95 אחוז מחלימים מסרטן האשכים - אבל ההשלכות מלוות רבים גם שנים אחרי

סרטן האשכים הוא הגידול הממאיר השכיח ביותר בקרב גברים צעירים, ושיעורי ההחלמה ממנו גבוהים במיוחד. אלא שעבור רבים, סיום הטיפולים אינו מסיים את ההתמודדות, והשלכות על המיניות, הפוריות ודימוי הגוף ממשיכות ללוות אותם גם שנים אחר כך.

שלוש שנים חלפו מאז שהקומיקאי גיא הוכמן אובחן בסרטן האשכים ועבר כריתת אשך, אך מאז חייו השתנו לא רק בגלל המחלה - אלא גם בגלל מאות הפניות שהוא מקבל מגברים שמוצאים בו אוזן קשבת. הוכמן אומר כי החששות שמלווים את החולים כמעט אף פעם לא עוסקים בסרטן עצמו.

"הם לא שואלים אותי על הניתוח או על הטיפול", הוא מספר ל-mako בריאות. "השאלות הראשונות הן על התפקוד המיני, אחר כך על הפוריות. הם חוששים איך זה ישפיע להם על החיים, אלה הדברים שמעסיקים אותם. חיילים וצעירים בעיקר חוששים איך זה ישפיע להם על החיים, על הזוגיות ועל מה יקרה אם בחורה תיגע בהם. הרי לא כל בחורה שאתה יוצא איתה הופכת להיות אשתך, ולא כולם רוצים להסביר את זה בכל פעם מחדש".

לדבריו, אחת הסוגיות שמעסיקות במיוחד צעירים היא כריתת האשך והשאלה אם להשתיל תותב. "אני יכול להבין אנשים שיש להם קושי עם דימוי הגוף. יש כאלה שחושבים על זוגיות עתידית ואומרים 'אם בחורה תיגע בי זה מביך'. מנגד, יש נשואים שאומרים 'יש לי ילדים, למה אני צריך תותב?'. כל אחד מגיע ממקום אחר".

הוכמן מספר כי דווקא נשים הן לא פעם אלה שדוחפות את בני זוגן להיבדק. "אחרי שחשפתי את הסיפור שלי קיבלתי הודעות מנשים שכתבו לי: 'בזכותך בעלי סוף סוף הלך להיבדק'. הרבה גברים מתביישים, אבל ברגע שמדברים על זה בגלוי זה נהיה הרבה יותר פשוט".

במהלך השיחה עמו צפר לעברו רוכב אופנוע וסימן בידו לעבר האשך. "אתה רואה? זה כבר נהיה הסמל שלי", הוא אומר בחיוך. הוא עצמו אומר שמעולם לא הרגיש שהמחלה פגעה בדימוי העצמי שלו. "אני באופן אישי לא הרגשתי שינוי, אולי כי בורכתי בביטחון עצמי. כשהרופאים סיפרו לי שצריך לכרות את האשך, המחשבה הראשונה שלי הייתה בכלל שיש לי על מה לצחוק. אבל אני יודע שיש גברים שממש מתביישים בזה, ובגלל זה היה לי חשוב להקליל את כל הנושא. אנחנו גברים, זה סרטן יחסית שכיח, צריך להיבדק, לראות שלא מתפתח משהו. במקסימום עושים ניתוח. אנחנו גם ככה כל היום מגרבצים בבית, אז מה הבעיה לגרבץ עוד קצת?".

>> מדריך לגבר: איך מבצעים בדיקה עצמית לגילוי סרטן האשכים?

"היום אני אבא לחמישה - ומודה על זה"

ערן בראונשטיין, בן 40 מראשון לציון, שאובחן בסרטן האשכים בגיל 29, מודה שבאותם ימים שימור זרע היה הדבר האחרון שעניין אותו. "הייתי במצב קשה, סבלתי מאוד, ולהיכנס לחדר עם עיתוני פלייבוי ולאונן לכוס פלסטיק היה הדבר האחרון שרציתי לעשות", הוא נזכר. "אבל אשתי לא הסכימה לוותר והכריחה אותי להקפיא זרע".

אחרי שסיים את הטיפולים, מספר בראונשטיין, אשתו אסתי הודיעה לו שהגיע הזמן להגשים את החלום להקים משפחה. "היא הכריזה שמתחילים טיפולי פוריות", הוא אומר. "בזכות שימור הזרע נולדו לנו תאומות, אחר כך תאומים, ולפני חודשיים, אף שכבר אמרו לי שאני עקר, נולד לנו בן נוסף בהיריון טבעי. היום אני אבא לחמישה ילדים, וכל יום אני מודה על זה".

לצד ההתרגשות, בראונשטיין מודה שגם הוא חשש מההשפעה של המחלה על חייו האישיים. "אחרי הניתוח פחדתי שיכאב לי, פחדתי ממה יקרה בזמן יחסי מין, פחדתי שלא תהיה לי שפיכה. בפעם הראשונה זה באמת היה מוזר להגיע לאורגזמה בלי שפיכה. למזלי, עם הזמן הגוף החלים והכל חזר לקדמותו. אלה פחדים שכל גבר מתמודד איתם, גם אם לא תמיד מדברים עליהם".

היום, יותר מעשור אחרי שהחלים, הוא מקדיש חלק גדול מזמנו לליווי חולי סרטן צעירים בעמותת חלאסרטן. "אני אומר לכל גבר דבר אחד - תבדקו את עצמכם. או שלא מוצאים כלום, או שמגלים בזמן ומטפלים. הבעיה היא כשמתעלמים וממשיכים למשוך את זה. אני לא רוצה שאף אחד יעבור את מה שאני עברתי".

