הרופאים הגיעו לכנס כדי להתעניין לגבי עלייה - וגילו שישראל נלחמת עליהם

כ-300 רופאים יהודים מצרפת וממדינות שכנות באירופה השתתפו השבוע בכנס MedEx בפריז - אירוע שמטרתו לעודד עלייה לישראל ולשלב אנשי מקצוע במערכת הבריאות הישראלית. לאורך היום הם נפגשו עם נציגי בתי חולים, קופות חולים וגופי עלייה שהגיעו כדי להציג בפניהם הזדמנויות עבודה וקליטה בארץ.

חלק מהרופאים מספרים כי הגיעו לכנס מתוך תחושה שהם אלה שיידרשו להרשים את המעסיקים הפוטנציאליים - אך בפועל גילו מציאות שונה, ובה גורמים רבים ממערכת הבריאות הישראלית הם אלו שמנסים לשכנע אותם להצטרף אליהם.

רופאים שדיברנו איתם בכנס מספרים על החשש הגדול שלהם להסתובב עם כיפה במרחב הציבורי בפריז. לאחר שעברו את מערך האבטחה הכבד בכנס, שכלל נוכחות משטרתית, כלבי גישוש ובידוק קפדני, הם נכנסו לאולם, שם יכלו לחבוש כיפות בגלוי, ותיארו תחושת חופש לבטא את זהותם היהודית.

הכנס הוא יוזמה משותפת של משרד העלייה והקליטה, משרד הבריאות, משרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי וארגון "נפש בנפש", ובשיתוף הסוכנות היהודית. באולם הכנס נפרשו עשרות דוכנים של בתי חולים וקופות חולים מכל רחבי הארץ, ובהם הדסה, המרכז הרפואי לצפון, איכילוב, סורוקה ולניאדו, לצד קופות החולים כללית ומאוחדת.

הרופאים הסתובבו בין הדוכנים, עצרו לשיחות אישיות, שאלו על תנאי עבודה, הליך הקליטה והחיים בישראל. חלקם הגיעו רק כדי "להתעניין ולגשש", אך מהר מאוד מצאו את עצמם במפגשים שמזכירים ראיונות עבודה - ולעתים גם יותר מזה.

אלף רופאים עלו לישראל בשנתיים האחרונות

בפועל, הוגשו במהלך הכנס מעל 50 בקשות להמרת רישיון במשרד הבריאות - נתון שממחיש עד כמה עבור חלק מהמשתתפים מדובר כבר במהלך ממשי - ולא רק בהתעניינות ראשונית. לפי נתונים רשמיים, למעלה מאלף רופאים עלו לישראל בשנתיים האחרונות במסגרת התוכנית, מתוך יעד של כ-2,000 רופאים בתוך חמש שנים.

איתן, אב לשלושה והרופא של קבוצת הכדורסל הרשמית של פריז, מציג תמונה מורכבת: "אני ציוני גאה", הוא אומר. "יש לי מזוזה ענקית בכניסה לבית, אני הולך עם כיפה, אני לא מסתיר את מי שאני - גם אם צועקים לי ברחוב. אני חי ככה, זה מי שאני. אבל לילדים שלי אין עתיד בצרפת, ליהודים אין עתיד בצרפת".

לצד זה, ההחלטה לא פשוטה עבורו. "המשפחה של אשתי כאן בפריז, אין להם שפה, זה לא קל לעקור את הכל", הוא מסביר. למרות הקושי, הכיוון שלו ברור: "אם אני עולה - זה לירושלים". הוא גם מתייחס לפערים במערכת הבריאות: "אצלנו ביקור רופא יכול להימשך כשעה. שמעתי שבישראל זה לפעמים שבע דקות - זה לא נתפס". עם זאת, הוא מוסיף: "אני מבין שיש עומס, ואני מבין שצריך עוד רופאים. אני מבין שצריך אותי בישראל ועוד הרבה כמוני".

"מרגיש פחות בנוח להיות יהודי בבריסל"

סמואל, בן 35, מנתח פלסטי שהגיע לכנס מבלגיה, מספר כי הוא חושב על עלייה לישראל כבר 6 שנים - מחשבה שלא מרפה. "זה משהו שיושב לי בראש כל הזמן", הוא אומר. "בשנים האחרונות אני מרגיש פחות בנוח להיות יהודי בבריסל". לדבריו, התחושה הזואת לא נובעת מאירוע אחד, אלא ממשהו מצטבר. "זה לא תמיד משהו שאומרים לך בפנים, אבל אתה מרגיש את זה. מדברים עליך מאחורי הגב. אתה צריך להרשים אנשים שלא מעוניינים בהתפתחות שלך". בתוך כל זה, ישראל הופכת עבורו לאפשרות ברורה יותר: "אני יודע ששם, אם אצטרך - תהיה לי מדינה שתעמוד מאחוריי".

