הפרעות אכילה קיימות כנראה משחר ההיסטוריה ומתועדות מתקופות שונות ברחבי העולם. השכיחות של הרעבה עצמית מסמנת את השפעתם של אלמנטים כלכליים וחברתיים על הופעת המחלה. האנורקסיה והבולמיה מופיעות כבר בשנת 700 לפני הספירה, כאשר עשירי רומא נהגו להקיא לאחר השתתפותם בנשפים מפוארים בהם אכלו לשובע על מנת שיוכלו לשוב ולאכול.
>> כבר עשיתם לנו לייק בפייסבוק?
מחלת האנורקסיה היא מחלה קשה מאד, ורוב החולות בה הם נשים, אבל חשוב לזכור שהמחלה קיימת גם בגברים (יחס של 1:10 בין גברים לנשים). בעבר נחשבה האנורקסיה כמחלה של גיל ההתבגרות ושל צעירים, אבל למעשה היא יכולה להופיע בכל גיל. מקור השם "אנורקסיה" ביוונית ומשמעותו העדר תאבון, אבל המחלה היא הרבה מעבר ל"חוסר תאבון".
האנורקסיה מאופיינת בפחד עז מעליה במשקל, גם כשהחולים מגיעים לתת משקל. הם אינם מעוניינים לשמור על משקל גוף תקין, ועסוקים באופן כפייתי בספירת קלוריות, בשקילות חוזרות וברישום של כל מה שהם אוכלים. המחלה יכולה להתבטא רק בהרעבה עצמית או בהרעבה לצד שימוש בחומרים משלשלים, או בגירוי להקאה. חלק מהסובלים מאנורקסיה עשויים גם לעסוק בפעילות גופנית מוגזמת כדי לרדת עוד ועוד במשקל. כך, מה שיכול להתחיל כדיאטה מתוך כוונה תמימה לרדת במשקל, יכול להפוך למחלה מסכנת חיים.
החולים באנורקסיה סובלים מהפרעה בתפיסת המציאות ובתפיסת גופם, ולמרות ירידה משמעותית במשקל ורזון קיצוני, נשארת התפיסה ש"צריך לרדת עוד". הם מרגישים באופן מתמיד צורך לרדת עוד ותופסים את עצמן כשמנים, לא משנה כמה הם שוקלים. בעקבות הרזון הקיצוני, ישנה פגיעה גופנית רב מערכתית - הפסקה של המחזור החודשי, נשירת שיער, תחושת קור מתמדת, יובש של העור, אנמיה, הפרעות לבביות שונות, בעיות בעצמות עקב חוסר בסידן, בעיות במערכת העיכול, הפרעה בתפקודי כליות והופעת דיכאון והפרעות חרדה. עם הזמן, יש פגיעה כלל גופית, כולל פגיעה במוח והנזק יכול להיות בלתי הפיך. החולים, ולאו דווקא הכי רזים, יכולים למות מוות פתאומי, לרוב בגלל הפרעה לבבית או הפרעות במלחים בדם. בנוסף, קיים סיכון מוגבר לאובדנות.
>> עוד בmako בריאות:
ראש בראש: מה יותר מזיק מלח או סוכר?
הטיפול המהפכני שימיס לכם את השומן
האיש הביוני: "אני מצליח להרגיש מרקמים דרך הפרוטזות"
לא קל לזהות את המחלה
למה זה קורה? לא ברור מה המקור למחלה, והיא כנראה קשורה למרכיבים גנטיים, חברתיים, משפחתיים, נפשיים וגם תרבותיים. וכאן המקום לציין את "חוק הדוגמניות" (חוק הגבלת משקל בתעשיית הדוגמנות, התשע"ב-2012) בו נקבע משקל מינימלי הנדרש לעיסוק בדוגמנות, זאת כדי למנוע את השימוש בדוגמנים ודוגמניות רזים יתר על המידה המהווים מודל לחיקוי המעודד הפרעות משקל בקרב האוכלוסייה.
זיהוי המחלה יכול להיות קשה מאד, כי החולים מסתירים את הרגלי האכילה שלהם. בגלל ההפרעה בתפיסת המציאות ודרך המחשבה, הם לא יכולים לעזור לעצמן והפתרון למחלת האנורקסיה מחייב התערבות חיצונית ומקצועית. לעיתים יש תחושה ש"זה עניין של גיל" או שזה יעבור, אבל האנורקסיה יכולה להפוך לכרונית. ככל שמחכים יותר, יהיה קשה יותר לטפל. החולים רואים בירידה במשקל כיעד החשוב ביותר ומסרבים לאכול גם כאשר מבהירים להם שמצבם מסכן את חייהם. אנורקסיה היא לא דיאטה שהתארכה, היא הפרעה נפשית והחולות צריכות עזרה.
הטיפול באנורקסיה משולב וכולל טיפול פסיכיאטרי, טיפול תזונתי ע"י דיאטנית, ותמיכה של המשפחה והסביבה הקרובה. החולה יכול להרעיב את עצמו למוות ולכן חשוב לדאוג שתקבל לפחות את מינימום המזון שדרוש לו כדי לחיות, מה שבמקרים קשים דורש אשפוז ואכילה תחת השגחה. חשוב להרגיל את המטופל באופן הדרגתי לחזור לאכול ולא להעמיס עליו כמויות מזון גדולות מידי שעשויות להוביל להפרעות במאזן המלחים בדם (כחלק מ"תסמונת חידוש הזנה"). אין תרופה שמרפאה אנורקסיה, אבל לעיתים נדרש שימוש בתרופות נוגדות חרדה או נוגדות דיכאון כדי להביא את החולה למצב שהוא נכון לקחת חלק בטיפול פסיכו-התנהגותי. החולה צריכה להיות במעקב רפואי כדי למנוע ולטפל בסיבוכי המחלה, לצד תהליך טיפול פסיכולוגי והתנהגותי שיובילו בין היתר לעליה במשקל.
האנורקסיה היא מחלה מסכנת חיים. חשוב להיות ערים לקיומה ולפנות לעזרה מקצועית בכל חשש שמישהו בסביבתנו חולה, גם אם זה בניגוד לרצונו או לרצונה.
* הכותבת היא סטודנטית לרפואה בהדסה והאוניברסיטה העברית בירושלים.
>> עם חרטות: למה קעקועים מסוכנים לבריאות?