חיידק הפה שמשפיע על סרטן השד

עוד מילדות לימדו אותנו כמה חשוב לשמור על היגיינת הפה: לצחצח שיניים פעמיים ביום, להשתמש בחוט דנטלי, להימנע מממתקים, להיבדק אצל רופא שיניים בקביעות ולבקר אצל שיננית. אנחנו עושים זאת כדי להימנע מעששת, מדלקות חניכיים או מריח רע מהפה, אבל יכול להיות שכך אנחנו מגנים על עצמנו גם ממחלות קשות יותר. מחקר חדש שפורסם בכתב העת Cell Communication and Signaling מעלה אפשרות מסקרנת: ייתכן שחיידקים מסוימים מהפה אינם נשארים רק שם, אלא עשויים להגיע אל רקמת השד ולהשפיע עליה.

חיידק הפה בדגימות מרקמות אדם

החיידק Fusobacterium nucleatum מוכר בעיקר בהקשר של מחלות חניכיים. בחלל הפה הוא נחשב חיידק מתווך: הוא מסייע לחיידקים אחרים להיצמד אלה לאלה וליצור רובד חיידקי צפוף על השיניים והחניכיים. נוסף על כך, הוא תורם להחמרת הדלקת המקומית, ונמצא ששכיחותו עולה ככל שמחלת החניכיים חמורה יותר. במחקר הנוכחי מצאו החוקרים שהוא אינו נמצא רק בחלל הפה, אלא עלול להגיע גם לרקמות מרוחקות יותר, בהן רקמת השד, ואולי אף לתרום לתהליכים הקשורים בהתפתחות סרטן השד.

הכתבה פורסמה במקור באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי

החוקרים ניתחו מאגרי מידע קיימים של דגימות מיקרוביום מחלל הפה, מהעור ומרקמת השד, וזיהו ברקמות השד של נשים עם מחלות שד שפירות וממאירות נוכחות של חיידקי פה. ככל שחיידקי הפה האלה היו נפוצים יותר בחלל הפה של המטופלת, הם נטו להופיע יותר גם ברקמת השד שלה. בין החיידקים שנמצאו היה גם F. nucleatum, שנבחר להמשך המחקר. הבחירה בו לא הייתה מקרית: החיידק כבר מוכר לחוקרים מהקשר שלו לסרטן המעי הגס, שם הוא נמצא בכמות גבוהה יותר בתוך גידולים בהשוואה לרקמה בריאה, ואף זוהה בגרורות. ממצאים אלה העלו את האפשרות שהוא עשוי לתרום לתהליכים סרטניים, אך תפקידו המדויק בהתפתחות המחלה עדיין נחקר.

החיידק בניסויים על עכברות

החוקרים ביקשו לבדוק איך משפיעה נוכחות החיידק על רקמת שד בריאה, ולשם כך החדירו אותו ישירות לצינוריות החלב של עכברות בריאות. כבר בתוך שלושה שבועות נמצאו ברקמה נגעים חריגים, לצד דלקת, נזק ל-DNA ושגשוג מוגבר של תאים, בהשוואה לקבוצת הביקורת שלא נחשפה לחיידק.

כדי לבחון האם חשיפה לחיידק דרך זרם הדם יכולה להאיץ צמיחה של גידולי שד קיימים והתפתחות גרורות, החוקרים הזריקו את החיידק לזרם הדם של עכברות שכבר חלו בסרטן השד. איננו יודעים בוודאות שהחיידקים אכן מגיעים לרקמת השד דרך זרם הדם, אבל זו אחת האפשרויות הסבירות להגעתו לשם, ולכן בחרו בה החוקרים. הם מצאו כי הגידולים גדלו בקצב מהיר יותר אצל העכברות שהחיידק הוזרק להן לעומת עכברות מקבוצת הביקורת. התוצאה המרשימה ביותר הייתה שכל העכברות שנחשפו לחיידק פיתחו גרורות ברֵיאות, לעומת 20 אחוזים בלבד בקבוצת הביקורת.

