיננטיים יותר, וכוללים שינויים קיצוניים במצב הרוח, נטייה לרגזנות וחוסר סובלנות, ולעיתים אף הופעה של מחשבות אובדניות. זהו נושא רגיש, שכמעט לא מדובר בארץ ובעולם, אך חשיבותו מחייבת דיון פתוח, אחראי ומבוסס ידע – ללא דרמטיזציה מיותרת, אך גם ללא טיוח.

כדי להבין את הרקע לתופעה, יש לזכור כי תקופת הפרי-מנופאוזה – השנים שלפני הפסקת הווסת – מאופיינת בתנודות הורמונליות חדות ולא יציבות. שלב זה מתרחש לרוב בגילאי 45–55, אך עשוי להופיע מוקדם או מאוחר יותר. השילוב בין שינויים הנובעים מהתנודות ההורמונליות, כגון הפרעות שינה וירידה בריכוז, יחד עם עומסים משפחתיים ותעסוקתיים ותהליכים של שינוי זהות וציפיות חברתיות, עלול ליצור פגיעוּת נפשית ממשית.

בספרות המחקרית מהשנים האחרונות מצטברת תמונה שאינה שולית. מחקרים שונים מדווחים כי בתקופת הפרי-מנופאוזה כ-16-10 אחוז מהנשים מדווחות על מחשבות אובדניות – אחת מכל שש עד עשר נשים (!). מובן שחומרת התופעה, משקלה בחיי היום-יום וחלילה יישומה שונים מאישה לאישה, אך העובדה היא שכשנשים בגיל זה נשאלות על כך, התשובה אינה שלילה מוחלטת של התופעה.

>> מהשפעה על הלב ועד המשקל: תופעות גיל המעבר שכדאי להכיר

במחקר שפורסם בשנת 2024 באנגליה, שכלל 1,212 נשים שפנו למרפאות גיל מעבר, נמצא כי 16 אחוז מהמשתתפות דיווחו על מחשבות של פגיעה עצמית או אובדנות בשבועיים שקדמו לפנייה. אלה נשים בריאות ללא רקע פסיכיאטרי שפנו למרפאת גיל המעבר. בניתוחי האוכלוסייה נמצא (כצפוי) שנשים עם רקע סוציאלי גבוה ותמיכה משפחתית וסביבתית נטו פחות למחשבות אובדניות מאשר קבוצות אחרות.

מחקרי עוקבה מיפן הדגימו כי גם לאחר נטרול גורמים כגון דיכאון קודם או מחלות רקע, נשים שנכנסו לשלב הפרי-מנופאוזה היו בסיכון גבוה יותר לחוות מחשבות אובדניות בהשוואה לנשים שטרם חוו סימפטומים של פרי-מנופאוזה. גם במחקרים אלה הודגשה חשיבותה של תמיכה חברתית כגורם מגן משמעותי.

כאשר בוחנים נתונים ארוכי טווח של תמותה מאובדנות – ולא רק על מחשבות – מתקבלת תמונה משלימה. מחקר רחב היקף מקוריאה, שכלל יותר מ-1.3 מיליון נשים במעקב של כ-12 שנים, תיעד קרוב ל-3,000 מקרי התאבדות. נשים שחוו מנופאוזה מוקדמת, לפני גיל 45, נמצאו בסיכון גבוה ב-30-40 אחוז לתמותה מאובדנות בהשוואה לנשים שמועד גיל המעבר שלהן היה מאוחר יותר.

מובן שיש להתייחס למחקרים אלה בזהירות, כי כמו כל מחקר אפידמיולוגי על אוכלוסיות גדולות, קיימים פקטורים שונים שיכולים להשפיע על התוצאה, ואולם עצם הדיווח של מספר כה משמעותי של נשים הוא קריאת השכמה לצוותים המטפלים בנשים בגילים אלה לשאול, להתייחס, ובמידת הצורך, להפנות לגורמים המתאימים לטיפול.

>> מדריך: איך לשפר את תסמיני גיל המעבר באמצעות תזונה

למה זה קורה?

