בסוף 2019 הגיעו הדיווחים הראשונים על וירוס הקורונה החדש והמסתורי שגרם לדלקות ריאה חמורות ותמותה מרובה במחוז חוביי שבסין. מאז השאר הסטוריה ונכון להיום (26.3.2020) אובחנו ברחבי העולם 472,790 איש ונפטרו 21,313 איש. במדינת ישראל נכון לעת הזו ישנם 2,490 חולים מאובחנים ו-5 נפטרים. ידוע לנו כיום כי מספר המאובחנים החדשים כנראה מהווה רק קצה הקרחון של מספר המאובחנים האמיתי ואילו הנדבקים הא-תסמיניים או אלה שלא נבדקו מהווים מקור להמשך ההדבקה. אי לכך ממשלות רבות הבינו כי אין מנוס מבידוד רבתי של כל האוכלוסייה ובמקביל מציאת פתרונות לביצוע כמה שיותר בדיקות לצורך קבלת התמונה האמיתית באשר למספרי הנדבקים האמיתיים.

כדי שמערכות הבריאות בעולם תהיינה מוכנות לתרחישים שבהם ישנם אלפי מטופלים קשים המציפים את בתי החולים ובחלקם הגדול מונשמים היה צורך בתשתית מבוססת וטובה שתוכל לקלוט אותם ולטפל בהם באופן שוויוני. ישנן מדינות שהשקיעו במהלך השנים במשאב החשוב הזה שנקרא "מערכת הבריאות" וישנן מדינות שהקצו את משאביהן לטובת מערכות אחרות שנראו להן כחשובות יותר באותה העת.  

לייק בפייסבוק כבר עשיתם?

מתחילת משבר הקורונה הנוכחי איני מפסיק לחשוב על הדמיון למלחמת לבנון השנייה שבה מערכת הביטחון קנתה בשנים שקדמו למלחמה מטוסים חדישים במיליארדים של שקלים והייתה עסוקה בלהציג כיצד היא נמצאת בקדמת הטכנולוגיה העולמית וכל זאת בזמן שהמערכת שכחה את החיילים הפשוטים הזקוקים למדים נורמליים, אמצעי הגנה, אפוד מגן מתקדם וחסמי עורקים בשטח למקרה שהחבר שלהם ייפצע לידם. מחסני החירום במלחמת לבנון השנייה פשוט לא היו ערוכים למלחמה אמיתית והרבה מכך מכיוון שכולנו בנינו על המטוסים המפוארים שיעשו את העבודה במקומנו.

במלחמה העכשווית מכשירי PET ו-MRI חדשניים ומכונות הנשמה סופר מרשימות לעולם לא יוכלו להחליף מכשירי הנשמה פשוטים ורבים שיכולים להציל חיים של רבים. את חוסמי העורקים שהיו חסרים לחיילים כדי להציל את חבריהם החליף החוסר במסכות ומיגון לרופאים, ובכלל באופן כללי מתגלה הפער העצום בין הצרכים היומיומיים של מערכת הרפואה הציבורית לבין הגאווה שלה בקידמה.

חיילים יוצאים מבסיס צה
שכחו את החיילים הפשוטים | צילום: Stavchansky Yakov, shutterstock

עוד על נגיף הקורונה:

>> אחות באיטליה נדבקה בנגיף הקורונה - והתאבדה
>> האם אדמומיות בעיניים היא תסמין של קורונה?
>> מומחים: חשש מהתפרצות נוספת של הנגיף בסין

המלחמה הזו היא מלחמה של מערכת הבריאות בווירוס חדש המאיים להביא לפתחה אלפי חולים במצב קשה בו זמנית, החיילים הם הרופאים שצעקו במשך שנים על הרעבה של מערכת הבריאות, על חוסר בתקציבים, על עומס בלתי ניתן לתיאור ועל הפניית משאבים לעוד ועוד רכישה של טכנולוגיות זוהרות שנראות טוב בפרסומים תקשורתיים על חשבון הדברים הקטנים והיומיומיים ועל חשבון ההשקעה במשאב האנושי.  

בשנת 2014 נכחתי בהרצאה של פרופ' איציק קרייס שהיה קצין רפואה ראשי והיום הינו מנהל המרכז הרפואי שיבא. הוא סיפר לנו כיצד אחת מהמסקנות הגדולות ביותר שהיו ממלחמת לבנון השנייה הייתה שעדיף שלכל חייל יהיה חוסם עורקים אפקטיבי מאשר שיהיו עוד כמה מכונות הנשמה והחייאה חדשניות בעורף. המסקנות מהאירוע הנוכחי כנראה הולכות להיות דומות מאוד.

בצבא עושים תרגילים מלחמתיים, מגייסים מילואים ומתכוננים לרע מכל ובמהלך התרגילים האלה לומדים כיצד גופים שונים צריכים לעבוד בהרמוניה זה עם זה כדי שהדברים יעבדו כמו שצריך בזמן אמת. מתי לאחרונה הוקצו משאבים עבור תרגילי התפרצות מגיפה? כנראה מעולם לא.

גם במלחמה הזו אנו ננצח, כי רובנו הרופאים בדיוק כמו חיילים טובים לעולם לא ננטוש את המערכה, אך מקווה שהיא תלמד אותנו להיות מוכנים הרבה יותר למלחמה הבאה ותגרום לאלה שיושבים למעלה לעשות קצת חושבים.

ד"ר רועי צוקר, רופא מומחה למחלות זיהומיות