האם קעקועים גורמים לסרטן?

ראיות ברורות ומוצקות לקעקועים – כלומר, סימון קבוע של העור באמצעות החדרת פיגמנטים לדרמיס, שכבת העור האמצעית, באמצעות דקירות או חתכים – נמצאו על גופות חנוטות שמתוארכות לאלף השלישי לפני הספירה. ממצאים דומים, שנמצאו גם אצל “אצי איש הקרח“, מראים שהמנהג לקעקע את הגוף רווח באזורים שונים ברחבי העולם.

הכתבה פורסמה במקור באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי

הבחירה להתקעקע עשויה לנבוע ממניעים רבים. בעוד בקרב עמים ותרבויות רבות זוהי מסורת, מחקרים עדכניים מראים כי גם במדינות מערביות, כמו ארצות הברית, קעקועים הפכו לצורת ביטוי עצמי נפוצה ופופולרית מאוד, במיוחד בקרב צעירים. בשנים האחרונות אפשר לראות, למשל, יותר ויותר טקסטים ודימויים דתיים מקשטים את הגוף בדמות קעקועים.

עם זאת, ככל שקעקועים הופכים נפוצים יותר, עולות גם שאלות חשובות בנוגע לבטיחות תהליך הקִעקוע והחשיפה לדיו שמשמש לשם כך. אחת הדאגות המרכזיות היא המחסור במחקרים אפידמיולוגיים רחבי היקף שבודקים את הפוטנציאל של מרכיבי הדיו לגרום לסרטן.

הדיו השחור

מחקרים מעלים כי חלקיקים מדיו קעקועים יכולים להצטבר בקשרי לימפה סמוכים, ויש גם ראיות לכך שהם עשויים לנדוד דרך זרם הדם ולהגיע לאיברים פנימיים אחרים. השאלה אם החלקיקים האלה עלולים להזיק – לעור, למערכת החיסון או לאיברים פנימיים – עדיין פתוחה, ונדרש מחקר נוסף כדי להבין את מלוא ההשפעות האפשריות שלהם.

הדיו השחור שבו משתמשים בדרך כלל לקעקועים מכיל פיח וחומרים כמו פחמן שחור – אבקה של חלקיקי פחמן זעירים, שלפי הסוכנות הבינלאומית לחקר הסרטן (IARC) ייתכן שהוא מסרטן עבור בני אדם. עם זאת, הקביעה הזו מבוססת בעיקר על מחקרים שבדקו חשיפה לפחמן שחור בדרכי הנשימה ואת הקשר האפשרי שלה לסרטן ריאות. כלומר, היות שקעקוע חושף את העור, לא את דרכי הנשימה, ואינו כולל שאיפה של החומר, אי אפשר ללמוד מהמחקרים האלה על קשר אפשרי בין קעקוע שמכיל פחמן שחור לבין סרטן.

אחת הבעיות המרכזיות בחקר הקשר האפשרי בין קעקועים לסרטן היא שהמחלה מתפתחת לעיתים רק לאחר תקופת חיים ארוכה, מה שמקשה על זיהוי הגורמים המדויקים לה, במיוחד כשהחולים נחשפים לגורמים סביבתיים נוספים. עקב חוסר הוודאות ומיעוט הידע בתחום הזה, מספר חוקרים וארגוני בריאות קראו לבצע מחקרים אפידמיולוגיים שיבחנו את הקשר האפשרי בין חשיפה לדיו קעקועים לבין סיכון לסוגי סרטן מסוימים, כמו לימפומה – קבוצה של סוגי סרטן בקשרי הלימפה – וכן סרטן העור. מחקר שוודי גדול על לימפומה מ-2024 אכן מצא קשר אפשרי בין קעקועים לעלייה בסיכון למחלה, אך נדרש מחקר נוסף כדי לבסס סיבתיות.

מחקר התאומים הדני

בשנת 2021 הוקם מאגר התאומים הדני לחקר קעקועים וסרטן (DTTC), במטרה לאסוף נתונים למחקר שמבוסס על זוגות תאומים – גם במקרים שבהם אחד התאומים חולה והשני לא, וגם כחלק מקבוצת השוואה רחבה יותר, של קבוצת אנשים החולקים תכונה משותפת שנתונה למעקב ולמחקר לאורך זמן. ההשוואה בין תאומים עוזרת לחוקרים להבחין בין גורמים תורשתיים לגורמים סביבתיים לסרטן. במחקר נותחו תתי-מדגמים מתוך מאגר הנתונים של הקבוצה. הנתונים נאספו באמצעות שאלון שעסק בחשיפה של תאומים מדנמרק לדיו קעקועים.

