עוד נזק שלא דובר: השפעת עטיית המסכות על ילדים
חובת עטית מסיכה הפכה לחלק בלתי נפרד מחיינו, אבל ממחקר חדש שבחן עשרות ילדים מישראל וקנדה, עולה כי לילדים יש קושי בזיהוי ובעיבוד פרצופים העוטים מסכות, מה שעלול להשפיע על אינטראקציות חברתיות עם עמיתים ומחנכים ועל היכולת ליצור קשרים בעלי חשיבות

המציאות של חינו השתנתה בשנתיים האחרונות ללא הכר, עם שגרה חדשה לחלוטין שכוללת בדיקות, בידודים ועטיית מסכה, אליה לא הורגלנו בעבר. מחקרים קודמים הצביעו על כך שעטית מסכה פוגעת בזיהוי פנים בקרב מבוגרים. הפעם, חוקרים מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב ואוניברסיטת יורק בקנדה בדקו 72 ילדים, בגילאי 6-14, ובחנו את יכולות הזיהוי שלהם ובאם הן דומות ליכולות הזיהוי של מבוגרים.
המחקר מראה שיכולות תפיסת הפנים של ילדים לא רק נפגעות עמוקות כאשר הם מתבוננים בפנים עם מסיכה, אלא שפגיעה זו אף ניכרת מזו שחווים מבוגרים. שיעור הפגיעה בזיהוי פנים עם מסכה בקרב ילדים עומד על 20% לעומת כ-15% למבוגרים.
החוקרים השתמשו במבחן קיימברידג' לזיכרון פנים בגרסה מותאמת לילדים – מדד מקובל ומתוקנן ליכולות תפיסת פנים בבני אדם – במטרה לבחון את יכולתם של ילדים בגיל בית הספר לזהות פרצופים עם ובלי מסכות. המחקר מצא כי ילדים מעבדים פרצופים עם מסכה בצורה שונה לעומת פרצופים ללא מסיכה. היכולת שלהם לעבד פרצופים באופן הוליסטי שובשה והפכה לאנליטית יותר. בדרך כלל, בני אדם מעבדים את הפנים בכללותם ולא באמצעות מאפיינים ספציפיים של הפנים.
"מחקר זה מצטרף למחקרים עדכניים רבים בתחום, כמעט כולם מצביעים על קושי בזיהוי ובעיבוד פרצופים העוטים מסכות. המחקר הנוכחי מדגיש קושי זה אצל ילדים" אומר פרופ' צבי גנאל מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב וממובילי המחקר. שותפו למחקר, פרופ' ארז פרויד מאוניברסיטת יורק מוסיף: "אם העיבוד ההוליסטי נפגע ויכולת עיבוד הפנים נפגעת, קיימת אפשרות שזה עלול לפגוע ביכולתם של ילדים להבין אינטראקציות חברתיות עם בני גילם ומורים, וזה עלול להוביל לפגיעה ביכולת ליצור מערכות יחסים חשובות".
בעתיד יש לחקור את ההשלכות החברתיות והפסיכולוגיות של חבישת מסכות על הביצועים הלימודיים של הילדים. פרופ' גליה אבידן שותפה למחקר מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון מסכמת ואומרת: "עלינו להבין את חשיבותם של פרצופים לאינטראקציות חברתיות, בעיקר נוכח חזרת הילדים לבית הספר עם מסכות".
קבוצת המחקר כללה את: פרופסור צבי גנאל ופרופסור גליה אבידן מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב יחד עם פרופ' ארז פרויד, אנדרייה שטידוהר, בשיתוף עם פרופ' שיינה רוזנבאום – כולם מהמחלקה לפסיכולוגיה של אוניברסיטת יורק והמרכז לחקר הראייה.
המחקר מומן על ידי המועצה לחקר מדעי הטבע וההנדסה של קנדה ו-VISTA.