הוא הגיע לכנס כדי "לשמוע ולהבין", אך המציאות הפתיעה אותו. "חשבתי שאני צריך להרשים, שאני צריך להוכיח את עצמי", הוא מודה, "ופתאום אתה מבין שמחפשים אותך. שכל בתי החולים וקופות החולים באו לכאן כדי להתחרות על הלב שלך". הוא מודע לכך שבישראל יש לא מעט מנתחים פלסטיים ושהתחרות לא פשוטה, אבל זה לא מרתיע אותו. "אני לא מפחד מתחרות. אני מוכן לעבוד קשה. אני רוצה לבנות את עצמי שם, גם אם זה ייקח זמן".

"מפחדת להתחיל מאפס"

סברין ברדה-חסון היא רופאת משפחה בת 46 ואם לארבעה. בנה הבכור כבר התגייס לצה"ל והבן השני מתגייס באוגוסט. היא מדברת הרבה על הפער בין החיים המבוססים בצרפת לבין חשש מ"ההתחלה החדשה". "יש לי קהילה, יש לי המון מטופלים שמגיעים אליי כל יום", היא אומרת. "אני רגילה לזה, הם בונים עלי והם סומכים עליי". המחשבה לעזוב את כל זה לא פשוטה עבורה. "אני מפחדת להגיע ולהתחיל מאפס. אני בת 46 ואני מפחדת שמטופלים לא ירצו לעבור אליי כי אני עולה חדשה ולא מכירה את 'הישראליות'. אבל מצד שני, שום דבר לא יעצור אותי".

גם החשש הכלכלי נוכח מאוד. "אני שומעת שישראל יקרה מאוד, ואני לא יודעת איך זה ייראה בהתחלה", היא אומרת. אבל דווקא בכנס עצמו היא חוותה רגע ששינה משהו. "האבטחה הכבדה בכניסה הרגישה לי לא נוח. למה צריך כלכך הרבה מאבטחים על כנס של רופאים? אחרי שנכנסנו ופתאום ראיתי את כולם עם כיפות והבנתי שזה יכול להיות קל להיות יהודי". היא מוסיפה: "בחוץ זה לא ככה. אנחנו מסתירים את היהדות שלנו. ופתאום אתה מבין כמה זה חסר". מבחינתה, זה היה רגע מכריע: "זה ישר גרם לי לחשוב - אם זה כל כך קל להיות יהודי, מבחינתי לעלות על טיסה כבר עכשיו".

"עבדתי במקומות שלא רוצים להתחייב להעסיק יהודים לטווח ארוך, נותנים חוזים קצרים בלבד"

לצד הציטוטים הפתוחים, לא כל הרופאים הרגישו בנוח להיחשף. חלקם ביקשו שלא להצטלם או להזדהות בשמם המלא, והסבירו כי הם עדיין חיים ועובדים בצרפת, ומתפרנסים ממנה. "זה לא פשוט", אמר אחד מהם. "עד שאתה מקבל החלטה - אתה עדיין כאן, עם המטופלים, עם הקולגות, עם החיים שבנית". לדבריהם, מעבר לשיקולים המקצועיים, מדובר גם בהחלטה אישית עמוקה: "לעזוב בית, זיכרונות וסביבה מוכרת, ולהתחיל מחדש במקום אחר, זו החלטה גדולה, אפילו אם זו החלטה ציונית".

אמילי (שם בדוי), בת 34, רופאת משפחה, מרגישה שהיא נמצאת בצומת. "אני לא נשואה, אין לי ילדים - זה הזמן שלי", היא אומרת. "אם לא עכשיו, אז מתי?". לדבריה, הרצון לעלות לישראל מלווה אותה כבר שנים, אבל רק עכשיו הוא הופך לממשי. "זה כבר לא חלום. זה משהו שאני יכולה לעשות. עד סוף השנה אני עולה לישראל".

היא מתארת תחושה מתמשכת של חוסר נוחות. "עבדתי במקומות שלא רוצים להתחייב להעסיק יהודים לטווח ארוך, נותנים חוזים קצרים בלבד". לצד זה, המשפחה מושכת אותה לכיוון אחר: "האחים והאחיות שלי כבר בישראל. רק ההורים שלי נשארו כאן. איך אני אשאיר אותם לבד? יהיה מאוד קשה לעזוב אותם, אבל אולי דווקא בסוף הם יחליטו לבוא בעקבותינו". מבחינתה, זה כבר לא רק שאלה מקצועית: "ישראל זה המקום שאני רוצה לבנות את החיים שלי", היא אומרת עם עיניים נוצצות.

