לא רק סוכר וצחצוח: הטיפים שימנעו חורים בשיניים

כולנו מכירים את התחושה הלא נעימה אצל רופא השיניים כשמתגלה "חור חדש", אבל חשוב להבין שעששת – או בשמה העממי "חורים בשיניים" – היא לא תוצאה רק של מאכלים מתוקים או צחצוח לא נכון (אף שאלו משמעותיים בהתפתחות המחלה), אלא מחלה מורכבת, רב-גורמית, שמושפעת לא רק מהתזונה ומההיגיינה - אלא גם מהרכב הרוק, איכות שכבת האימייל ועוד.

עששת היא מחלה בקטריאלית, והביטויים הקליניים שלה הם תוצאה של יחסים דינמיים בין החיידקים, הסביבה האורלית וגורמים התנהגותיים וחברתיים.

מעבר להנחיות המוכרות: היגיינה אורלית נאותה, ביקורים שנתיים אצל רופא השיניים, ניקוי שיניים מקצועי ועוד – ישנן דרכים נוספות למניעת ההיווצרות וההתקדמות מחלת העששת.

בעשורים האחרונים הטיפול במחלת העששת עבר שינוי מכונן - מטיפול בשיניים (כירורגי/משחזר, שמבוסס רק על סילוק חומר השן והשלמת צורת השן) שמבוצע לאחר היווצרות העששת, לטיפול ששם את הדגש על מניעה ואיתור גורמי הסיכון הייחודיים עבור כל מטופל.

התנאים להיווצרות מחלת העששת הם הימצאות של חיידקים + רמות גבוהות של סוכרים מהמזון והשתיה + אופי השן עצמה. חיידקי העששת, שהם חלק מקהילת האורגניזמים בחלל הפה, ניזונים מסוכרים. תוצרי הפירוק של החיידקים את הסוכר הם חומציים ואלו גורמים לדה-מינרליזציה, או פירוק, של חומר השן. תהליך התפתחות מחלת העששת מבוסס על איזון בין דה-מינרליזציה למינרליזציה - מחלת העששת נגרמת כאשר יש הפרה של האיזון בין גורמים המעודדים עששת לבין גורמים המונעים את המחלה.

הרגלי תזונה

כאשר יש צריכה מוגברת ותכופה של פחמימות הניתנות לפירוק על ידי חיידקי העששת, נוצר שינוי בהרכב החיידקים בפה, בצורה של שגשוג וגדילה והגברת הביטוי הקליני של המחלה על-גבי חומר השן. מעבר להנחיה התזונתית הברורה של הפחתה בצריכה מאכלים עתירי סוכר – עלינו לשים לב למשך זמן החשיפה ולאופן צריכת הסוכרים. מעבר להפחתה בכמות, עלינו לשאוף להקטין את מספר החשיפות.

>> הטעות שאתם עושים בצחצוח שיניים

ניתן להקטין את השפעת הסוכרים בכמה דרכים:

1. צריכת מאכלים מעודדי עששת בצמוד לארוחה – הפרשת הרוק בזמן ארוחה מוגברת, וכיוון שהרוק מכיל גורמים המגינים על חומר השן מפני החומציות שנגרמת על ידי אותם חיידקים, ההשפעה ההרסנית של אותם מאכלים תהיה פחותה מיד עם תום ארוחה בהשוואה לצריכתם בתור חטיף או נשנוש בין הארוחות.

   

2. שתיית מים מיד לאחר צריכה סוכרים/פחמימות – השטיפה המכאנית של המים מסלקת עודפי מזון גדולים, ונוסף לכך, המים מפחיתים את השפעת החומציות הגבוהה ומתפקדים כמדללים.
3. הפחתה במאכלים דביקים שנוטים להישאר על גבי משטחי השן לפרקי זמן ארוכים יותר – לדוגמה, פירות יבשים. אומנם אלה מתוקים שמקורו בפירות, אך המרקם שלהם הופך אותם למאכלים שמעלים את הסיכון לעששת. בשונה מהפרי בצורתו הטבעית, הפרי המיובש נצמד למשטחי השן השונים ונשאר באזורים מסוימים המאתגרים יותר לניקוי במשך זמן ממושך. כך הסוכר הזה זמין יותר לפירוק עבור חיידקי העששת.