ההחלטות שמקבלים משפיעות שנים קדימה

החששות שעליהם מדברים הוכמן ובראונשטיין עומדים כעת במרכזו של מחקר ישראלי ראשון מסוגו, בהובלת המרכז הרפואי בילינסון ובשיתוף 12 בתי חולים ברחבי הארץ. המחקר, שמתקיים במסגרת קבוצת המחקר הישראלית לאונקולוגיה אורולוגית (IUOC), מציג בשלב זה ממצאים ראשוניים שנאספו ממאות משתתפים, וצפוי לכלול בהמשך כ-5,000 מחלימי סרטן האשכים שטופלו בישראל במהלך 25 השנים האחרונות. מטרתו היא לבחון כיצד המחלה והטיפולים השפיעו לאורך זמן על הבריאות הנפשית, התפקוד המיני, הפוריות, דימוי הגוף והזוגיות. המחקר התאפשר בזכות תרומה של עמותת חלאסרטן ונבחר על ידי חברי הוועדה המדעית של העמותה, הפועלת לעידוד מחקר בתחום הסרטן בקרב צעירים.

"עד היום ידענו לרפא את המחלה, אבל כמעט שלא ידענו מה קורה למטופלים עשר, עשרים ושלושים שנה אחר כך", אומר ד"ר נדב דקל, מתמחה במערך האורולוגי בבילינסון והחוקר הראשי. פרופ' שי גולן, מנהל המערך האורולוגי בבילינסון ויוזם המחקר, מדגיש כי שיתוף פעולה הדוק בין המרכזים בארץ מאפשר את הפרויקט הזה. "זו הפעם הראשונה שאנחנו אוספים נתונים בהיקף כזה ובוחנים את איכות החיים של המטופלים לטווח הארוך. אנחנו רוצים להבין איך ההחלטות שהם מקבלים כבר בימים הראשונים לאחר האבחנה משפיעות עליהם שנים קדימה".

סרטן האשכים הוא הגידול הממאיר השכיח ביותר בקרב גברים בני 15 עד 44. בישראל מאובחנים כיום כ-200 חולים חדשים מדי שנה, אך שיעורי הריפוי גבוהים במיוחד ועומדים על כ-95 אחוז. "דווקא בגלל שמדובר באנשים צעירים, עם עשרות שנות חיים לפניהם, אנחנו חייבים להסתכל מעבר לריפוי עצמו", אומר פרופ' גולן. "לא מספיק שהמטופל יחלים - חשוב להבין איך לשמר את איכות חייו".

לדברי החוקרים, אחת הבעיות המרכזיות היא שעד היום כמעט לא היו נתונים שיסייעו לרופאים לייעץ למטופלים בנוגע להחלטות כמו שימור זרע או השתלת תותב אשך. "כשבחור צעיר שאל אותנו אם כדאי לו לשמר זרע או לעבור השתלת תותב, לא באמת היו לנו נתונים מוצקים לענות לו", אומר ד"ר דקל. "המטרה היא שבעתיד נוכל לתת לכל מטופל המלצה אישית ומדויקת יותר".

התוצאות הראשוניות של המחקר, שנאספו ממאות משתתפים, כבר מצביעות על תמונה מורכבת. יותר מ-60 אחוז מהמשתתפים דיווחו כי גם כעשר שנים לאחר ההחלמה הם עדיין חווים השפעה נפשית של המחלה. כ-41 אחוז דיווחו על הפרעות זקפה בדרגות שונות - שיעור גבוה ביחס לגברים בגיל הזה. "אנחנו מדברים על חרדה, דיכאון, דימוי גוף, תפקוד מיני וזוגיות", אומר ד"ר דקל. "כריתת אשך בגיל 20 או 25 יכולה להשפיע על הדרך שבה אדם רואה את עצמו במשך שנים". גם נושא הפוריות בלט במחקר. מהנתונים עולה כי 66 אחוז מהמטופלים שלא שימרו זרע לפני תחילת הטיפול התחרטו על כך בדיעבד, ואף דיווחו על שיעורי ילודה נמוכים יותר לעומת מטופלים שכן ביצעו שימור. "זו לא רק החלטה טכנית", אומר הד"ר. "היא מלווה את המטופל שנים קדימה, ולכן חשוב להבין איך נכון לייעץ לכל אחד".

גם בכל הנוגע להשתלת תותב אשך עלו שאלות חדשות: כמחצית מהמטופלים שעברו את ההליך דיווחו כי היו מתחרטים עליו בדיעבד. לדברי ד"ר דקל, זה לא כי התותב מסוכן או גורם לסיבוכים משמעותיים, אלא בעיקר בגלל התחושות האישיות של המטופלים. "המטרה שלנו היא להבין אילו מטופלים באמת יפיקו ממנו תועלת, ואיך אפשר להסביר טוב יותר למה לצפות".

החוקרים מדגישים כי מדובר בממצאים ראשוניים בלבד, אולם הם מקווים כי עם השלמת המחקר יוכלו לשנות את האופן שבו מטופלים צעירים מקבלים החלטות כבר מרגע האבחון. "אנחנו לא רוצים רק לרפא את הסרטן", מסכם ד"ר דקל. "אנחנו רוצים שגם עשר ועשרים שנה אחרי, המטופלים יחיו חיים טובים ככל האפשר - ושידעו שהם לא לבד בהתמודדות עם נושאים כמו פוריות, מיניות, דימוי גוף ובריאות הנפש".

בלב עמותת חלאסרטן, שתרמה למימון המחקר, פועלת קהילת צעירים חולים ומחלימים מסרטן הגדולה בישראל, המונה למעלה מ-35 אלף חברים - 400 מתוכם מחלימים מסרטן האשכים.