החיידק פוגש תאים בתרבית

כדי להבין את המנגנונים הביולוגיים שבאמצעותם החיידק פועל, כולל אופן הכניסה שלו לתאים, עברו החוקרים לברר מה קורה כשהחיידק פוגש תאי שד בתרבית. עד לשלב הזה ידעו רק שהחיידק זוהה ברקמת השד, אך הממצא הזה לבדו אינו מלמד היכן בדיוק הוא נמצא בתוך הרקמה. בניסויי התרבית הראו החוקרים שלא מדובר רק בנוכחות של החיידק בדגימת הרקמה: התברר שהוא מסוגל לחדור לתוך התאים עצמם ואף להישאר בהם גם לאחר התחלקותם, לאורך כמה דורות של תאים. על פני החיידק נמצא חלבון שנקשר למולקולת סוכר בשם Gal-GalNAc, המצויה על פני חלק מתאי השד, והקשירה הזאת מקלה עליו לחדור אל התאים. ככל שעל פני התא הצטברה כמות גדולה יותר של המולקולה, כך החיידק נטה יותר להיצמד אליו, לחדור פנימה ולהישאר בתוכו.

לחדירתו של החיידק אל תוך התא היו השלכות מזיקות. החוקרים מצאו כי החשיפה אליו נקשרה לנזק ל-DNA ולהפעלה של מנגנון תיקון מהיר אך פחות מדויק. אפשר לחשוב על המנגנון הזה כמו על ניסיון להדביק במהירות דף שנקרע: הקרע אומנם נסגר, אבל האותיות כבר אינן מתחברות זו לזו בצורה תקינה וקריאה. נוסף על כך, התאים שנחשפו לחיידק הראו תכונות שמזוהות עם אגרסיביות סרטנית, כמו נדידה מוגברת, תכונה שמאפיינת תאים בעלי פוטנציאל גרורתי, וירידה ברגישות לחלק מהטיפולים המשמשים בסרטן שד. במילים אחרות, נראה שהחיידק לא רק מצליח להיכנס אל התאים, אלא גם משנה את ההתנהגות שלהם כך שתהיה אלימה ועמידה יותר.

סרטן השד הוא אינו מחלה אחת אחידה, אלא קבוצה של גידולים בעלי מאפיינים שונים. כאן נכנס לתמונה הגן BRCA1, שמוטציות בו נחשבות שכיחות ומשמעותיות ביותר בסרטן שד שעובר במשפחה. עם זאת, נשאיות ונשאים של מוטציה ב-BRCA1 לא בהכרח יפתחו סרטן, ולכן חוקרים סבורים שדרושים גורמים נוספים שיניעו את התהליך. במחקר הנוכחי מצאו החוקרים שתאי שד עם מוטציה ב-BRCA1 נושאים על פניהם יותר מהמולקולה הסוכרית Gal-GalNAc, אותה מולקולה שאליה נקשר החיידק. לכן תאים אלה נטו יותר לקלוט את חיידקי F. nucleatum ולהשאיר אותם בתוכם, ממצא שמעלה את האפשרות שהחיידק עשוי לפעול כמעין גורם פגיעות נוסף אצל תאים שכבר נמצאים בסיכון גנטי מוגבר.

אף שהמחקר לא בדק את מעורבות החיידק בהתפתחות המחלה בניסויים על בני אדם, הוא מציע כיוון חדש ומסקרן להבנת הקשר האפשרי בין בריאות הפה לסרטן השד. החוקרים הראו כי F. nucleatum אינו מזוהה רק עם מחלות חניכיים, אלא יכול להגיע גם לרקמת השד, לחדור לתאים ולתרום לתהליכים שמזוהים עם התקדמות סרטנית. במיוחד בולטת האפשרות שתאים עם מוטציה ב-BRCA1 רגישים יותר להשפעתו. האם ייתכן שבעתיד נגלה שלשמירה שגרתית על בריאות הפה יש השפעה רחבה יותר? בשלב הזה עדיין לא ידוע מהי המשמעות הקלינית של ממצאי המחקר עבור בני אדם. נדרשים מחקרים נוספים כדי לבדוק אם המנגנון הזה אכן פועל גם בגוף האנושי, ואם בעתיד יהיה אפשר להשתמש בידע הזה לצורך מניעה, אבחון או טיפול.

למאמרים נוספים באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי