רובנו פשוט מנסים לחיות בצורה שתטיב עם המשפחה ועם הסביבה שלנו. קופצים מהחלטה יומיומית אחת לאחרת, משתדלים לא לפגוע. מצליחים, נכשלים, לומדים. לקיים משפחה בעולם קרייריסטי תוך כדי מגיפה – זו משימה לא פשוטה בכלל, ואם תוך כדי זה אנחנו מצליחים גם לדאוג לכדור הארץ – זה בגדר כוח על. לכבוד יום המשפחה 11 משפחות ישראליות שיתפו אותנו - איך הן מנחילות בבית ערכים של קיימות, ומה זה אומר להיות משפחה ירוקה?
משפחת דברת, רעננה
שי (39), טלי (43), נועם (8.5), יובל (6)
"להיות משפחה ירוקה זה בעיקר אומר להשתדל", אומר שי. "הכי חשוב לנו זה לחנך את הילדים לחשוב ירוק, להיות מודעים לנזקים שהאדם יוצר לכדור הארץ, כדי שהם יוכלו לבחור בעצמם איך לשמור עליו. ההחלטה המשמעותית הראשונה שלקחנו הייתה לחתל את יובל בחיתולי בד. מאז למדנו והוספנו עוד ועוד החלטות כאלה. למרות שאנחנו גרים בדירה עם מרפסת קטנה, גידלנו תרד, עגבניות שרי, בצל ירוק ועשבי תיבול. חוץ מזה אנחנו לא קונים סתם. קונים לפי מה שאנחנו יודעים שאנחנו צריכים. גם אם זה קניות של אוכל, קניות לבית או לעצמנו. אנחנו מחנכים את הילדים להיות צרכנים נבונים, לא לקנות כי יש מבצע אם אין צורך. לאחרונה טלי גם פתחה עם שותפה חנות אונליין לבגדי יד שניה לילדים."
משפחת קדשברג, קיבוץ דן
אמיר (35), תאיה (32), ליעד (6), שלו (3), נועם (8 חודשים) וההולכים על ארבע - ניקה ובלו
"יום אחר הלכנו ברחוב וליעד, בת שש, מצאה בלונים ואחד מהם התפוצץ. ישר היא אספה את כל החתיכות הקטנות לפח ואמרה שזה מסוכן כי ציפור יכולה לאכול אותן. זה יכול להשמע למישהו קצת קיצוני אבל זו האמת. צריך להבין שאין מודל אחד למשפחה ירוקה. זה בעיקר לעשות את המיטב שאנו יכולים בנקודה מסויימת. אצל כל משפחה נסיבות החיים שונות והבחירות שלהם שונות ועדיין הם יכולים לעשות שינוי." אומרת תאיה.
"הצעד הראשון בעיני הוא להכיר את הזבל שלכם. הזבל מספר לנו המון על דפוסי הצריכה שלנו וגם יכול לעזור לנו להבין איפה אנחנו יכולים לעשות שינוי. חוץ מזה אנחנו משתדלים להמעיט במוצרים שמגיעים באריזות מיותרות ולהעדיף ייצור מקומי וקטן. אנחנו מאוד אוהבים לקרוא, אז במקום לרכוש עוד ועוד ספרים החלטנו להיות חלק בהקמת ספרייה קהילתית, ככה כל אחד יכול להניח את הספרים שאותם סיים לקרוא ומישהו אחר יהנה מהם. יש לנו רכב אחד, תמיד אחד מאיתנו בטרמפים או בתחבורה ציבורית וככל שאפשר אנחנו נעדיף ללכת ברגל או לנסוע באופניים."
משפחת בארי, חיפה
אלי (31), חני (30), נעה (8.5), ישי (7), יאיר (1.5)
"שנינו אנשים עם חזון לעזור לאנשים אחרים. אני עובד עם נוער בסיכון וחני עובדת סוציאלית עם עסק לליווי משפחות ועמיתה במכון מנדל למנהיגות. ככה אנחנו גם מציגים את זה לילדים, שלמה קרליבך היה אומר בשם הרבי מפיאסצנא ש-הדבר הכי גדול בעולם זה לעשות טובה למישהו אחר. אנחנו מאמינים בזה. אנחנו חלק מהחברה החרדית ומגדלים את ילדינו בחינוך חרדי, אבל יש לנו הרבה חברים וקולגות חילונים ואנחנו רואים בחיבור בין העולמות מטרה חשובה, חלק מאותו חיבור הוא גם להכניס רעיונות אוניברסליים כמו שמירה על הסביבה, על העולם, אל תוך החברה שאנחנו חלק ממנה", מספר אלי.
