במרפאה ובבית החולים, אין יום שעובר שאני לא שב ומסביר למטופלים אודות גורמי הסיכון להתקף לב. אני בעיקר מתעקש על שינוי באורח החיים, מכיוון שעישון, השמנת יתר וחוסר פעילות גופנית, הם גורמים מרכזיים להתקפי לב. אני מנסה לייצר מודעות לסימנים ובעיקר סבור כי מניעה זו הדרך הנכונה ביותר לכל מטופל.
מה זה בכלל התקף לב?
כשמדברים על התקף לב, צריך להבין מה זה אומר מבחינה פיזיולוגית. מדובר באוטם חריף בשריר הלב, שנגרם כתוצאה מחסימת אחד העורקים הכליליים שבו. חסימת העורקים הללו נגרמת כתוצאה מתהליך טרשתי ("פלאק") של העורקים. פלאקים הנוצרים כתוצאה מהתהליך הזה, עלולים להתבקע ולהוביל ליצירת קריש דם, ההולך וגדל עד לרגע שבו נגרמת חסימה מלאה של העורק. בסופו של דבר, מצב זה מוביל לאוטם חריף בשריר הלב שהוא למעשה התקף הלב בפועל. הפסקת זרימת הדם בתוך העורק הכלילי גורמת לסבל של תאי שריר המכונה "איסכמיה", ואם לא מחדשים את זרימת הדם באופן מידי - גם למוות של התאים.
מהם גורמי הסיכון שעלולים להוביל למצב המסוכן הזה?
סוכרת, כולסטרול, יתר לחץ דם, עישון, עודף משקל , חוסר פעילות גופנית, מצבי לחץ וסטרס, רקע משפחתי למחלת לב – כל אלה נכללים תחת קטגוריית גורמי הסיכון המוכרים.
איך מזהים התקף לב?
הסימנים משתנים מאדם לאדם, ונשים נוטות לסבול יותר מגברים מתסמינים פחות "טיפוסיים". אף שאין דרך אחת שעשויה לרמז על התקף לב, חשוב להכיר את התסמינים השכיחים:
הרגשת לחץ בחזה: מעין תחושה של משקולת המונחת על בית החזה.
אי נוחות עמומה בבית החזה: הכאב עשוי להקרין לשכמות, לזרועות , ללסת, לרום הבטן ולכיוון הגב.
הרגשת מחנק וקוצר נשימה: בחילה והקאה, שריפה ברום הבטן או בבית החזה, הזעה קרה וסחרחורת יכולים להיות סמן מקדים.
למרות האמור, חשוב לציין שכל אחד וכל אחת עשויים לחוות אירוע לבבי בצורה שונה ובעוצמה שונה, ולעיתים אף ללא תסמינים כלשהם (לרוב סוכרתיים, נשים או קשישים נכללים באוכלוסייה זו). אצל נשים, אוטם שריר הלב לרוב מופיע אחרי גיל 40 או בגיל המעבר. מאחר שכאמור התסמינים עלולים להיות שונים אצל נשים מהתסמינים הרגילים שחווים גברים ולכלול למשל: צרבת, סחרחורת, זיעה קרה). לפיכך, הם עלולים לגרום לעיכוב באבחנת התקף הלב ולעיתים אף לנזק לבבי בלתי הפיך.
מה מומלץ לעשות כשחושדים בהתקף לב?
חשוב להבהיר כי אף שחשוב לזהות את התסמינים המחשידים, אבחנה סופית מבוצעת על ידי צוות רפואי (במרפאה, באמבולנס או בבית החולים). לכן, בעת הופעת תסמינים אלו, יש לפנות לעזרה רפואית מידית, כולל פינוי באמבולנס. בדיקת א.ק.ג. במרפאה או באמבולנס יכולה להראות שינויים אופייניים לאוטם בשריר הלב. בחדר מיון ובבית חולים מבוצעת גם בדיקת דם לזיהוי אנזימי לב בדם (טרופונין). במחלקת טיפול נמרץ מבוצע צנתור כלילי ראשוני (מידי) במטרה לחדש את זרימת הדם בעורק החסום, כדי להציל תאי שריר הלב ממוות. במהלך הצנתור מוחדר תיל דרך העורק הרדיאלי (בשורש כף היד) אל תוך העורק הכלילי החסום, כדי לחדש את זרימת הדם בעורק.
מדוע חשוב להכיר את מכשיר הדפיברילטור?
לאחרונה אנו שומעים רבות על החשיבות של המצאות של דפיברילטור בקרבת מקום, בבית, במקומות עבודה ובמקומות ציבוריים. צריך להבין כי 17 אנשים מתים בכל יום מחוץ לבית חולים מדום לב ויתכן כי המספר מדאיג זה היה פוחת לו הייתה להם גישה מהירה למכשיר הדפיברילטור. מכשיר זה פשוט לשימוש וללא ספק הוא יכול להציל חיים באמצעות שימוש פשוט. במצב של דום לב, הדפיברילטור מעביר שוק חשמלי שגורם להתחלה מחודשת של פעילות הלב, מה שמאפשר לו לעבוד מחדש בצורה סדירה. בכל יום אנחנו רואים את ההבדל בין מטופלים שהגיעו לבית החולים לאחר טיפול ראשוני בדפיברילטור לבין אלה שלא. השימוש המקדים במכשיר ללא ספק מציל חיים ולכן טוב שיהיה בקרבת מקום ובעיקר זמין למי שנמצא בקבוצת סיכון. כדאי לברר כבר עכשיו היכן ממוקם מכשיר כזה בסביבת ביתיכם ולהיערך מבעוד מועד לכל תרחיש אפשרי.
לסיום, אני מבקש להבהיר, כי על מנת להימנע מהתקף לב יש להתמקד בטיפול אגרסיבי בגורמי הסיכון ובאיזונם תחת מעקב הרופא המטפל. הימנעו לחלוטין מעישון, בצעו פעילות גופנית (לפחות 150 דקות בשבוע פעילות מתונה) ושמרו על אורח חיים בריא. לצד כל אלה, יש לבצע בדיקות תקופתיות אצל רופא המשפחה והקרדיולוג. מניעת אירוע לב חשובה אף יותר אצל אנשים המצויים בקבוצת סיכון או אצל בעלי רקע משפחתי של התקפי לב בגיל צעיר.
הכותב הוא ד"ר דקה סמיר, קרדיולוג במחוז שרון שומרון של ה"כללית"