"הרי את, מקודשת לי, בטבעת זו, כדת משה וישראל" - אלה אמורות להיות המילים שמתחילות את התקופה הכי מאושרת של כל אדם. האישה שלה חיכיתי למעלה מ-30 שנה סוף סוף אמרה לי "כן" וחיי הנישואים הטריים עמדו בפתח. מי ידע שתוך שבוע בלבד לאחר מכן ניזרק למערבולת ונבחן את חוזק הקשר שלנו בעל כורחנו.
זה התחיל כרגיל וכצפוי. 7 ברכות, כל יום במקום אחר. אבל ביום השמיני בבוקר, משהו השתנה. התחיל כאב במקום שגברים לא רוצים שיכאב בו - האשכים. זה לא היה חזק במיוחד וכנראה שלא הפעם הראשונה שחשתי בכאב באזור הזה. כל גבר מתישהו חווה איזשהו כאב באשך, לפעמים אפילו סתם כי נתת לעצמך מכה בזמן שרכסת רוכסן או משהו כזה. הנחתי שאולי קרה משהו תוך השינה ושזה יעבור.
זה באמת עבר. בהמשך היום הכאב התנדף כלא היה. למחרת בבוקר הוא חזר וכאב יותר. גם בשלב זה עדיין לא ייחסתי לכך חשיבות. אפילו הגדלתי ראש והתקשרתי להתייעץ עם ידידה סטאז'רית לרפואה, שהרגיעה אותי שכנראה מדובר בדלקת מקומית ושאין ממה לדאוג. הכאב המשיך לבוא וללכת לסירוגין, ואני ואשתי הטרייה והחלטנו ללכת לרפואה דחופה כדי שירגיעו אותנו.
הרופא במוקד מישש את האזור והכאיב לי מאוד. מבלי להוסיף או לתת הסבר, הוא שלח אותי בדחיפות למיון. "יש שם משהו, אבל אני לא יודע מה זה". מיד רצנו למיון של אחד מבתי החולים המוכרים באזור המרכז. גם שם בדק אותי רופא מיון, והפנה אותי לאולטרה - סאונד ולבדיקת אורולוג. האורולוג שבדק אותי, שהיה כבר השלישי שהכאיב לי ממש, ציין כי גם לדעתו מדובר בדלקת, או אולי בקע, או אולי שק נוזלים שכיח. הוא רשם לי כדורים נוגדי דלקת ו"ליתר ביטחון" המליץ לבצע אולטרה - סאונד בקהילה.
"הגודל של הגוש שבו הטכנאי הבחין הלך וגדל, ובהתאם לכך גם העיניים שלו"
חזרנו הביתה דואגים - מה יהיה עם הילדים העתידיים שלנו? מה עם הפוריות שלי? אבל - עושים מה שהרופא אומר. קבענו תור לאולטרה – סאונד שהיה זמין תוך שבוע ובמקביל התחלתי לקחת את הכדורים. הטכנאי שביצע אותו התחיל לתאר בקול רם את מה שהוא רואה וככל שהזמן חלף, הגודל של הגוש שבו הבחין הלך וגדל, ובהתאם לכך גם העיניים שלו. גם הקול שלו החל לרעוד. הוא הורה לי לגשת באופן מידי לאורולוג. לא מחר, לא בעוד שעה, עכשיו. אבל השעה 18:00, איפה אני מצא אורולוג?
אחרי צעקות קלות על הנציגות בקופת החולים, מצאו לי אורולוג שיקבל אותי למחרת. בדיקת אולטרה סאונד נוספת, עוד קצת מישושים ואז הבשורה שאתה לא רוצה לשמוע - יש לך גידול. זה סרטני, אפילו לא צריך לעשות ביופסיה. להפך, בסוג גידולים כאלה אסור לעשות ביופסיה כי זה גורם לגידול להתפשט לשאר הגוף. האשך צריך לצאת. בהקדם האפשרי. כן, אי אפשר להוציא רק את הגידול. הגידול על האשך - כל האשך צריך לצאת.
זה נפל עלינו כרעם ביום בהיר. עוד לא עבר חודש מהחתונה, והנה אני עומד לפני ניתוח להסרת אשך, ואולי לפני סדרת טיפולי כימותרפיה. לאחר שניגבנו את הדמעות ושוחחנו עם אורולוג בכיר מאחד מבתי החולים המרכזיים בארץ, נסענו למיון, והתאשפזתי לצורך בדיקות והכנה לניתוח. 4 ימים לאחר מכן נותחתי. לא לפני שהקפאתי זרע כמובן. אם לא אוננתם לתוך כוס בתוך חדר מואר למחצה כשאתם יודעים שמישהו יושב בחוץ ומחכה לאונן אחריכם בחדר הזה, אתם לא יודעים כיף מהו. האשך יצא, שבועיים התאוששות ובינתיים מחכים לביופסיה של הגידול.