"בבית שלנו לא זורקים שום דבר שיכול להיות בו שימוש חוזר. משחקים, צנצנות, קפה, בגדים, דפי טיוטה, שקיות - כמעט בכל דבר אפשר להשתמש שוב. הפסקנו לחלוטין לקנות לילדים בגדים ולא חסר לנו בכלל. מעבירים הכל מאחד לשני במשפחה. אנחנו עוד לא עושים הכל בצורה מושלמת אבל לומדים לאט לאט ומשתפרים וגם רואים איך זה מחלחל אל הילדים שלנו."
משפחת דיין מדיוני, כרכור
עודד (43), דנית (36), רום (6) ורעי המכונה גם קיקי (4)
"באחת הלידות חבר הביא לנו במתנה ארגז קטן של מגבונים. קראנו את הרכיבים והיה לנו ברור שזה לא בריא לנו, לילדים או לעולם. הבנו שאנחנו רוצים לגדל אותם קצת אחרת. כשהקטן נולד יצאנו למסע של שנה במזרח, גילינו שאנחנו יכולים להסתדר עם מעט מאד חפצים, משפחה של 4 נפשות עם מזוודה אחת. בילינו הרבה בטבע ונהנינו מכל רגע. זו הייתה הארה גדולה בחיינו" מספרת דנית.
"היום אנחנו גרים בכרכור והילדים מתחנכים בחינוך ירוק. מבלים הרבה בטבע, יוצרים עם חומרים טבעיים, יודעים מה זה קומפוסט ואיך ללקט. חשוב לי לציין שאנחנו לא גרים בבית מבוץ ולובשים סחבות, רחוק מכך, אפשר לעשות שינויים גם אם גרים בבניין קומות! כולנו טבעונים, רוב הבגדים שלנו ושל הילדים מיד שנייה, בוחרים ברב פעמי איפה שאפשר. נייר אפייה רב פעמי, תחליף לניילון נצמד רב פעמי, משתדלים להכין את רוב האוכל שלנו בעצמנו ולצרוך מעט אוכל מעובד וארוז. הכי מאתגר בעייני זו הצפייה בטלווזיה. ברגע שהילדים שלי נחשפו לטלווזיה הם התחילו לרצות יותר. יותר משחקים, יותר בגדים ויותר מותגים. אז אנחנו מגבילים את הילדים בצפייה בטלווזיה (לא רק מהסיבה הזו) ואנחנו לא צופים בפרסומות."
משפחת סוידאן, חיפה
איריני (50), אנדרי (54), אנטוני (21), כריסטופר (18), מיריי (13)
"אנחנו משפחה חיפאית וככל שהתעמקנו יותר בבעיית הזיהום במפרץ חיפה הבנו שזה רק קצה הקרחון והבעיה היא הרבה יותר רחבה. שמירה על הסביבה מתחילה בבחירות היומיומיות שלנו. הבנו שכולנו בבית צורכים יותר מדי דברים, מבזבזים ומשתמשים בחומרים שהם אולי קלים לשימוש אבל פוגעים בסביבה. לאט לאט הורדנו את כל הפלסטיק החד פעמי, את כל החומרים שאינם מתכלים גם אם זה אומר לשטוף יותר או להשקיע יותר. התחלנו לשים לב לכמות האשפה שאנחנו מייצרים, למשקל ולנפח שלה" אומר אנדריי.
"הטיפ שלנו הוא מודעות עצמית. שכל אחת ואחד יפתח מודעות לנזק האקולוגי מסביבו ויעשה כמיטב יכולתו להפוך את סביבתו הקרובה לטובה ומיטיבה יותר עם כל היצורים החיים. וגם לזכור - פחות הוא יותר. הגיע הזמן לעצור את צריכת היתר שמשתוללת בחסות הקונצרנים הגדולים."
