רעד, אי-שקט, הזיות ואף דיכוי נשימתי: האנשים שמכורים לקלונקס – וההשפעות החמורות

בעולם כולו ובפרט בישראל: מתח, חרדה וסטרס יכולים להשפיע באופן משמעותי על התפקוד היומי. קלונקס היא אחת התרופות המוכרות והפופולריות ביותר המשמשות להרגעה מיידית. אף שמדובר בתרופה שמספקת הקלה, תורמת לשינה שלווה יותר ועוזרת להפיג מצבי מתח, מומחים מזהירים כי שימוש תדיר בה עלול להוביל להשפעות שליליות לטווח הארוך.

ד״ר עינת טרוגמן פיירשטיין, ראש תחום פסיכיאטריה במכבי שירותי בריאות, מסבירה כי קלונקס (קלונזפאם) הוא בנזודיאזפין ותיק ומבוסס, הנחשב יעיל מאוד בהפחתה מהירה של חרדה והתקפי פאניקה. "קיים ניסיון קליני רחב בטיפול בתרופה, המתאפיינת בהשפעה מרגיעה יציבה יחסית ובפרופיל בטיחותי טוב". אבל, ושימו לב ל"אבל הגדול" שהיא מציינת - "רק כאשר נעשה בה שימוש נכון ובהתאם להנחיות רפואיות".

לדבריה, יתרונות התרופות רלוונטיים בעיקר בעת שימוש מבוקר וקצר טווח. "תופעות הלוואי הנפוצות בעת שימוש קצר הן בעיקר נמנום, וישנן תופעות לוואי שתועדו בשכיחות נמוכה (אחוזים בודדים) כגון: סחרחורת, בעיות קואורדינציה, קושי בדיבור, פגיעה בזיכרון, עצבנות, עייפות, שינויי התנהגות, ירידה קוגניטיבית וחולשת שרירים. חשוב לציין כי מדובר בתופעות לוואי אשר חולפות עם הפסקת הטיפול. מעבר לכך, ישנן גם תופעות לוואי נדירות, אך חמורות, כמו דיכוי נשימתי, פגיעה קוגניטיבית משמעותית, הפרעות דם וכבד".

תלות והתמכרות

הסיכון הממשי, אם כן, טמון, לדברי ד"ר טרוגמן פיירשטיין, בעיקר במצבים של נטילה ארוכת טווח של התרופה. "במצב כזה תיתכן תלות והתמכרות הנובעות מעלייה הדרגתית בעמידות הגוף לתרופה", היא אומרת. "קיים גם סיכוי לסבול מתסמיני גמילה חריפה שעלולים להתבטא בהחמרה בתסמיני חרדה, רעד, הפרעות שינה, טכיקרדיה (הפרעות במערכת החשמלית של הלב) ואף פרכוסים".

סיכונים נוספים, כפי שהיא מסבירה, נובעים משילוב עם אופיואידים אלכוהול, העלול להוביל לדיכוי נשימתי, פגיעה בשיפוט ובתפקוד מוטורי.

באופן פרדוכסלי, אחד התסמינים המוכרים קשור דווקא בהחמרת חרדה. זה עלול לקרות במספר מצבים, והראשון שבהם הוא תגובה פרדוקסלית - כלומר תגובה הפוכה מאפקט ההרגעה שהיינו מצפים לו

ד"ר טרוגמן פיירשטיין

מבלבול ועד דיכוי נשימתי – הסימנים האדומים

"במצבים של התמכרות, נצפה לראות פגיעה בזיכרון ובריכוז, החמרה בחרדה, חוסר התמצאות, סחרחורת, דיבור מעורפל, עצבנות, רעד, ועד הזיות במקרים קשים. במצבים של הרעלה ממנת יתר, ייתכנו נמנום, בלבול, דיבור לא ברור, הליכה לא יציבה, חולשה, אי-שקט ותוקפנות ועד דיכוי נשימתי - וכשמדובר בהרעלה קשה אף תיתכן תרדמת. במקרים של גמילה נפוצים סימנים של החמרה בחרדה, רעד, נדודי שינה, הזעה, דופק מהיר, התקפי פאניקה" היא מסבירה.

המקרים שבהם באופן פרדוקסלי התרופה עלולה דווקא להגביר חרדה

באופן פרדוכסלי, אחד התסמינים המוכרים שהיא מציינת קשור דווקא בהחמרת חרדה. "זה עלול לקרות במספר מצבים, והראשון שבהם הוא תגובה פרדוקסלית - כלומר תגובה הפוכה מאפקט ההרגעה שהיינו מצפים לו. במצב כזה הקלונקס יגרום לעצבנות, אי-שקט, ולהחמרה בחרדה. תגובות אלו שכיחות יותר בקרב ילדים, קשישים, ואנשים בעלי שונות נוירולוגית (כלומר שהמוח שלהם פועל בצורה שונה מהנורמל). החמרה בחרדה עלולה לקרות גם בעת טיפול ממושך של קלונקס הגורם להסתגלות של הגוף לתרופה ואובדן יעילות".

מייסם עבאס, רוקחת קלינית של כללית במחוז חיפה וגליל מערבי מוסיפה כי רבים מהמטופלים מדווחים על שימוש חוזר מתוך צורך כפייתי וקושי לשלוט או להפסיק את הנטילה, חרף ההשלכות. "שילוב של תרופות אלו עם תרופות אחרות, אלכוהול או עם חומרים אחרים עלול להגביר תופעות לוואי, לגרום לטשטוש, לפגיעה בערנות ואף לסיכון בריאותי משמעותי", היא מציינת.

