מחקר: הקשר בין לחץ נפשי להחמרה באטופיק דרמטיטיס

תחושת גרד נשמעת כמו תסמין קל, אבל עבור רבים שסובלים ממחלות עור כמו אקזמה, ובפרט דלקת אטופית של העור (אטופיק דרמטיטיס), הגירוד שנלווה למחלה אינו מטרד חולף. תחושת הגרד מלווה אותם לאורך שעות היממה, פוגעת בכמות השינה ובאיכותה ואף עלולה לגרור זיהומים וכאב, משום שהחולים פוצעים את עצמם בגירוד בלתי נשלט.

הכתבה פורסמה במקור באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי

דלקת אטופית של העור היא דלקת כרונית, המערבת את מערכת החיסון של החולים וקשורה לפגיעה במחסום העור, ויכולה להחריף בעקבות שינויים סביבתיים כמו שינויי טמפרטורה ולחות, נוכחות של מזהמים או מתח נפשי (סטרס). הגורם המדויק לדלקת אטופית של העור אינו ידוע, אך מדובר במחלה הנגרמת משילוב של גורמים גנטיים, הפרעה בתקינות מערכת החיסון וגורמים סביבתיים. מחקר חדש חשף את התאים שמגיבים ללחץ נפשי וגורמים להחמרה בתסמיני הדלקת.

יותר לחץ – יותר תאים

החוקרים אספו דגימות עור ודם מ-51 חולי דלקת אטופית של העור. מצב העור של חולים שדיווחו על יותר מתח נפשי היה חמור יותר, ובדמם נמצאו רמות גבוהות יותר של אאוזינופילים, תאי דם לבנים ששייכים למערכת החיסון. בדומה לתאים אחרים של מערכת החיסון, אאוזינופילים מפרישים חלבונים שמגייסים תאים ורכיבים נוספים של המערכת לפעולה. אאוזינופילים הם תאי דם לבנים המעורבים בין השאר בתגובה חיסונית נגד טפילים וכן בתגובות אלרגיות ובאסתמה. הם מפרישים חומרים רבי עוצמה, למשל אנזימים מחמצנים וחלבונים רעילים, שפוגעים בטפילים. אולם בימינו, עקב שיפור בתנאי ההיגיינה ואורח החיים המערבי, החשיפה לטפילים הצטמצמה. כשהאאוזינופילים נכנסים לפעולה שלא כנגד טפיל, הם יוצרים תגובה חיסונית חזקה שמתבטאת במצבי אלרגיה, שיכולים לכלול תסמיני דלקת או גרד בעור.

החוקרים השתמשו בעכברים שטופלו בחומר בשם MC903, שגורם לתסמינים כמו איבוד מים מוגבר מהעור, שינויים בעובי העור וגרד, על מנת שידמו מצב של דלקת עור כרונית, בדומה למצבם של חולי דלקת אטופית של העור. העכברים נחשפו לשלושה תנאי לחץ נפשי שונים: במצב הראשון הם הועמדו שוב ושוב על משטח גבוה, חשופים וחוששים מנפילה; במצב השני שהו במשך מספר שעות בצינור קטן, שבו לא יכלו לזוז; ובשלישי הם הועברו לכלוב חדש, ללא ריחות מוכרים. ממחקרים קודמים ידוע ששלושת המצבים האלה יוצרים תגובה פיזיולוגית והתנהגותית של לחץ נפשי אצל עכברי מעבדה.

רק העכברים שעמדו על משטח גבוה הראו החמרה משמעותית של דלקת העור, כך שלא כל סוגי הלחץ החמירו את המחלה באופן דומה. בדגימות תאים מהעכברים נמצאו שינויים ב-RNA, המובילים לשינויים בייצור חלבונים הקשורים לחשיפה למתח. אף שהתגובה גורמת לשינויים בייצור חלבונים בתאים שונים של מערכת החיסון, החוקרים התמקדו באאוזינופילים לאור הממצאים שהתקבלו מהנבדקים האנושיים. בעור הפגוע של העכברים שנחשפו ללחץ החוזר נמצאו הרבה יותר אאוזינופילים: חלקם היחסי מבין תאי החיסון הוכפל, ומספרם הכולל עלה פי ארבעה, לעומת עכברים עם דלקת עור שלא נחשפו ללחץ.

