דלקת מפרקים שגרונתית היא מחלה שכיחה הפוגעת בכאחוז אחד מן האוכלוסייה, בשכיחות גבוהה עד פי 3 בנשים מאשר בגברים. שיא גיל הופעת המחלה הוא סביב גיל 40, אם כי היא יכולה להופיע בכל גיל, החל מילדים צעירים ועד מבוגרים מאד.

התסמינים

דלקת מפרקים שגרונתית מתאפיינת בתהליך דלקתי רב מפרקי, לרוב סימטרי כשהמפרקים הקטנים של כפות הידיים ורגליים מעורבים בשכיחות גבוהה. יחד עם זאת, רוב החולים מפתחים דלקת גם במפרקים אחרים כגון כתפיים, מרפקים, פרקי ירכיים, ברכיים וקרסוליים. הכאבים האופייניים למחלה, מלווים בחום מקומי, נפיחות ואודם, נוטים להופיע במנוחה ומגיעים לשיאם באמצע הלילה ולקראת הבוקר עם נוקשות בוקר משמעותית וטיפוסית. ללא טיפול בתהליך הדלקתי, עלולים להיגרם שינויים בלתי הפיכים במפרקים עם התפתחות עיוותים ומגבלות בטווח תנועת המפרקים. קיימים ביטויים נוספים למחלה עם מעורבות חוץ מפרקית כגון עיניים, ריאות, ועוד.

האבחון

האבחון של דלקת מפרקים שגרונתית נעשה בעזרת הסיפור הקליני הטיפוסי: ממצאים של תהליך דלקתי במפרקים בבדיקה הגופנית, ובדיקות מעבדה המצביעות על תהליך דלקתי עם עליה בשקיעת הדם ומדדים נוספים של דלקת. ב-70 אחוז מן החולים, ניתן לאתר בדם את "הגורם השגרותני". מדובר בנוגדן (חלבון) המאשר את האבחנה בחולים עם תמונה קלינית מתאימה, אך כשלעצמו הוא אינו מספיק על מנת לקבוע אבחנה, משום שהוא אינו ספציפי לדלקת מפרקים שגרונתית, אלא מופיע במגוון רחב של מחלות נוספות, ואף עשוי להימצא בדמם של נבדקים בריאים. בשנים האחרונות, התווספה בדיקת דם בעלת סגוליות גבוהה יותר לאבחון של דלקת מפרקים שגרונתית הקרויה ANTI-CCP . ניתן לערוך בדיקה זאת אף שנים רבות לפני הופעת המחלה ועל כן, עשויה להוביל לאבחון מהיר כבר בתחילת הופעת הסימפטומים.

בשנת 2010, פורסמו קריטריונים חדשים לסיווג המחלה המחולקים לארבע קטגוריות: פיזור המפרקים המעורבים, נוכחות מדדים סרולוגים (המבוססים על נוגדנים), עליה במדדי הדלקת ומשך התסמינים. קריטריונים אלה מאפשרים אבחון בשלב מוקדם של המחלה.

כאב בשורש כף היד
הטיפול במחלה עבר שינוי של ממש במהלך העשור האחרון | צילום: BLACKDAY, Shutterstock

הטיפול

הטיפול במחלה עבר שינוי של ממש במהלך העשור האחרון. העיקרון בבסיס הטיפול הינו להגיע למטרה של הפוגה או פעילות מחלה נמוכה. קיימים מדדים הכוללים את מספר המפרקים הרגישים והנפוחים, הערכת הרופא, מדדי דלקת אשר מגולמים בתוך הסיקור. להשגת המטרה, יש צורך בהערכת החולה מידי שלושה חודשים.
הטיפול מבוסס על תכשירים המשנים את מהלך המחלה שנקראים DMARDs (Disease Modifying Anti Rheumatic Drugs ). בשלב הראשון, נעשה שימוש ב-DMARDs סינטטים כגון מטוטרקסט , סלזופירין, ערבה או פלקניל כטיפול בודד או בשילוב בין כמה מהם, לרוב עד שלושה. במידה והמטרה לא הושגה, ניתן לעבור לטיפולים הביולוגיים הכוללים כמה קבוצות תכשירים כגון חוסמי ) TNF לדוגמת רמיקייד, אנברל, יומירה או סימפוני) חוסמי אינטראקציה בין תאית כגון אורנסיה, נוגדי IL6 כגון אקטמרה ומדכאי תאי B כגון מבתרה. לאחרונה התווספה תרופה חדשה בעלת אחוזי הצלחה גבוהים המשתייכת לקבוצה נפרדת הנקראת מולקולות קטנות, בשם קסלגנג. כמו כן, במהלך הטיפול ניתן גם להיעזר בסטרואידים במינונים נמוכים במטרה להביא לשיפור מהיר בתהליך הדלקתי .

לסיכום

דלקת מפרקים שגרונתית הנה מחלה שכיחה יחסית הגורמת לסבל וללא טיפול עלולה להוביל למגבלות גופניות. בשנים האחרונות חלה התקדמות רבה בטיפול בה עם יכולת לעצור את התהליך ברוב המקרים. יש חשיבות רבה לטיפול בשלבים המוקדמים של המחלה על מנת למנוע נזק למפרקים ופגיעה באיכות חיי החולה.

הכותבת היא מנהלת המכון הראומטולוגי במרכז הרפואי איכילוב