לפני שמונה שנים, קצת אחרי שהשתחררתי מצה"ל, נסעתי עם חברה לברצלונה. זה היה טיול נהדר, מלא באוכל טעים, אמנות, שוטטות ברחובות העיר וגם קצת קניות. אחד הדברים שזכורים לי הוא המיקום של המלון, שהיה באמת במרכז העניינים, וההתלהבות של חברתי מהעובדה שבמרחק הליכה ממנו ישנו סניף של Flying Tiger Copenhagen. זו הייתה הפעם הראשונה שלי בחו"ל כאדם בוגר - קדמו לה בעצם רק המסע לפולין וטיול בת מצווה בהולנד - כך שאת הרשת המדוברת לא הכרתי. ביקרנו בחנות פעם או פעמיים, אולי אפילו קניתי בה מזכרות לאחיותיי הקטנות, ומאז לא שמעתי עליה. עד השבוע.
השבוע רעשה וגעשה הרשת סביב חגיגת הפתיחה של סניף ראשון בארץ של אותה פליינג טייגר – שמתברר שיש לה 900 סניפים ברחבי העולם. האתרים הגדולים, גם כאן במאקו, סיקרו, והמשפיענים נהרו ותיעדו בסטוריז כיצד הם ממלאים את הסלסלות שלהם באינספור פריטי פלסטיק במחיר "החל מ-5 שקלים". אין ספק, זה בדיוק מה שהיה חסר לנו כאן.
ראוי לציין לטובה שכל ההשקה הייתה עטופה במסרים חיוביים, כולל תחרות של תרומה לאחת העמותות. היו גם כמה משפיעניות שטרחו לציין, בסטורי מלא בירוק ואיורים של כדור הארץ, שבין המוצרים הרבים בחנות ניתן למצוא למשל בקבוקים רב פעמיים. אבל האמת היא שחגיגת הצרכנות הזו היא הדבר האחרון שכדור הארץ צריך. היא הדבר האחרון שאנחנו צריכים.
ישראלים אוהבים לקנות, בגדול ובזול, זה לא חדש. זה מה שגורם להזמנות המוגזמות מאתר 'שיין', וזה מה שהפך את ישראל למעצמת חנויות סטוק שצצו פה בשנים האחרונות כמו פטריות אחרי הגשם (או כל ביטוי מאוס אחר שתרצו להכניס כאן). אנחנו מסנוורים מהשפע, ולא יודעים את נפשנו אל מול מילים כמו "מבצע" ו"הנחה". אז מה אם כולנו בעצם במינוס ושיחת היום בשבועיים האחרונים היא עליית המחירים ויוקר המחייה. פליינג טייגר בארץ! מה, לא נקנה?
טריק שיווקי מצויין
אין ברשת הדנית ייחוד של ממש לעומת חנויות אחרות בסגנון, אתר living שלנו הגדירו אותה כ"רשת לייף סטייל לאביזרים מעוצבים לבית ולמשרד". אם אני הייתי צריכה להגדיר אותה הייתי אומרת שזו פשוט חנות פיצ'יפקעס, ולמי שלא מכיר את הז'רגון היידישאי - מדובר בגדול על שטויות, מסוג החפצים הקטנים וחסרי התועלת שמסתובבים לכולנו בבית. בקיצור, מסוג החנויות שיש בהן קצת מהכל - צעצועים, קישוטים, אביזרים למסיבות ואביזרים לבית, ובעצם הרבה כלום, שרובו עשוי פלסטיק.
אז מה בכל זאת מייחד אותה? ההייפ הגדול סביבה נובע בעיקר מכך שמדובר ברשת גדולה מחו"ל שהמחירים בה ברחבי העולם נמוכים במיוחד. כמה נמוכים? בחו"ל אפשר למצוא מוצרים רבים גם בשקלים בודדים. בארץ, קבוצת פוקס היבואנית הכריזה כי המחירים יהיו החל מ-5 שקלים. לא בדיוק הכל בדולר, אבל גם לא יקר. וכמו שכבר כתבתי בטור זה בעבר, כשאנחנו קונים בזול מישהו אחר משלם את המחיר.
אבל זה לא הכל, הדבר השני שמיוחד בחנות הוא, שקצת כמו סניפי איקאה, היא בנויה כמבוך. זה אחד הדברים הזכורים לי גם מאותו סניף שביקרתי בו בברצלונה – ברגע שנכנסתי והתחלתי לשוטט בחנות, יש רק כיוון אחד ללכת בו. גם אם אני יודעת בדיוק מה אני רוצה, אין לי איך להגיע ישירות למעבר הרלוונטי בלי לעבור בכל החנות, וגם אם כבר מילאתי את הסל ואני רוצה לשלם אצטרך לעבור את כל החנות כדי להגיע לקופה. מדובר כמובן בטריק שיווקי מצוין, שגורם לנו להיחשף לכל המגוון. גם אם רצינו משהו מאוד ספציפי, כל ביקור בחנות מחייב אותנו לסקור את כל החנות, ועל הדרך בטח כבר נמצא משהו במחיר מצחיק שיתפוס לנו את העין.
הטריקים האלה עובדים על כולם, הכל חדש ומרגש וצבעוני ומסודר יפה וכל כך חמוד, ומפתה. אין פלא שמשפיעניות האינסטגרם שהגיעו להשקה מילאו סלים, וגם אני כנראה לא הייתי מצליחה לצאת משם בידיים ריקות. אבל זה העניין - אלו טריקים, בדיוק כמו מבצעי נובמבר שלפניהם מעלים מחירים, בדיוק כמו הקשיות הרב פעמיות שהפכו לטרנד לוהט. זו שוב אותה תרבות צריכה שלא עומד מאחוריה כלום חוץ מבצע הכסף. אבל כשאנחנו קונים משהו שלא באמת היינו צריכים אנחנו אף פעם לא חוסכים, לא משנה כמה בזול קנינו אותו. זה תמיד יפגע בסביבה ובכיס שלנו.
אז הגיע הזמן שנפסיק להתלהב מכל טרנד או מותג שמגיע הנה מחו"ל, כי תכלס יש לנו פה מספיק פיצ'יפקעס משלנו, ובעיקר כי זה הכי לא בר קיימא והכי רחוק ממה שאנחנו צריכים.