הגוף שלנו משמש אותנן למגוון פעולות יומיות. אנחנו הולכים, רצים, משחקים משחקי כדור; אך לפעמים גם נחבלים או מועדים. במקרים כאלה, לעתים מתעורר תסכול שמשפיע על חיי השגרה שלנו, ולפעמים מדובר בתגובת שרשרת - אנחנו כאובים, מתקשים להתהלך או לזוז ובמקרים רבים הכאב רק הולך ומחמיר. להלן חמש בעיות שכיחות בהם נתקל האורתופד בקהילה ובבית החולים הן:
שברי שורש כף היד של ילדים
בעת נפילה, היד מושטת לפנים בתנועת בלימה ורוב העומס מועבר לשורש כף היד. אצל ילדים, העצמות עדיין רכות יחסית, ולכן עומס זה עלול לגרום לשבר. השכיח ביותר הוא שבר חלקי (סדק). אלו שברים הנחשבים בדרך כלל יציבים ולכן לרוב אינם מחייבים טיפול מסובך, ודי בקיבוע בגבס חלקי (סד גבס) או בגבס מלא על-מנת להקטין את תגובת הכאב ולמנוע החמרה בעמדת השבר במקרה של חבלה נוספת. נהוג להסיר את הקיבוע לאחר מספר שבועות, אך מומלץ לדחות חזרה לפעילות בה קיימת סכנה לחבלה נוספת מחשש לשבר חוזר.
שברי צוואר הירך בקשישים
אצל קשישים מתרחש דלדול עצם (אוסטיאופורוזיס), ולכן די בחבלות קלות יחסית כדי לגרום לשברים. החלקה בבית, מעידה במקלחת או נפילה מגובה ישיבה, עלולות לגרום לשבר בצוואר עצם הירך. קשישים הלוקים בשבר כזה, אינם יכולים לדרוך על הרגל, ולכן ברוב המקרים הטיפול הוא באמצעות ניתוח. טכנית, הניתוח אינו מורכב, אבל הסיבוכים לאחריו גבוהים, ומעריכים כי עד כשליש מהקשישים הלוקים בשברים אלו, ימותו תוך שנה מהשבר. לפיכך, ישנה חשיבות רבה במניעת נפילות שרובן מתרחשות בבתי הקשישים.
כאבי גב תחתון
"דוקטור, יש לי כאב גב מטורף. אני בטוח שיש לי פריצת דיסק": עם הפנייה הזאת מגיעים אליי רבות מהמטופלים במרפאה ובחדר המיון. כ-80% מהאוכלוסייה המערבית מתלוננת על כאבי גב תחתון המחייבים ימי חופשה, התייעצות רפואית או נטילת ימי מחלה. אולם, אף שהחשש העיקרי של הלוקים בכאבי גב הוא פריצת דיסק, ברוב המקרים מקור הסיבה לכאבים הוא בעומס מוגבר, הנובע למשל מיציבה לקויה, משעות ישיבה רבות ומנשיאה לקויה של חפצים. לרוב כאבי גב אלו חולפים תוך מספר ימים עד שבועות. הטיפול המומלץ בכאב גב בלתי ספציפי כזה, הוא הרגעת הכאב, שיקום תנועות הגב ואיזון כוח שרירי הליבה, המבוצעים בדרך כלל בהדרכה במכון פיזיותרפיה. כמו כן, נדרשת הימנעות מהרגלים שגרמו לכאב מלכתחילה, כמו ישיבה הממושכת או הימנעות מפעילות גופנית.
נקע בקרסול
נקע בקרסול הוא למעשה מתיחה של הרצועות המייצבות שבו – בד"כ בחלקו החיצוני. לרוב מנגנון הפציעה נגרם מדריכה לקויה או מנחיתה מקפיצה על החלק החיצוני של כף הרגל. במקרים אלה, מופיע כאב חד תחת הפטישון החיצוני בחלק החיצוני של מפרק הקרסול, נפיחות מקומית, שטף דם, רגישות במישוש, כאב בהנעת הקרסול וקושי בדריכה. הטיפול המיידי הוא קירור מקומי, חבישה מרופדת להקטנת הנפיחות, הרמת כף הרגל המאפשרת להפחית נפיחות והימנעות מכל מאמץ הגורם לכאב. בנקעים בדרגה ראשונה אין פגיעה ביציבות הקרסול, התלונות חולפות מהר וניתן לחזור תוך שבועיים-שלושה לפעילות. לעומת זאת, כשמדובר בנקעים בדרגה גבוהה יותר יש לשלול גם חבלה בעצם באמצעות צילומי רנטגן. הגישה הנהוגה כיום היא להימנע מגיבוס ממושך ולאפשר שיקום מהיר הכולל דריכה, שיפור טווח תנועות הקרסול ושיקום מערכת תחושת המצב, וזאת על-מנת למנוע נקעים חוזרים.
כפות רגליים שטוחות
הורים נוטים להיות מודאגים מאוד מכפות רגליים שטוחות של ילדים, או נערים ונערות לפני השירות הצבאי. יש להבדיל בין כפות רגלים שטוחות גמישות (בעלייה על קצות אצבעות הקשת האורכית חוזרת), לבין כפות רגליים שטוחות קשיחות בהן הקשת שטוחה בכל מצב. כפות רגליים שטוחות גמישות ללא כאבים אינן מחייבות טיפול מכל סוג שהוא. מדרסים לא ישנו את מבנה כף הרגל, נעל קשיחה לא תשפיע על מבנה כף הרגל ואם אין כאבים, אפשר לבצע כל פעילות גופנית, לרבות שירות ביחידות עילית בצבא. לעומת זאת, כף רגל שטוחה קשיחה מחייבת בירור אורתופדי מעמיק יותר וטיפול בהתאם - החל מנעל נוחה, מדרסים ועד ניתוחים לשינוי מבנה כף הרגל.
הכותב הוא ד"ר אבי פנסקי, מומחה בכירורגיה אורתופדית ,אורתופד ילדים, מנהל מרכז לרפואה יועצת בכללית ביג בית שמש ואורתופד מנתח במרכז רפואי קפלן