צניחת הטמפרטורות הפתאומית מכניסה אותנו לכוננות צרת העולם הראשון המוכרת, התהייה הפילוסופית הגדולה מכולן - ללכת או לא ללכת לעבודה כשחולים? מצד אחד, אובססיית הבריאות של העולם המערבי רק הולכת וגוברת. אנחנו הופכים לטבעונים, חופרים על אכילה נקייה, מנקים רעלים, מוצאים עוד ועוד שיטות לשמור על הריבועים ולא מפסיקים לקרוא מחקרים על מה יאריך לנו את החיים. אז איך זה שכשאנחנו חוטפים צינון או שפעת, אנחנו לא מצליחים להחליט להישאר במיטה ללא רגשות אשם?
התשובה די פשוטה, האמת. אנחנו מכורים לעבודה. זה עדיין המדד העיקרי שהאדם מוערך לפיו. חשבו כמה פעמים בחייכם שאלו אתכם מה אתם עושים עוד לפני ששאלו כל פרט ביוגרפי אחר. אנחנו מבלים את רוב שעות היום בעבודה ולפעמים מרגישים שכל החלטה שקשורה לסביבה שלה היא עניין של חיים ומוות, למרות שכנראה שהחלטות שנוגעות לבריאות שלנו הן קצת יותר עניין של חיים ומוות. המחשבה על להגיע לעבודה חולים וההערכה שנקבל על כך מפתה אותנו הרבה יותר מאשר להישאר במיטה ולחשוב על כל הקולגות שמלכלכים מאחורי הגב על זה שאנחנו בכלל לא חולים. האמת היא שלפעמים הם צודקים - מי מאיתנו לא הפך הנגאובר למחלה לפחות פעם אחת בחייו? ועדיין, יש משהו משונה בהנחה שמי שנשאר בבית חולה הוא פשוט עצלן. שימו לב שכל מי שחוזר למשרד אחרי מחלה ממושכת צריך להביא איתו סיפורי גבורה - כמה חום היה לו, כמה זמן הוא לא זז מהמיטה, כמה נורופן הוא לקח וכל כמה זמן, איפה כאב לו וכמה הרופאה נבהלה כשהיא שמעה אותו משתעל.
אפשר ללכת לפי כלל אצבע די פשוט - יש לכם מחלה מדבקת? הישארו בבית. אתם לא עושים טובה לאף אחד כשאתם משחקים אותה קדושים מעונים ועל הדרך מדביקים את כל מי שחולק איתכם קיוביקל. חוץ מזה, אם תחשבו על עצמכם לרגע, תבינו שאתם אלה שתצטרכו לחפות על העדרם של הקולגות אחרי שתבריאו והם עדיין יסחבו את הווירוס שהענקתם להם. עדיף להביא שוקולדים מהדיוטי פרי.
אבל רגע, מה עם אנשים שמצטננים בקלות? או אנשי כאבי הגרון שיכולים להתעורר עם אחד אכזרי אחרי לילה קריר אך תוך שעה לא נותר ממנו זכר? האמת היא שכל אחד מאיתנו מכיר את הגוף שלו היטב, ויודע מתי הוא סתם קצת מתערער ומתי אנחנו בפתחה של מחלה. אם אתם נוטים להיות חולים הרבה, כדאי שתשמרו את ימי המחלה להזדמנויות בהן אתם באמת חולים. כשאתם לא בטוחים עד כמה המצב סופני ואם סוג העבודה שלכם מאפשרת זאת - בקשו יום עבודה מהבית. כך גם תדאגו לעצמכם וגם תראו שאתם שמים את העבודה בעדיפות עליונה, והאמת היא שעד כמה שהבוסים שלנו שונאים את העובדה הזאת, רובנו פרודוקטיביים יותר כשאנחנו בבית עם הלפטופ.
בכל מקרה, למען חורף בריא יותר, בואו נפסיק עם תחרות הצל"שים הזאת. יש מקומות עבודה שאימצו את הגישה, הפסיקו לעקם את האף וכמו במקרים של תלונות על הטרדות מיניות - תמיד מאמינים לעובד. כך החולים לא מרגיש לחץ להוכיח משהו, מבריאים מהר יותר וחוזרים לעבודה כשהם אכן מוכנים לה ומבלי להפיל על הדרך עוד שורה של עובדים להשתעבד לטישו. אגב, אותו הדבר תקף לילדים שלכם - חוסו עליהם ואל תשלחו אותם לבית הספר או לגן כשהם קמים מנוזלים, גם ככה הם לא יפספסו שם שום דבר קריטי.
וגם: כך תתמודדו עם שפעת (או מראש תמנעו אותה)