5,900 זוגות התאומים שנכללו במחקר אותרו באמצעות קישור בין מרשם התאומים הלאומי של דנמרק לבין מרשם הסרטן הלאומי. החוקרים חיפשו נבדקים עם סוגי סרטן שהוגדרו מראש, בהתבסס על השערה לגבי הצטברות דיו קעקועים באזורים מסוימים בגוף. לכן נבחרו סוגי סרטן באיברים שבהם ידוע שדיו עלול להצטבר, כמו העור, קשרי הלימפה ואיברים פנימיים, שאליהם הדיו עלול להגיע דרך מחזור הדם. שני המחקרים – גם זה שמשווה בין תאום חולה לתאום בריא וגם מחקר ההשוואה הרחב – בחנו אנשים בוגרים שחלו בסרטן, וכללו כ-2500 זוגות תאומים בסך הכול.

ב-2025 פרסמו החוקרים כי כשמביאים בחשבון גיל, את מועד ההתקעקעות ואת משך המעקב, לבעלי קעקועים נשקף סיכון גבוה בכ-60 אחוז לפתח סרטן עור בהשוואה לאנשים ללא קעקועים. כאשר מדובר בקעקועים שגודלם עולה על גודל כף היד, הסיכון עולה בכ-140 אחוז לסרטן עור ובכ-170 אחוז ללימפומה. לעומת זאת, במחקר ההשוואה הרחב, שבו נבדקה אוכלוסייה גדולה של תאומים, נמצא סיכון גבוה אף יותר: מקועקעים היו בסיכון גבוה בכ-290 אחוז לפתח סרטן עור ובכ-180 אחוז לפתח סרטן עור מסוג קרצינומה של תאי בסיס – אחד מסוגי סרטן העור השכיחים ביותר.

התוצאות עולות בקנה אחד עם דיווחים קודמים, שבהם תועדו מקרים של סרטן תאי קשקש, גידולים שפירים, בעיות במערכת הלימפה, ואף מקרים נדירים של גידולים ממאירים שהתפתחו באזורי הקעקוע.

מגבלות המחקר

אף שמטרת המחקר הייתה לבדוק קעקועים שגרתיים, השאלון שבו השתמשו החוקרים לא הבחין בין סוגי קעקועים. משמעות הדבר היא שבין הנחקרים נכללו גם אנשים עם איפור קבוע או קעקועים רפואיים, על אף שמדובר בקעקועים שונים לגמרי, עם דיו אחר ובדרך כלל גם בגודל שונה.

בנוסף, בכל מה שקשור לעישון – גורם סיכון ידוע שצריך להילקח בחשבון – החוקרים השתמשו במדד די כללי: שאלו באיזה גיל הנבדקים התחילו לעשן, והניחו שהם לא הפסיקו. מכאן שהשליטה על המשתנה הזה הייתה מוגבלת, וייתכן שהדבר השפיע במידה מסוימת על תוקף המסקנות.

אתגר נוסף הוא היעדר מידע לגבי חשיפה לשמש, משתנה חשוב כשמדובר בסיכון לסרטן עור. החוקרים עצמם מציינים שיכולה להיות הטיה בנושא הזה, אבל לא ברור לאיזה כיוון. מחקר עדכני שבדק את הנושא בקרב אוכלוסיות לא-אירופיות מצא שאנשים עם קעקועים נוטים לחשיפה גבוהה יותר לשמש – אבל במקביל גם משתמשים יותר בתכשירי הגנה מפני השמש. זה רק מדגיש עד כמה ההתנהגות סביב קעקועים יכולה להיות מורכבת, ועד כמה חשוב למדוד אותה בצורה מדויקת כשבודקים השפעה אפשרית על הסיכון לסרטן.

עוד נקודה מעניינת שהחוקרים מעלים היא שהקשר בין קעקועים לבין סרטן עור לא בהכרח נובע מהדיו עצמו, אלא מכך שהקעקוע מסתיר נגעים בעור, ולכן הסרטן מתגלה בשלב מאוחר יותר. במילים אחרות, ייתכן שהדיו לא גורם לסרטן, אלא פשוט מקשה על גילוי מוקדם שלו – מה שעלול להוביל לאבחון המחלה בשלב מתקדם יותר.

המחקר מעלה סימנים מטרידים לקשר בין קעקועים לסוגים מסוימים של סרטן, במיוחד כשמדובר בקעקועים גדולים. עם זאת, בשל מגבלות כמו חוסר מידע על חשיפה לשמש, סוגי דיו והרגלי עישון, קשה לקבוע אם מדובר בקשר סיבתי או שיש הטיות אחרות – למשל, עיכוב בגילוי נגעים שהקעקוע מסתיר. לכן, אף שהממצאים לא מוכיחים נזק ודאי, הם כן מדגישים צורך בזהירות ובמודעות מצד הציבור ואנשי מקצוע. נדרשים כמובן מחקרים נוספים בנושא לפני שאפשר יהיה להסיק מסקנות נחרצות. קעקועים אולי נראים כמו החלטה אסתטית בלבד, אבל ייתכן שיש להם מחיר רפואי שעדיין לא הבנו עד הסוף.

למאמרים נוספים באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי