המדענים מזהירים: המגפות שעלולות לפקוד אותנו ב-2026

מחלות זיהומיות שחשבנו שנמצאות בשליטה חוזרות לכותרות, לצד נגיפים שמתפשטים לאזורים שבהם כמעט שלא נצפו בעבר. חצבת, שפעת עונתית ושפעת עופות, אבעבועות הקוף (Mpox), נגיפים טרופיים המועברים בעקיצות חרקים כמו אורופוש וצ’יקונגוניה, וגם HIV - כל אלה עומדים במוקד מעקב של מערכות הבריאות לשנת 2026, על רקע תמותת 13 ילדים מחצבת, שישה משפעת, וירידה מתמשכת בהתחסנות.

מי שמנסה לעשות סדר בתמונת האיומים הוא פרופ’ סיריל כהן, ראש המעבדה לאימונותרפיה ודיקן הפקולטה למדעי החיים באוניברסיטת בר-אילן. לדבריו, כדי להבין אילו וירוסים באמת מסוכנים, צריך קודם להבין איך בכלל מודדים סיכון.

"כשמסתכלים על וירוס ורוצים לאמוד את רמת האיום שלו, יש כמה שאלות בסיסיות", הוא מסביר. "האם הוא יכול להדביק בני אדם, האם ההדבקה היא רק מחיה לאדם, והאם אדם שנדבק יכול להדביק אדם אחר. כל עוד זוהי הדבקה נקודתית - למשל מגע עם בעל חיים - סביר שהאירוע לא יוביל לפנדמיה. אבל ברגע שיש הדבקה מאדם לאדם, אנחנו עלולים להיכנס לאירוע כמו הקורונה".

הכי מדאיגה: חצבת

מבין כלל האיומים, החצבת היא שמדאיגה ביותר את פרופ’ סיריל כהן. "זה הדבר הראשון והבוער מבחינתי", הוא אומר. "המצב שבו אנחנו רואים כל שבועיים ילד קטן שמת מחצבת לא היה צריך לקרות בימינו, בייחוד כשיש חיסון".

החצבת היא אחד הווירוסים המידבקים ביותר המוכרים לאדם, וירידה קלה בלבד בהתחסנות מספיקה כדי לאבד במהירות את חסינות העדר. "אנשים לא קולטים עד כמה חצבת מסוכנת", הוא אומר, "זה לא סתם מחלת ילדות. מספיק אחוז קטן מהאוכלוסייה שלא מחוסן כדי לראות התפרצויות".

לדבריו, הפוקוס הציבורי נוטה להתרכז בתמותה - אך המחיר רחב הרבה יותר. "10 עד 20 אחוז מהילדים שחולים בחצבת מתאשפזים. יש דלקות ריאות וסיבוכים קשים. זה שובר את הלב, כי זאת מחלה שיש לה פתרון כבר עשרות שנים".

פרופ' כהן מנסח זאת באופן חד: "בסוף זה אחד מהשניים - או שמתחסנים, או שחולים. אם לא מתחסנים, רוב האוכלוסייה הלא מחוסנת תחלה מתישהו. ואז תתחסן בצורה טבעית, אבל בדרך אנשים ימותו. מי שמשלם את המחיר הם תינוקות שעדיין לא בגיל חיסון ואנשים עם מערכת חיסון מוחלשת".

מעט מדאיגה: שפעת העופות

בהקשר הזה, שפעת העופות, שנצפתה בקרב לולים בארץ בשבועות האחרונים, מטרידה את פרופ' כהן לא בגלל המצב הנוכחי בישראל, אלא בגלל מה שהוא רואה כתהליך מתמשך. "שפעת העופות מדאיגה כי רואים משהו שקורה על אש קטנה בעולם. היום היא יכולה להדביק בני אדם, אבל כמעט רק כאלה שבאים במגע ישיר עם עוף נגוע. זה לא מה שמדאיג אותי", הוא אומר. "מה שמטריד הוא שאנחנו רואים יותר ויותר יונקים שנדבקים בשפעת העופות".

לדבריו, המעבר מעופות ליונקים הוא נקודת אזהרה. "בעדרי פרות בארצות הברית כבר ראינו סימנים לכך שהנגיף עובר מיונק ליונק. זה חשוב, כי וירוס לא צריך מוח או כוונה. זה תהליך של ניסוי וטעייה. כל הזמן נוצרים וריאנטים - מי שמתאים שורד, ממשיך את השושלת, והשאר נעלמים".

פרופ' כהן מדגיש כי רוב האוכלוסייה האנושית מעולם לא נחשפה לשפעת העופות, ולכן אין לה הגנה חיסונית ייעודית נגדה. "חיסוני השפעת העונתית מכוונים לזנים אנושיים ואינם מיועדים ל-H5N1 ", הוא מסביר, ומוסיף כי במקרים מסוימים ייתכן שהם מעניקים הגנה חלקית בלבד.

נקודת הסיכון הגדולה ביותר, לדבריו, קשורה לאנשים עם מערכת חיסון מוחלשת. "אצל אדם בריא, מחלה ויראלית נמשכת שבוע או שבועיים. מערכת החיסון מכבה את השריפה. אבל אצל אנשים עם מערכת חיסון חלשה - חולי סרטן, מושתלים - ההדבקה יכולה להימשך חודשים. בזמן הזה הווירוס מספיק לעבור שינויים, להתאים את עצמו לגוף האנושי, ומשם הדרך לקפיצה מאדם לאדם מתקצרת".

למרות התמונה המדאיגה, כהן סבור שהעולם אינו חסר כלים. "הקורונה הייתה סוג של תרגיל. לא ממעיט באסון, אבל היא לימדה אותנו המון. למדנו לעקוב אחרי וירוסים בזמן אמת, לפתח חיסונים מהר, ולהבין תהליכים תוך כדי תנועה". לדבריו, כיום יש מעקב הדוק אחר כ-20 עד 25 משפחות של נגיפים עם פוטנציאל מגפתי. "אנשים שוכחים למה הצלחנו לפתח חיסון לקורונה יחסית מהר. זה לא קרה במקרה. לפני יותר מ-20 שנה פגשנו את הסארס הראשון, קרוב משפחה של הקורונה, והוא לימד אותנו איפה נקודות התורפה של המשפחה הזאת של וירוסים. זה מודיעין ביולוגי, והוא קריטי".

לא נעים, אבל פחות מאיים: Mpox

לפני שנתיים אומתו עשרות מקרים של אבעבועות הקוף בארץ, ובשבוע שעבר נצפה לראשונה זן חדש בשם Clade 1b בישראל. "זה וירוס לא נעים, אבל הוא פחות מטריד", מסביר פרופ' כהן, "יש חיסון, והתמותה נדירה יחסית, בעיקר במדינות עם מערכות בריאות מתפקדות".

ההבדל המרכזי מול הקורונה, לדבריו, הוא בזיהוי. "כאן יש תסמינים ברורים - חום ושלפוחיות. בקורונה היו אנשים אסימפטומטיים שהפיצו את הווירוס בלי לדעת. במקרה של Mpox הפוטנציאל להתפשטות שקטה ובלתי נשלטת קטן יותר".

סוג אחר של איום: אורופוש ונגיפים תלויי חרקים

נגיפים טרופיים כמו אורופוש, זיקה וצ’יקונגוניה מייצגים סוג אחר של איום. "אלה וירוסים שתלויים בחרק שמעביר אותם", מסביר פרופ' כהן. "אורופוש מועבר על ידי מיקרו-יבחוש, חרק זעיר, וגורם למחלת חום עם כאבי ראש, שרירים ופרקים, פריחות, רגישות לאור, בחילות והקאות". ברוב המקרים ההדבקה היא דרך החרק בלבד, אך קיימים גם דיווחים על העברה מאם לתינוק. "זה לא הופך את המחלה לנפוצה בישראל, אבל זה כן מראה שזהו נגיף מורכב".

לדבריו, השאלה המרכזית גיאוגרפית. "אם החרק לא מתבסס כאן, הווירוס לא יתבסס כאן. ראינו את זה בדנגי ובקדחת הנילוס - החרק משנה אזור תפוצה, והנגיף זז איתו. זה קורה בעולם. בישראל זה פחות מטריד כרגע, אבל אם מישהו חוזר מדרום אמריקה עם חום וכאבים - בהחלט צריך לחשוב גם על זה".

המחלה שלא נעלמה: HIV

גם HIV מופיע ברשימת האיומים, אך מזווית אחרת. "אין חיסון ל-HIV, אבל הטיפולים הפכו את המחלה לכרונית. הבעיה היום היא פחות ביולוגית ויותר חברתית - פחות מודעות, פחות חינוך מיני, ופחות תמיכה במערכות הסברה, בעיקר במדינות מסוימות".

פרופ' כהן מזכיר כי בדרום אפריקה, למשל, מיליונים חיים עם הנגיף. עם זאת, במדינות כמו ישראל זהו לא איום רחב היקף. "יש דרכים פשוטות מאוד למנוע הדבקה - אמצעי מניעה וחינוך - ואין איידס. זה מראה שווירוסים מלווים את האנושות, אבל גם שההתמודדות איתם היא לא רק עניין של מדע, אלא של אחריות ציבורית. וירוסים תמיד יהיו. השאלה היא אם נבחר להתמודד איתם עם ידע, חיסונים והיערכות - או להמשיך לשלם מחירים מיותרים".