"אני לא באמת יכול לברוח מרעשים, המיזופוניה תמיד תמצא אותי"

נסו לדמיין מקום שקט לחלוטין: שבו אין שום צליל, אפילו לא של הרוח שעוברת בעצים, אפילו לא של דפיקות הלב שלכם. שקט מוחלט. אין באמת מקום כזה. עבור אדם ששומע כל רעש קטן ומתחרפן מזה, העולם עלול להיות סיוט.

שמי שחר ארפוב, אני מעצב גראפי ואנימטור מירוחם ויוצר סרט האנימציה הדוקומנטרי "אני ללרעשים מסוימים (בלי קשר לעוצמתם), שעלולה לעורר חרדה, זעם ולפעמים גם כאב פיזי וצמרמורות. הרעשים לרוב יום-יומיים: צלילי לעיסה, תקתוקים, צפירות, צעקות ילדים והרשימה לצערי עוד ארוכה.

יצרתי את הסרט כי פשוט לא הייתה לי ברירה אחרת. ניסיתי הכל: בדיקות שמיעה, פסיכיאטרים, נוירולוגים והיפנוזה. אפילו עזבתי את המשרד שעבדתי בו כי לא יכולתי לשמוע יותר את הקולגות שלי אוכלים. חוויתי צמרמורות ועצבים בכל יום, ואז עברתי לירוחם עם בן זוגי והתאהבתי בעיירה השקטה והקסומה. פתחתי עסק מהבית והרגשתי שמצאתי דרך לברוח מהרגישות. עד שהשכנים התחילו לשפץ. מצאתי את עצמי צורח בחוסר אונים מוחלט באמצע הבית ומיד אחר כך רץ כמו מטורף עם אוזניות מסננות רעשים למדבר. הבנתי שאני לא באמת יכול לברוח מרעשים, המיזופוניה תמיד תמצא אותי.

כבר מגיל 7-6 צעקתי על אחותי הגדולה שתאכל בפה סגור, שתנמיך את המוזיקה ה"מעצבנת" שלה ושתפסיק למשוך באף. חשבתי שאלה ריבים רגילים בין אחים, עד שהתחלתי לסלוד מהרעשים שאבא שלי עשה כששתה תה. כשסיפרתי להורים כמה זה מפריע לי, הם אמרו לי שאני צריך להתגבר על זה, אבל לא ידעתי איך. זה גרם לנו להמון ריבים ובהמשך גם הרעשים של אמא שלי התחילו להפריע לי. בגיל 10 כבר הפסקתי לאכול ארוחות משפחתיות.

הייתי נוהג להתחבא מתחת לכיור באמבטיה כשהברז פתוח, עם אצבעות תקועות באוזניים עד שהרגשתי שהן ממש מדממות. החלק הכי קשה הוא שגם כשהרעש נעלם, התגובה לא נעלמת מיד. לפעמים לוקח לגוף שעות להירגע, ומנעד הרעשים שעשו לי רע רק גדל.

בגיל 13 התמודדתי גם עם הזהות הלהט"בית שלי. כבר ידעתי שאני ילד שונה, לכן השונות הנוספת הזו לגבי רעשים לא נראתה לי חריגה וזה לא הפריע לי בבית הספר. רק אחרי שראיתי בתוכנית של ד"ר פיל מישהי שגם לה הפריעו רעשים דומים, התחלתי להבין שיש לי משהו, ובגיל 20 בערך הכרתי את המונח "מיזופוניה". גיליתי אנשים נוספים שמתמודדים עם זה. יש כאלה שסובלים מזה מגיל קטן ואחרים שהתופעה התחילה אצלם בגיל בוגר. בקבוצות הפייסבוק הייעודית יש המון תסכול סביב טיפולים שלא עוזרים, עד היום אין טיפול שמבטיח להעלים מיזופוניה לחלוטין.

כיום רק רעש לבן עוזר לי לסנן רעשים אחרים, אבל זה לא מושלם. למשל בהרצאות זה לא עוזר לי ויצאתי יותר מדי פעמים מהרצאות חשובות בגלל ששמעתי רעש של ילדים או טלפונים, זה היה "פייט או פלייט", ובחרתי ב"פלייט". אני מפסיד המון הזדמנויות מקצועיות בגלל הרגישות הזו, למשל לפני כמה שבועות הסרט שלי הוקרן בסיאול שבקוריאה אבל לא יכולתי לטוס, כי זה יותר מעשר שעות טיסה ואין מצב שהייתי עומד בזה. למזלי המפיצה המדהימה של הסרט, חדוה גולדשמידט מ-go2films , טסה במקומי כדי לייצג אותי.

>> מה עומד מאחורי התופעה?

בחרתי לספר את הסיפור שלי באנימציה כי רציתי להראות איך רעשים ממש מטפסים לך על הגוף. ציירנו לסרט יותר מ-3,000 ציורי עט ידניים. אני אוהב לצייר בעט והפריימים האלו יוצרים תמונה "רועשת" אבל יפה שמעבירה ויזואלית את הדרך שבה אני חווה את העולם. גם העבודה על הסאונד הייתה מאתגרת: איך מציגים צליל שמפריע בלי להשמיע את הסאונד האמיתי כדי לא להבריח קהל מיזופוני? והבחירה בטכניקת רוטוסקופ הייתה כדי לשמור על הריאליזם והדוקומנטריות של הסרט.

בחרתי גם להציג איך המיזופוניה פוגעת בזוגיות שלי. אני ובן זוגי נאלצים לישון בנפרד ורבנו המון בגלל זה, אבל זכיתי בבן זוג תומך שמבין שאני מתמודד עם משהו שאין לי שליטה עליו.

המסר שהכי חשוב לי להעביר בסרט הוא שאי אפשר להתמודד עם מיזופוניה לבד. אוזניות ואטמים לא תמיד עוזרים. וכמו שאדם שאלרגי לבוטנים זקוק לסביבה שמתחשבת בו, גם אנחנו זקוקים לשיתוף פעולה. חשוב שתהיה יותר אכיפה בכל הנוגע לרעש ושהעולם יבין שסביבה שקטה היא עבורנו הכרח, לא פינוק. בחג האחרון למשל היו שלוש הופעות מול הבית שלי ונאלצתי לצאת לעיר אחרת בכל הימים האלה ולחזור אחרי חצות.

אחרי 7 באוקטובר התווסף גם רעש נוראי של מסוקים, אפילו בשישי ובשבת אחרי חצות. אין כיום אף מקום שיבטיח לי שקט תמידי. ירוחם השקטה שהתאהבתי בה כבר לא שקטה כל כך.

הסרט הקודם שלי, "שלח לי מלאך", שעוסק ביציאה שלי מהארון, הגיע לחצי גמר האוסקר וזכה להמון תגובות חיוביות. מלצר מיוון שהראיתי לו את הסרט עמד מולי עם דמעות בעיניים ואמר: "זו הדרך לשנות את העולם", והמשפט הזה נשאר איתי. אני מאמין שלסרטים יש כוח לעורר אמפתיה ולשנות את הדרך שבה אנו רואים אחרים, ואני מקווה מאוד ש"אני שומע הכל" יצליח לעשות זה ולהעלות את המודעות לתופעה. כי כשכל רעש הופך למאבק על היכולת לתפקד, זה כבר לא עניין של נוחות, אלא של חיים ומוות.

הסרט הקצר "אני שומע הכל" יוקרן במסגרת TLVFest - הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע גאה מיסודו של יאיר הוכנר שיתקיים בסינמטק תל אביב זו השנה ה-21 תאריכים 22 עד 31 באוקטובר.