משפחת בן שושן, גבעת שמואל
חנה (36), רפאל (37), לילי (7.5), יצחק (4.5), נהוראי (1). רפאל גם אבא של יואב (14)
"שנינו גדלנו בצרפת ועלינו לארץ בסביבות גיל 20. המסע שלנו לחיים ירוקים התחיל בלידה של לילי. הרגשנו צורך לשנות את האופן בו אנחנו חיים ולצרוך יותר נכון. לכבד בני אדם, לכבד חיות לכבד את הטבע. ולהבין שאנחנו חלק ממשהו גדול ואנחנו לא פה כדי לחיות חיים אינדיבידואלים, וכולנו יכולים להשפיע על הסביבה ולהגביר את המודעות הירוקה. היה לנו חלום לחיות חיים בלתי תלויים, לייצר הכול בעצמנו לקנות כמה שפחות. היום יש לנו עסק למוצרי טיפוח אקולוגיים וטבעיים," מספרת חנה.
"הטיפ הכי חשוב שלנו הוא להוריד לחץ. אנחנו לא מאמינים בשינויים קיצוניים. העיקר זה להתקדם. אם עושים שינוי בקצב הנכון לכם, רוב הסיכויים שזה ישאר לאורך זמן. לנו למשל לקח זמן להעביר לילדים שלנו שבימי הולדת לא חייבים להיות בלונים וקישוטים שזורקים אחרי שניה. טיפ נוסף הוא להשתמש במה שיש, תמיד לשאול את עצמנו לפני שקונים חדש - אולי כבר יש לנו או לחברים משהו דומה?"
משפחת בן עמי, אזור השרון
אושר (34), עדי (33), דרור (6), ריף (4.5), פלא (9 חודשים)
"אנחנו משפחה בחינוך ביתי. שזה אומר שהילדים שלנו לא הולכים למסגרות; מתוך בחירה ורצון לחיות ביחד. כבר 6 שנים שלא קנינו (כמעט) שום דבר חדש- ביגוד, ריהוט, משחקים, ספרים. כן התחדשנו ועברנו דירות, אפילו גרנו במשך כמעט 3 שנים בטייניהאוס (שבנינו לבד), ובכל זאת, את רוב הציוד שלנו- קיבלנו מאנשים שמסרו. להיות משפחה ירוקה זה אומר להיות במודעות למה שאנחנו צורכים, משתמשים, אוכלים, משאירים אחרינו. להיות בהודיה על כל המתנות שאנחנו מקבלים מהאדמה ומהטבע. זה מעורר את הרצון לעשות טוב, לשפר, לתת בחזרה" אומרת עדי.
"הטיפ שלנו הוא שהכל צריך להיות נוח, כי אם לא נוח – לא מצליחים להתמיד. אפשר לסדר את ארון הפח עם חלוקה מראש לפי מה שממחזרים: מקום לפסולת אורגנית, לזכוכיות, לפסולת שנכנסת לפח הכתום- וככה מצליחים בקלות לצמצם את הפסולת הרגילה שהולכת לפח הירוק. בנוסף - לנו בבית יש מקום קבוע לארגז שלאט לאט מתמלא בדברים שכבר לא משמחים אותנו או כבר לא משרתים אותנו. מדי פעם, כשנתקלים במשהו שהרבה זמן לא השתמשנו בו- בודקים אם הגיע הזמן להכניסו לארגז... כשהארגז מתמלא אנחנו מוסרים או תורמים את תכולתו. וחוזר חלילה. זה מאוורר ונעים, משאיר מקום לדברים החשובים באמת. ומבחינתי זה הכי קיימות שיש."
משפחת הירש, קופנגן תאילנד
נעמה ואמיר (35), תור (4.5), שיה (2)
"בעקבות מצב בריאותי שדחף אותנו לקצה החלטנו לפני שמונה חודשים לארוז הכל ולעבור לתאילנד. חוץ מזה אנחנו משפחה רגילה לגמרי, אולי קצת יותר הרפתקנית. לא מזמן טיילנו בחוף בקופנגן ופתאום תור, בן 4.5 שם לב לקשית פלסטיק שנסחפה מהים. הוא אסף אותה ואז ניגש לאחותו הקטנה ואמר לה שכל פעם שהוא מוציא קש מהים צב ים ניצל. זה ממש ריגש אותנו".
"הטיפ שלנו הוא לקחת לכל מקום מוצרים רב פעמיים: קשית מתכת: לכל שתייה או שייק מפנק, קופסאות אוכל, בקבוק שתיה, שקיות בד רב פעמיות. כל הסבונים בבית שלנו הם אקולוגים מחומרים טבעיים, יש מוצרים ממש טובים ואיכותיים והם שומרים על האדמה, בגלל שהם טבעיים הם לרוב משמשים גם לשטיפת כלים וגם לשטיפת ירקות."