פרופ' מיגל גלטשטיין, מנהל השירות הטוקסיקולוגי במרכז הרפואי איכילוב, מחזק את הדברים ואומר: "אנחנו אומנם לא רואים הרבה אנשים שמגיעים עם בעיה של התמכרות לקלונקס, אבל מי שכן מגיעים לרמה של התמכרות, משתמשים בקלונקס ובנזודיאזפינים (תרופות פסיכיאטריות המשמשות להקלה במצבי חרדה ודיכאון), במינונים מאוד גבוהים - ולא יכולים להפסיק".

הלוואי שהייתי יכול להפסיק עם זה, אבל לצערי כבר מאוחר מדי

רונן, מטופל

לדבריו, במקרים כאלה ייתכנו תופעות לוואי שכוללות פרכוסים ואגיטציה (אגרסיביות וחוסר שקט), והמטופלים מגיעים לבית החולים כשהם נזקקים לגמילה שיכולה להימשך חודשים. "התהליך כולל הפחתה הדרגתית במינונים בכל יום". אגב, הוא מציין - "הרבה אנשים קונים קלונקס ללא מרשם בשוק השחור בדרום תל אביב, שם הוא נמכר באופן חופשי".

היד של הרופאים קלה על ההדק

רונן (שם בדוי) כבן 40 מאזור המרכז, מספר שהוא נוטל קלונקס כבר במשך שנים. "רופא המשפחה רושם לי את זה כבר באופן אוטומטי בלי לשאול יותר מדי שאלות". לדבריו, אף אחד לא הזהיר אותו מההתמכרות הבעייתית. "הלוואי שהייתי יכול להפסיק עם זה, אבל לצערי כבר מאוחר מדי". הוא מספר שהוא חש אי-שקט תמידי, מתקשה לישון בלילה אבל הוא כבר לא יודע אם התסמינים הללו קשורים ישירות לשימוש בתרופה או שמדובר בתופעת לוואי שנובעת דווקא בשל השימוש בה.

יו"ר ההסתדרות הרוקחים, דוד פפו, מדבר על הנושא כמי שנתקל בתופעה מקרוב: "כרוקחים קהילתיים הנמצאים בקשר יום-יומי עם המטופלים, לעתים קרובות אנחנו נדרשים להרים דגל אדום במהלך האינטראקציה עם המטופלים. לצערי, ישנה תחושה, די מבוססת, שהאצבע קלה מידי על ההדק כשמדובר ברישום תרופות נרקוטיות למטופלים", הוא אומר.

לדבריו, ניתן לייחס את התופעה, בין היתר, לקלות הדעת, או חוסר ההבנה לגבי מידת הסיכון הטמון בהתמכרויות. "חלק מהעניין זה הלחץ שמופעל על הרופאים מצד המטופלים. בכל מקרה, מתפקידנו, להסביר, להזהיר ולא להפחיד, ולהבהיר כי כשמדובר בנרקוטיקה לטיפול בכאב, בחלק ניכר מהמקרים, מי שמעביר את המסר הוא לא המטופל עצמו אלא קרוב או חבר שלו, ולכן חשוב שהמסר יעבור אליו ישירות. סימון על גבי אריזות לצד הדגשה בצבע ואותיות בולטות בעלון לצרכן, יכולים לסייע בהעברת המסר".

יש אלטרנטיבות

ד"ר פיירשטיין מציינת שכיום ישנן חלופות טובות לתרופה, כאלה המומלצות לאנשים הנזקקים לסיוע לאורך זמן. "הקו הראשון הוא אלטרנטיבות לא תרופתיות כגון טיפולי CBT, פסיכותרפיה פרטנית או קבוצתית, מיינדפולנס. האלטרנטיבות התרופתיות כוללות תרופות ממשפחות נוגדי דכאון וחרדה- SSRIs, SNRIs, (בעיקר עבור הפרעות חרדה כללית, פאניקה או חרדה חברתית. מדובר בחלופות בטוחות יותר לשימוש בטווח הארוך, ללא תלות או התמכרות, והן יעילות טובה יותר לאורך זמן".

לסיכום, אומרת ד"ר פיירשטיין כי "קלונקס (קלונזפאם) הוא טיפול יעיל, מהיר פעולה ומבוסס היטב המתאים למתמודדים עם מצבי חרדה חריפים, ויש לו ניסיון קליני רחב ופרופיל בטיחות טוב כאשר משתמשים בו בצורה מושכלת ומבוקרת. יתרונותיו בולטים במיוחד בהקלה מיידית על תסמינים ובמצבים אקוטיים. יחד עם זאת, השימוש בו דורש זהירות בשל סיכון לתלות, גמילה והפחתת יעילות לאורך זמן. לכן, במקרים רבים הוא מתאים יותר כטיפול קצר-טווח או משלים, תוך בחינה של חלופות בטוחות יותר לטיפול ממושך ומניעתי".

עבאס: "חשוב לעדכן את הרופא ואת הרוקח על כל טיפול נוסף שנלקח. במקרים המצריכים טיפול ממושך, מומלץ שהמשך המעקב והטיפול יתבצע על ידי רופא מומחה, על מנת להבטיח התאמה מיטבית של הטיפול ומעקב אחר יעילותו ובטיחותו".