   

איכות הרוק

נוזל הרוק המופרש דרך בלוטות שממוקמות בחלל הפה מורכב מנוזלים, מינרלים, אלקטרוליטים ומולקולות שונות. בין תפקידיו החשובים סיכוך רקמות חלל הפה, בופריזציה והתנגדות לחומצה המופרשת על ידי חיידקי העששת, הגנה על רקמות חלל הפה מפני זיהומים. איכות הרוק יכולה להיות מושפעת משלל מצבים מקומיים או סיסטמיים בגוף, בין השאר – מחלות אוטואימוניות, פגיעה של וירוסים/חיידקים, חסימות בצינוריות הרוק, טיפולי הקרנות, שינויים הורמונליים ועוד. תפקוד תקין של בלוטות הרוק מאופיין ביצירת רוק בכמות מספקת ואיכות ראויה.
הסיכון לעששת גובר במצבים של יובש פה – כמות רוק נמוכה, או רוק במרקם סמיך - כיוון שאין שטיפה מספיקה של הרוק את רקמות השן, וכך השפעת פעילות החיידקים הרסנית יותר. הפתרון הפשוט לרוב המצבים של יובש פה הוא צריכה נוזלים מוגברת.

איכות שכבת האימייל במשנן הקבוע

זגוגית השן (אמייל) היא שכבת השן החיצונית ותפקידה הוא להגן על שכבות השן הפנימיות. זוהי רקמה מסוידת וקשה ומורכבת ברובה (96%) ממינרלים, היא חסרת יכולת בנייה ואינה יכולה להתחדש, ולכן ברגע שהיא נפגעת הנזק נשאר.

כבר מהשלבים הראשונים של החיים, עוד בזמן שהעובר מתפתח ברחם, מתחילים להיווצר נבטי השיניים – גם של השיניים הנשירות (שיני חלב) וגם של השיניים הקבועות. זהו תהליך ארוך ומורכב, שנמשך שנים רבות, שבו הגוף משקיע אנרגיה ומשאבים רבים.

בשלבי ההתפתחות הראשונים של השן הסתיידות שכבת האימייל חלקית, ועם המשך התהליך, רמת ההסתיידות הולכת ועולה. השיניים בוקעות כאשר האימייל מסויד רק ברמה של כ-85%, ולאחר 4-2 שנים מבקיעת השן תהליך המינרליזציה מושלם. אימייל שלא הגיע לרמת הסתיידות מלאה, פגיע יותר מפני מחלת העששת. כלומר, בשנים הראשונות לאחר בקיעת השן, היא רגישה יותר לפגיעות – במיוחד לעששת.

אחד המדדים החשובים לבשלות ולאיכות האמייל הוא היחס בין רמות הפוספט והסידן בתוכו. בשיניים הנשירות, יחס זה לרוב תקין, כי כל תהליך ההסתיידות מתרחש עוד בתקופת ההיריון, כשהגוף שולט ומאזן את התנאים. עם זאת, בשיניים הקבועות, תהליך הסתיידות האימייל לרוב מוצלח פחות, שכן הוא מושפע יותר מגורמים סביבתיים, בהם תזונה, חשיפה לפלואוריד ועוד.
לכן חשוב לדעת: השנים הראשונות לאחר בקיעת השיניים הקבועות קריטיות. מה שקורה בתקופה הזו – מבחינת תזונה, היגיינה וחשיפה לחומרים – ישפיע על איכות האמייל (והשיניים), שכאמור, לא יתחדש וילווה אותנו לאורך כל חיי השן.

ד"ר אתי גומן היא מומחית בשיקום הפה, מכבידנט אשדוד ורמת השרון