אבן ז'ורנו, קרדיולוג צעיר בן 25, מגיע עם גישה שונה - הרבה פחות התלבטות. "זה היה החלום שלי לעלות לישראל", הוא אומר. הוא נמצא בשלבים מתקדמים של ההתמחות שלו ומתכנן לעלות ישר בסיומה. אבן מודע לכך שמדובר במסלול לא שגרתי בגיל כזה. "אני יודע שזה לא מובן מאליו להיות קרדיולוג בגיל שלי. אני לא בטוח שבישראל הייתי מגיע לזה בשלב כל כך מוקדם".

אבל לצד ההתקדמות המקצועית, היו גם חוויות שהשפיעו עליו. "קולגה אמר לי פעם 'אין לי בעיה עם יהודים, יש לי בעיה עם ציונים'", הוא מספר. "זה אבסורד. מבחינתי, כל היהודים הם ציונים. ככה חינכו אותי". אבל דווקא זה היה הרגע שהבהיר לו הרבה דברים. "זה רק חיזק אותי. אני יודע איפה אני רוצה להיות".

"ישראל זה המקום שאנחנו צריכים להיות בו"

לורנט בן עמי, גינקולוג עם יותר מ-25 שנות ניסיון, הגיע לכנס מטהיטי יחד עם אשתו, קתולית אדוקה, לאחר חיים ארוכים ומבוססים רחוק מישראל ומצרפת. "חיינו שם הרבה שנים, עבדנו קשה, והצלחנו", הוא אומר. "יש לנו מרפאה, יש לנו חיים נוחים ואין בעיות כלכליות".

לדבריו, בטהיטי הוא חי את יהדותו בגלוי. "אני הולך עם כיפה וכולם מכבדים אותי. אין לי בעיות שם. אין אנטישמיות", הוא אומר. אבל למרות זאת, ההחלטה ברורה: "כל זה לא משנה. ישראל זה המקום שאנחנו צריכים להיות בו". עבורו, זה מעבר של שלב בחיים: "עשינו את שלנו שם. עכשיו הגיע הזמן לפרק הבא". והוא כבר יודע איך זה ייראה: "אני רוצה להגיע לישראל וליילד הרבה ילדים. אני רוצה לתרום מהניסיון שלי". אנחנו יושבים עם הזוג בחדר הנפרד שבו מוסרים את הטפסים להגשת העלייה, ואשתו מספרת על האהבה שלה לארץ הקודש. "אף שמעולם לא הייתי בישראל, אני מרגישה שאני אוהבת את המדינה הזאת עוד מהיום שנולדתי. זה חלק מהאמונה שלי. שום דבר לא מפחיד אותי".

"החששות שלהם אמיתיים, אבל הם עדיין בוחרים לעלות לישראל"

שר העלייה והקליטה אופיר סופר היה באירוע והתייחס למגמה. הוא אמר כי "יש רופאים שמספרים ש-7 באוקטובר היה נקודת מפנה עבורם. הם מחוברים לישראל, יש להם משפחה כאן, והם רוצים להיות חלק ממנה". הוא הוסיף כי האנטישמיות באירופה היא גורם משמעותי וזרז מיידי: "זה כמו ללכת יחף על כביש רותח - בסוף אתה רץ למקום שבו נוח לך יותר".

לדבריו, האתגר של ישראל הוא להפוך ליעד הראשון עבור אותם רופאים. "אנחנו עובדים כדי לפשט את הבירוקרטיה, לסייע בקליטה ולתת תחושת ביטחון למי שעוזב את אזור הנוחות שלו", אמר. "החששות שלהם אמיתיים, אבל אנחנו רואים שגם בתקופה הזאת - רופאים ממשיכים לבחור לעלות לישראל".

השר סופר הוסיף כי בשנים האחרונות עלו לישראל מאות רופאים בכל שנה, אך הדגיש כי מדובר במשימה מתמשכת. "היעד הוא אלפי רופאים בשנים הקרובות. מדינת ישראל צריכה אותם, במיוחד בפריפריה, והאתגר הוא להמשיך ולהפוך את העלייה לבחירה אפשרית ונגישה עבורם".

טוני גלברט, מייסד-שותף ויו"ר "נפש בנפש" מסביר כי בתוך שנתיים בלבד, כנס MedEx הפך למנוע משמעותי בהבאת רופאים מכל רחבי העולם לישראל, לא רק כמענה למחסור, אלא כהזדמנות לחזק ולהצעיד קדימה את מערכת הבריאות של ישראל. "זוהי השנה השלישית שלנו בפריז ויהדות צרפת ממשיכה להוכיח את עוצמתה. האירוע מאפשר לקהילה הרפואית היהודית לייצר חיבור ייחודי בין מקצועיות ברמה הגבוהה ביותר לבין רצון אמיתי לשחק תפקיד משמעותי בעתידה של המדינה".