מהמוח אל העור

כיצד מועברים האותות על הלחץ מהמוח אל העור? אחד המסלולים המרכזיים לתגובת לחץ הוא ציר ההיפותלמוס-היפופיזה-אדרנל (ציר ה-HPA), שדרכו המוח מעורר את תגובת הלחץ בגוף. החוקרים כרתו לעכברים את בלוטת האדרנל, שהיא חלק מהציר ומפרישה הורמונים שמעוררים תגובת לחץ, ביניהם קורטיקוסטרון, מתוך ציפייה שבהיעדר קורטיקוסטרון תגובת הלחץ תדעך. בניגוד לציפיות, העכברים ללא בלוטת האדרנל הראו דווקא עלייה בחומרת דלקת העור. מכאן שציר ה-HPA, ציר הלחץ ה”קלאסי”, אינו הנתיב שבו מועבר המסר העצבי לגבי הלחץ, שמחמיר את דלקת העור.

כשהחוקרים פגעו בפעילות העצבים ההיקפיים במערכת העצבים הסימפתטית, שהיא הזרוע של מערכת העצבים שמעורבת בלחץ, החמרת הדלקת בעקבות הלחץ נעצרה. מכאן הם הסיקו שהאות שמחמיר את דלקת העור עובר דרך תאי עצב שנמצאים במערכת העצבים ההיקפית, כלומר תאי עצב שמחברים בין המוח לאיברי הגוף.

המפתח: תאי עצב שמבטאים פרודינורפין

החוקרים בחנו תאים ברקמת העור שבה התפתחה הדלקת והשתמשו בריצוף RNA, שיטה שבוחנת אילו גנים פעילים בתאים שונים, כדי למפות את התאים ולזהות את תאי העצב שאחראים להחמרת הדלקת. זוהו ארבע תת-אוכלוסיות של תאי עצב שמשתמשים בנוראדרנלין כמוליך עצבי, ומתוכן בלטה קבוצת תאים שביטאו את הגן לפרודינורפין (prodynorphin). תאים אלה מעצבבים אזורי עור שעיר (אזורים שבהם יש זקיקי שיער), והם היו במגע קרוב מאוד לאאוזינופילים. כאשר תאי העצב המבטאים פרודינורפין הופעלו באופן מלאכותי בעזרת שיטות אופטוגנטיות, גויסו אאוזינופילים נוספים לסביבה, וחלה החמרה של הדלקת ברקמת העור. תאי העצב האלה משחררים שני חומרים. האחד הוא כמוקין, שמושך את האאוזינופילים לסביבה, והשני הוא נוראדרנלין, שכאמור מפעיל את האאוזינופילים וגורם להם לשחרר חלבונים רעילים וחומרים מעודדי דלקת.

יחסי הגומלין בין האאוזינופילים ותאי העצב שמבטאים פרודינורפין הם למעשה הצומת שמקשר בין המתח הנפשי לבין הנזק לרקמת העור. ייתכן שבעתיד, דרך הבנת המנגנון הזה, שמחבר בין מצב נפשי להחרפה בתסמיני דלקת העור האטופית, אפשר יהיה להתערב בו ולשבש את פעולתו, וכך לסייע לחולים לעצור את מעגל הקסמים שבו לחץ נפשי מחמיר את המחלה והחמרת המחלה מחמירה את הלחץ הנפשי. עם זאת, למרות הממצאים המעניינים, יודגש שהמחקר נערך בעכברים. דרושים מחקרי המשך בבני אדם כדי לתקף את קיומו של המנגנון גם אצל אנשים הסובלים מדלקת עור אטופית, על מנת לפתח טיפולים בעתיד.

למאמרים נוספים באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי