דלקת עור אטופית, בפי הרופאים, אטופיק דרמטיטיס (Atopic Dermatitis) או בלשון העממית ״האסתמה של העור״ הינה מחלת העור השכיחה בגיל הילדות ושכיחותה בעולם המערבי עולה בתלילות בעשורים האחרונים. המחלה הינה בעלת רקע גנטי והינה חלק מקבוצת המחלות האטופיות הכוללות את האסטמה הנשימתית, הנזלת האלרגית , דלקת הלחמיות האלרגית ורגישות לעקיצות ולדברי מזון. קיים גם סיכוי שהילד הסובל מאטופיק דרמטיטיס יפתח במהלך חייו, בגיל מאוחר יותר, מחלות אטופיות נוספות. תופעה זו נקראת ״המצעד האטופי״ (Atopic March).
באיזה גיל מתחילה המחלה להופיע?
אטופיק דרמטיטיס מופיעה לרוב בשנה הראשונה לחיים כאשר כ-80 אחוז מהמקרים יבואו לידי ביטוי עד גיל 5 שנים.
מהם התהליכים המתרחשים בגוף?
הסברה היא כי נוצר שילוב של נטייה גנטית עם פגם במערכת החיסונית, וכישלון של העור בתפקידו כחיץ בפני גורמים זרים חיצוניים. במחקרים נמצאו מספר גנים אשר במצבים בהם חלה בהם פגיעה תיתכן הופעת אטופיק דרמטיטיס, למשל הגן לפילגרין. הפגיעה בתפקידו של העור כחיץ כלפי הסביבה באה לידי ביטוי ביובש של העור, הזעה מוגברת וגרד כתוצאה מכך. העור חדיר יותר לגורמים מהחוץ כגון אלרגנים ומזהמים.
האם קיימים גורמים חיצוניים המחמירים אטופיק דרמטיטיס?
לסטרס נפשי, מזג אוויר יבש וחם, מזהמים שונים הן חיידקים והן וירוסים, חומרים מגרים כגון חומרי ניקוי השפעה לא מבוטלת על אטופיק דרמטיטיס.
ממה יסבול חולה אטופיק דרמטיטיס?
התלונה העיקרית באטופיק דרמטיטיס היא הגרד היכול להגיע למצב בלתי נסבל, מלווה בהפרעות בשינה ובתפקוד. הפריחה האופיינית מאופיינת בהחמרות והטבות, ויכולה להפוך לכרונית בדרגות עוצמה משתנות. היא מורכבת מנגעים קטנים מורמים מעל פני העור המתמזגים לרבדים אדומים ועליהם לעיתים קשקשים מלווים לרוב בסימני גרד. החדירות הרבה של העור בשילוב הגרד גורמים לעיתים מזומנות לזיהום משני של העור. במקרים של מחלה מתמשכת העור הופך מעובה יותר מחוספס וקשה.
מיקום הפריחה משתנה בהתאם לגיל. בתינוקות היא תופעה לרוב על פני הלחיים, הקרקפת והצוואר, עם התפשטות לגוף ובעיקר למרפקים וברכיים. אזור החיתול לרוב לא יהיה מעורב. בילדים הפריחה תימצא באזור הקיפולים, כלומר צוואר, ברכיים ומרפקים, שורשי כפות הידיים והקרסוליים, כמובן תיתכן מעורבות נרחבת של הגוף כולו. במבוגרים האזורים המעורבים בעיקר הם הפנים והצוואר, בית חזה והגפיים.
איך נטפל באטופיק דרמטיטיס?
ראשית נטפל בסביבת החיים של הילד. נרחיק אלרגניים, היכולים לגרום להחמרות במחלה, כגון סבונים, קרמי לחות שאינם רפואיים, הזעה, בדים סינטטיים, אבק ודשא.
המחלה יכולה להחמיר בזמן זיהומים של העור ולכן שמירה על ניקיון הגוף מהווה נדבך חשוב בטיפול. יחד עם זאת לרחצה ישנם מספר כללים. עדיף לטבול באמבטיה למשך מספר דקות תוך שימוש בשמני אמבט. המים צריכים להיות פושרים, יבוש העור עדיף שיעשה על ידי הספגה ולא בשפשוף, ולאחר מכן מומלץ להשתמש בקרם לחות המונע התייבשות של העור.
הביגוד צריך להיות אוורירי וקל, עדיף מכותנה ולא מצמר. הסביבה המועדפת היא טמפרטורה של 24 מעלות עם לחות בינונית. מתח מהווה גורם מחמיר ולכן עדיף לנסות ולהוריד מתחים עד כמה שאפשר.
טיפול תרופתי כן או לא?
תמיד נשאלת השאלה אולי עדיף בלי תרופות, אולי רק משהו טבעי? התשובה היא כן, אך תלוי באילו מצבים. אם אין צורך בטיפול תרופתי הרי הוא מיותר ולא נמליץ עליו. יחד עם זאת קיימים מצבים בהם הטיפול הכרחי ושימוש בו ימנע התדרדרות של המצב והחרפה באטופיק דרמטיטיס. משחות סטרואידיות משמשות לעיתים תכופות בטיפול באטופיק דרמטיטיס. יעילותם רבה ומוכחת ולעיתים אין אפשרות להימנע מהשימוש בהם. עם זאת שימוש מושכל ימנע את תופעות הלוואי הקיימות בהם כבכול תרופה.
משחות אנטיביוטיות יעזרו לנו להילחם במזהמים הנוטים להתיישב על עורם של חולי אטופיק דרמטיטיס ולגרום להחרפה במצב העור.
סוג נוסף של טיפול מקומי הוא משחות אימונומודולטוריות, הפועלות על מערכת החיסון שאף היא פועלת בצורה לקויה באטופיק דרמטיטיס. משחות אלו מסוגלות להפחית את פעילות מערכת החיסון במקום המריחה בלבד, ללא ספיגה משמעותית וכך למנוע תופעות לוואי כלליות מהן.
במידה והטיפול המקומי לא מספק יש צורך לעבור לטיפול סיסטמי. טיפולים אלו כוללים תרופות אנטיהיסטמיניות העוזרות לנו להתגבר על הגרד הקשה והמטריד, טיפול אנטיביוטי פומי במצבים בהם קיימת החמרה באטופיק דרמטיטיס על רקע זיהום משני של העור, טיפול בפוטותרפיה כלומר קרינת אור באורכי גל ספציפיים שנמצאו יעילים למטרה זו, תרופות שונות כגון ציקלוספורין הניתנות לתקופות קצובות עד להשגת שיפור במצב. כיום נמצאות בפיתוח תרופות נוספות.
מה יהיה?
במרבית המקרים חומרת המחלה פוחתת עם השנים ככל שהילד מתבגר, עד למצב שבו רק אחוז קטן מהילדים עם אטופיק דרמטיטיס נשארים מבוגרים עם אטופיק דרמטיטיס. אטופיק דרמטיטיס אינה מחלה נעימה ויכולה להיות קשה אך בדרך כלל זה עובר, כלומר התקווה מוצדקת.
הכותב הוא מומחה לרפואת עור ילדים בבית החולים דנה, המרכז הרפואי איכילוב