דבורים שעשויות מקפסולות קפה? כלניות מפקקי פלסטיק וצבים מגלעיני אבוקדו? את כל אלו תוכלו לראות בתערוכות של האמנית האקולוגית מירי ישראלי. אחרי שנים שבהם עבדה בהנדסת מכונות ובניין - היא הקשיבה לקריאת הלב והפכה לאומנית ופעילה חברתית-סביבתית. כי מי אמר שיש גיל לאקטיביזם? "כולם אמרו לי שאני מבזבזת את הזמן שלי אבל אני הרגשתי שאני חייבת לעשות שינוי. בעלי קורא לי תמנון כי אני מנסה לשלוח זרועות לכל מקום שקשור באיכות הסביבה. הוא צוחק, אבל אני עושה את זה באהבה גדולה. לא האמנתי שהיצירות שלי יגעו ככה באלפי אנשים ויצליחו לייצר כזאת השפעה", היא משתפת.

עם פתיחת שנת 2022 מבקר המדינה הזמין את ישראלי ליצור תערוכת יחיד (אוצרת - ברוריה פסטרנק שביט) בה תציג את העבודות האקולוגיות שלה - כולן עשויות חומרים שמצאה בזבל או בצדי הדרך. "קראתי לתערוכה - הבחירה הטבעית, כי מבחינתי הבחירה הכי טבעית עבורנו היא ללכת עם הטבע ולא נגדו. כשפגשתי את מבקר המדינה היה לי חשוב לספר לו איך יצרתי את 'תקוות הדורות' - מעין פסל של כדור הארץ כשהוא נקי מזיהום. אמרתי לו שצעדתי עם הנוער במצעד האקלים ושמעתי את הקריאות שלהם. שמעתי אותם זועקים - מה יהיה בעתיד שלנו? מה יהיה לנו כאן עוד 10 שנים? וניסיתי לייצג את השאיפה שלהם לעתיד אקלימי בטוח. הצבתי אותה ליד יצירה ישנה יותר שנקראת בכיה לדורות ובה ניתן לראות מה יקרה אם לא נעשה שינוי. אמרתי למבקר המדינה -צריך יותר אקו, פחות אגו".

את רואה אנשים מזהמים ומלכלכים את הטבע, את באמת חושבת שלאמנות יש כוח לעשות שינוי?

"בהחלט כן. האמנות נותנת בעיטה בבטן, היא נחקקת לאנשים בראש. מדענים יכולים לכתוב דוחות פנטסטיים, אבל הציבור לאו דווקא ידע לקרוא אותם או להתרגש מהם. פה נכנס הכוח של האומנות - בין אם זה יצירה או סרטים או כתיבה. בועידת האקלים האחרונה בגלזגו למשל, אמנים מכל העולם יצרו מייצגים אומנותיים והראו בצורה ויזואלית את מה שהמדע אמר. זה מפעיל את הרגש. זה נוגע בציפור הנפש. אני מאמינה כמובן שזה צריך לבוא גם עם הסברה, בגלל זה אני גם מרצה ועושה סדנאות ורואה כמה זה משפיע על אנשים. הם נכנסים להלם מהנתונים. מבקשים לעשות שינוי. אני מאמינה בביטוי – 'תפעל מקומית - תשפיע עולמית'".

'טביעת רגל אקולוגית', מירי ישראלי (צילום: שחר ישראלי)
פיסול חרקים מקפסולות של קפה בשימוש חוזר | צילום: שחר ישראלי

'דג הזהב', מירי ישראלי (צילום: ליטל ישראלי)
"כשמתקרבים לדג הזהב אפשר לראות שהפה שלו מלא בפלסטיק, כמו במציאות" | צילום: ליטל ישראלי

אחת היצירות המיוחדות שהופיעו בתערוכה נקראת 'דג הזהב'. ניתן לראות דג שעשוי מחתיכות אלומיניום ששימשו לאפיה בתנור וקשקשים מקפסולות קפה ישנות וצבעוניות. "בעיית הפלסטיק בים ובנהרות היא מאוד קשה", מספרת ישראלי. "נהר סיטארום באינדונזיה הוא נהר עצום שכולו מוצף בפלסטיק, המים שחורים ועכורים ושום דגים לא יכולים להתקיים בו יותר. הוא מוצף בפלסטיק! זה שובר את הלב. כולנו גדלנו על הסיפור של דג הזהב שכשמוצאים אותו אפשר לבקש ממנו משאלה, אבל כשמתקרבים לדג הזהב שיצרתי אפשר לראות שהפה שלו מלא בפלסטיק, כמו במציאות" מסבירה ישראלי. 

ישראלי יוצרת מכל הבא ליד והמסר שלה הוא שאין סיבה לקנות חומרים חדשים אלא פשוט ללמוד להשתמש במה שיש. "לא צריך לחזור לגור במערות, אבל גם לא צריך לבזבז בלי הכרה", היא מסבירה. "חבל לי שאני צריכה לדבר בשם העצים, בשם הים, בשם בעלי החיים, אבל ככה זה, אז אני משתדלת להיות הקול שלהם. אנשים צריכים להבין שלכל פרח ולכל בעל חיים - יש תפקיד. אנחנו מוציאים את הטבע מאיזון וזה פוגע בנו ואז מה זה שווה שיש לך כסף בבנק ויגואר ליד הבית? האנשים הכי עשירים יכולים לאבד את כל עולמם ברגע אחד כשיש אסון אקולוגי - משבר האקלים לא יודע להבחין בין צבע עור או מין או כסף בבנק. את הדברים האלה אני מלמדת, תוך כדי יצירה משותפת בסדנאות ובהרצאות שלי. אני יושבת עם תלמידים ומלמדת אותם דרך החוויה היצירתית - מודעות סביבתית".

"ולס להגנת הצומח" מירי ישראלי (צילום: שחר ישראלי)
מירי ישראלי, "ולס להגנת הצומח" כלניות מבקבוקי פלסטיק- כמסר לשמור על שטחי | צילום: שחר ישראלי
'בכייה לדורות' ו'תקוות הדורות', מירי ישראלי (צילום: ליטל ישראלי)
"ויסיתי לייצג את השאיפה של הנוער לעתיד אקלימי בטוח" | צילום: ליטל ישראלי