משפחת קידר, תל אביב
גני שני (32), גיא (30), טום (1.10)
גני שני: "אנחנו משפחה שדוגלת בטבעונות גמישה. הבית שלנו הוא בית טבעוני במהותו, אבל אנחנו גמישים לגבי הטבעונות שלנו. המעבר שלנו לטבעונות היה לפני כ-5 שנים כשהבנו שזו התזונה הכי ידידותית לסביבה. צפינו בסרט Cowspiracy ואיך שהוא נגמר הסתכלנו אחד על השניה וזה היה ברור מה קורה מכאן הלאה. זה משהו שחשוב לשנינו, ואנחנו שמים לב שטום (שעדיין לא בן שנתיים) כבר במודעות סביתית מאד גבוהה. הוא יודע איפה נמצא פח המחזור בבית, אם הוא רואה לכלוך על המדרכה ברחוב או בחוף הים הוא מרים אותו ומבקש לזרוק לפח ועוד. ככה גם נולד הבלוג שלי, אני מתכונאית טבעונית בעלת בלוג אוכל שמתמקד במתכונים מהצומח לתינוקות, פעוטות וילדים."
משפחת אלקיים, נתניה
מייק (35), חן (25), איתן (4), אריאל (שנה)
"כשאיתן נולד היו לו המון גזים והאחות המליצה להוריד דברי חלב. ככה גילינו את עולם הטבעונות ואת הפגיעה של תעשיית המוצרים מהחי בסביב", מספרת חן, "אמא שלי ואני תמיד היינו מחליפות בינינו בגדים והחלטנו לפתוח יחד חנות בגדים יד שניה. רוקנו את המחסן הישן של אבא, שיפצנו אותו בעצמנו והתחלנו למכור בו את הבגדים. כשיש לך חנות יד שניה - המציאות טופחת לך על הפנים בעוצמה מטורפת. כמויות של בגדים, נעליים, שמיכות, מגבות, תכשיטים, תיקים – הכל נזרק עליך בכמויות, דברים חדשים עם טיקטים של מחירים מטורפים ופתאום את אומרת לעצמך, מה הולך פה? כמה כסף נזרק על הדברים האלה? לאן כל זה הולך אחר כך? בשלב הזה הבנו שאנחנו רוצים להכניס את המודעות הסביבתית הזאת הביתה.
הדבר הכי חשוב בעיני הוא לדבר על זה כמשפחה ולהבין מה אנחנו כן מסוגלים לעשות בלי להרגיש שזה כבד עלינו - לקחת החלטות קטנות צעד צעד. כל פעולה פשוטה מקדמת אותנו עוד קצת!"
משפחת פלג מזרחי, יפו
מיטל (33), אפי (38), יהב יולנדה (2.5), גומא צבי (5.6)
"אני עובדת ב'חיים וסביבה', ארגון הגג של ארגוני הסביבה בישראל, חוקרת אופנה בת קיימא במסגרת דוקטורט במדיניות ציבורית, מרצה על אופנה בת קיימא ואחת מהנשים מאחורי מתלבשות, התנועה לאופנה הוגנת. אני הייתי החלוצה בנושא האקלים, אבל היום המשפחה מגוייסת לגמרי. הקיימות נכנסה אצלנו יותר ויותר הביתה. גם במעשים כמו שימוש בחיתולים רב פעמיים והימנעות מחד פעמי, אבל בעיקר בעומק השיח מול הילדים. גומא יודע שאנחנו לא קונים דברים חדשים ומנסים להפחית בפסולת, כי הזבל עושה לכדור הארץ כאב בטן ויהב שומעת לפני השינה סיפורים כמו - מה החיות מרגישות או 'חייט, מעיל וסיפור' שמספר על מיחדוש וקיימות", אומרת מיטל.
"הטיפ הכי חשוב שלי הוא לנהל שיח עם הילדים – הרבה פעמים אנחנו חוששים לדבר על משבר האקלים עם הילדים שלנו, על מנת שלא להפחיד אותם. אבל האמת היא שהשיח הזה יכול להיות מאוד אופטימי ומחזק – כי הם מבינים שיש להם כוח להיות חלק מהשינוי."