אברי גלעד טוען שאובחן בתסמונת בל בגלל לעיסת מסטיק. האם זה אפשרי?

אברי גלעד חשף היום (שישי) כי אובחן בתסמונת בל - שגורמת לשיתוק בצד אחד של הפנים. "הפרצוף שלי עקום לגמרי. קמתי בבוקר, הרגשתי משהו מוזר, הסתכלתי בראי - שוד ושבר. אני משותק בחצי פנים". המנחה אינו היחיד שנאלץ להתמודד עם התסמונת, כשלאורך שנים אנשים מוכרים נוספים חשפו שלקו בה כמו מיכל אנסקי, אנה זק שסיפרה על השינוי המבהיל בפניה, ועד ג'סטין ביבר שסיפר על תסמונת שונה אבל דומה, המכונה "רמזי האנט", שאף היא גורמת לשיתוק כזה בפנים.

לטענת אברי גלעד, הוא אובחן בתסמונת בל בעקבות לעיסת מסטיק אינטנסיבית: "בגלל שהתמכרתי למסטיק. מהבוקר עד הערב אני לועס מסטיק. כל הזמן עם המסטיק. וזה פשוט עשה לי דלקת בעצב הזה, שנקרא העצב השביעי". עם זאת, ד"ר אילן בלאו, מומחה ומנתח בכיר למחלות אף, אוזן, גרון (אא"ג) וניתוח ראש וצוואר בבית החולים מאיר, שולל את האפשרות הזו. לדבריו, "לא מוכר שום קשר בספרות בין לעיסת מסטיק לשיתוק של עצב הפנים".

ד"ר בלאו מדגיש כי "ההסבר לכך שהוא עצב הפנים, בנוסף להיותו העצב המוטורי שמעצבב את שרירי המימיקה, ההבעה של הפנים, יש לו מרכיב סנסורי שנותן תחושת טעם לשני השלישים הקדמיים של הלשון. כאשר העצב הזה מפסיק לפעול, אז בנוסף לסימן כל כך בולט של שיתוק חלקי או מלא של מחצית מהפנים, מופיע גם סימפטום של אובדן תחושת הטעם במחצית הלשון, בצד הפגוע".

"לכן, זה גורם לחלק מהמטופלים, כאיזשהו ניסיון פיצוי, דווקא למצוץ ממתק או ללעוס מסטיק כדי לחוש יותר את הצד השני, כלומר זו תוצאה ולא סיבה. לכן אני לא מכיר שום קשר בספרות בין שני המקרים".

מהי תסמונת בל? (bell’s palsy)

שיתוק עצב הפנים (מכונה גם פציאליס או תסמונת בל), מופיע באופן פתאומי. הלוקים בו יסבלו מהופעה של חולשה עד שיתוק של עצב הפנים הניכרת במחצית הפנים. בעת המחלה קיימת א-סימטריה של הפנים, הסוטות לצד הנגדי - שם שרירי הפנים פעילים. האדם הנפגע במחלה מאבד את יכולת הבעת הפנים במחצית הפנים בצד הפגוע. הדבר מתבטא גם בקושי בשתייה, בשינויים בטעם במחצית הלשון, בקושי בדיבור ובהיעדר הבעות פנים בצד הפגוע.

עצב הפנים הוא אחד מעצבי הגולגולת השולט על תנועת השרירים בפנים, לרבות שרירי ההבעה הכוללים חיוך, הרמת גבות ושרירי הפנים המניעים את הלסת בעת אכילה. בנוסף, הוא מעצבב את בלוטת הרוק ואת בלוטות הדמעות. בעת המחלה, הפגיעה הקשה ביותר היא בעין, בשל חוסר היכולת לעצום את העיניים גם בשינה. כך למעשה נוצר יובש בעין העלול להביא לנזק משמעותי לקרנית.

מהם הטיפולים המקובלים?

נהוג לטפל במחלה באמצעות טיפול בסטרואידים דרך הפה במשך שבוע במינון גבוה, ולאחר מכן להפחית באופן הדרגתי את המינון עד להפסקה מלאה. לעתים כשיש שיתוק מלא של הפנים מוסיפים טיפול תרופתי נוסף בתרופות כנגד וירוס ההרפס, שיכול לקצר את משך המחלה ולשפר מעט את אחוזי ההחלמה. כאשר השיתוק אינו חולף תוך זמן קצר, ניתן להוסיף לטיפול גם טיפול פיזיותרפיה לשרירי הפנים, שמטרתו לשמור על מתח השרירים ועל יכולת הכיווץ שלהם כדי למנוע ניוון של השרירים.