קצרי רוח, אשתי ואני, נדנדנו כל יום לביה"ח וביקשנו לקבל את התוצאות. כשקיבלנו אותן לבסוף, לא היינו רגועים יותר. "נכון, יש 2 סוגי סרטן, אחד יותר נפוץ ואחד יותר נדיר. לך יש את היותר נדיר. לסרטן הזה יש 4 תתי סוגים - אז לך יש את הפחות נפוץ והיותר אגרסיבי. והוא כבר התחיל להתפשט לתוך מערכת הלימפה שלך". "ומה החדשות הטובות?" שאלתי. "ובכן, זה סרטן עם סיכויי החלמה מאוד - מאוד גבוהים. וגם תפסנו אותו מוקדם, וזה סוג שמגיב לכימותרפיה, אז לא תצטרך לעבור טיפולים בקרינה". לא ידענו מה זה בדיוק כימותרפיה ומה ההבדל בין זה לבין הקרנות. "זה שלושה סבבים, כל סבב אורך שלושה שבועות. בשבוע הראשון של כל סבב יש טיפול בכל יום, ואחרי זה טיפול אחד פעם בשבוע. סה"כ - 7 טיפולים בשבוע".
יצאנו מאוכזבים אבל אופטימיים. סיכויי החלמה גבוהים, סה"כ 9 שבועות. נעבור את זה, מה שלא יהיה.
תופעת לוואי נדירה ביותר
ואז התחילו הטיפולים. בהתחלה זה הרגיש מאוד סתמי. מכניסים לך עירוי לווריד, ופשוט מזרימים חומר. היום הראשון של הטיפולים עבר בהצלחה, הרגשתי מצוין וחזרנו הביתה. ביום השני התחילו תופעות הלוואי. אם עד עכשיו "זכיתי" בכל הפיס, בשלב זה גם הרווחתי בענק את אחת מתופעות הלוואי הכי פחות מוכרות. קשה להסביר מה חוויתי - זו הייתה תופעה דמוית שיהוק, אבל כשכל הגוף משהק. וזה כאב 24/7". הרופא טען שמעולם לא נתקל בתופעה כזו והאחות שטיפלה בי, ראתה "רק עוד אדם אחד שמגיב ככה ב-30 השנים שלי במקצוע".
שלושת הימים הבאים היו נוראיים, בזמן שהרופאים מסרבים להפסיק את הכימותרפיה מחד אבל לא מוצאים פתרון מאידך. רק לקראת סוף השבוע הם עלו על רעיון טיפולי. אלא שאז התחילו תופעות הלוואי ה"סטנדרטיות" - בחילות, חוסר תאבון, צרבות, ירידה במצב הרוח, מה לא. זה הרגיש כאילו הגוף שלי משחק איתי משחקים, בכל כמה ימים הוא מחליף תופעת לוואי. פתרנו אחת - באה שנייה. והגוף בוגד בך - השיער נושר, אתה מרזה מאוד, מותש כל הזמן, לאכול מרגיש כמו עונש, ולהתעורר בבוקר ולהגיע לביה"ח מרגיש כמו גיהינום. אפילו פיתחתי פחד מלראות את ביה"ח בגלל התחושות שאני יודע שאמורות להגיע לאחר מכן. למרות כל זה, היה לי מזל גדול כי אשתי והמשפחות שעמדו לצדי. הם הרימו אותי, החזיקו אותי, תמכו בי והיו שם בכל רגע. חד משמעית, ולא רק כצורת ביטוי - לא הייתי עובר את זה בלעדיהם. כל התרופות, כל הטיפולים הכל, לא שווה חצי מהתמיכה שקיבלתי מהם, ובעיקר מאשתי שהתמסרה אליי לחלוטין. אני כבר הייתי מוכן לוותר על הטיפולים ורק ההתעקשות שלהם שאחרוק שיניים ואתמיד החזיקה אותי בפנים.
הסוף, לפחות כרגע, הוא סוף טוב. אני כמה חודשים אחרי הטיפולים, והסרטן בנסיגה. עכשיו תתחיל תקופת מעקב ארוכה במהלכה הוא עלול לחזור, ואחד החומרים שנתנו לי גם מגדיל את הסיכויים להתפתחות סוגי סרטן אחרים, כך שהמעקב הוא צמוד ואינטנסיבי. אבל אני חי. ובריא בסה"כ. וחזרתי לשגרה ולחיים נורמליים. נקודת אור גדולה נוספת שטרם ציינתי - קצת לפני תחילת הטיפולים גילינו שאשתי בהריון. כן, הבן הבכור שלי עומד לצאת בקרוב לאוויר העולם. ואני אהיה שם בשבילו. לחבק אותו, לנשק אותו, להעריך כל רגע ביחד, כי אמא ואבא נלחמו בשיניים. אחד בשביל השנייה. ובשבילך, ילד מתוק שלנו.
למה אכלתי לכם את הראש עכשיו? כי אסור לכם להזניח את האשכים שלכם. סרטן האשכים הוא הסרטן הנפוץ ביותר בקרב גברים. מצד שני, הוא הסרטן עם אחוזי הריפוי הגבוהים ביותר מבין כל סוגי הסרטן. אבל צריך לתפוס אותו מוקדם ולטפל בו מהר. אז בחיאת רבאק, אתם בכל מקרה במקלחת - תמששו את עצמכם או תבקשו מבן/בת הזוג שימששו עבורכם. אם זה כואב, ואתם לא יודעים למה - לכו להיבדק! עכשיו. למוקד רפואה דחופה, למיון, לאן שצריך. לכו. עדיף לגלות שבזבזתם זמן על ביקור סרק מאשר לקבל אחרי כמה חודשים בשורות קשות.