לאסטרוגן ולפרוגסטרון השפעה ישירה ועקיפה על מערכות מוחיות המעורבות בוויסות מצב רוח, שינה, תגובת דחק ופעילות של מוליכים עצביים כגון סרוטונין ודופמין. תנודות חדות ולא צפויות ברמות ההורמונים עלולות אצל חלק מהנשים להתבטא בחוסר יציבות רגשית, חרדה, ירידה במצב הרוח, עצבנות, הפרעות שינה ותחושת זרות פנימית – "אני כבר לא מי שהייתי".

לכך מתווספים גורמי חיים אופייניים לשלב זה: עומסי עבודה, התמודדות עם מתבגרים בבית, טיפול בהורים מזדקנים, שינויים בזוגיות, ולעיתים תחושת שחיקה מצטברת או אובדן של עוגני זהות קודמים.

חשוב להדגיש כי מחשבות אובדניות אינן בהכרח ביטוי לרצון ממשי למות, אלא לעיתים קרובות סימפטום של מצוקה נפשית והצפה רגשית. אות אזהרה המחייב הערכה מקצועית והתערבות.

מה אפשר וצריך לעשות?

1. פנייה לאיש מקצוע – שיחה פתוחה עם רופא המשפחה, גינקולוג, פסיכיאטר או פסיכולוג היא צעד ראשון והכרחי. התייחסות למצבי הרוח ומחשבות טורדניות או אובדניות חייבות להיות חלק מהדיון עם איש המקצוע ולא מקור לבושה או סטיגמה.
2. זיהוי סימני אזהרה – החמרה בהפרעות שינה, הופעת התקפי חרדה חדשים, ירידה תפקודית חדה, תחושת ייאוש מתמשכת או חוסר מוצא. הפרעות שינה הן גורם סיכון משמעותי, ולכן גם יעד טיפולי מרכזי.
3. התאמת טיפול אישית – אין פתרון אחיד. טיפול הורמונלי מתאים ישפר את התמונה ברוב המקרים. עם זאת, יש טיפולים נוספים כמו טיפול פסיכולוגי ממוקד (כגון(CBT שיכולים לסייע באופן משמעותי. במקרים נדירים, מעבר לטיפול ההורמונלי יידרש גם טיפול תרופתי נוגד דיכאון או חרדה.
4. חיזוק גורמי הגנה – שגרה יומית יציבה, פעילות גופנית סדירה, הפחתת צריכת אלכוהול וחיזוק קשרים חברתיים ומשפחתיים. בכל המחקרים נמצא כי תמיכה חברתית וסוציאלית היא גורם הגנה מרכזי.
5. במצב של סכנה מיידית – יש לפנות ללא דיחוי לגורמי חירום רפואיים או למוקדי סיוע נפשי. פנייה כזו אינה "הטרדה" אלא פעולה מצילת חיים.

   

גיל המעבר אינו מתמצה בתהליך פיזיולוגי-גופני בלבד. עבור נשים רבות מדובר בשלב חיים המאופיין בהערכה מחודשת של זהות ותפקידים, ובהתמודדות עם עומס גופני חדש — לרבות הופעת תסמינים סומטיים, שינויים מטבוליים ועלייה במשקל, לצד עומס רגשי מוגבר. חשוב להכיר בכך ששינויים במצב הרוח, עד כדי הופעת מחשבות אובדניות, עשויים להופיע בתקופה זו, ומחייבים פנייה יזומה להערכה מקצועית ולטיפול מותאם. כאשר ההתערבות נעשית בשלב מוקדם ועל בסיס התאמה אישית, לרוב ניתן להשיג ייצוב קליני, שיפור תפקודי והשבת תחושת שליטה ואיכות חיים.

ד"ר ישראל יולס הוא המנהל הרפואי של WISER, ייעוץ אונליין לגיל המעבר של פמ"י וכללית שירותי בריאות, ומנהל מרכז בריאות האישה במחוז מרכז של הכללית