תעשיית האופנה היא אחת המזהמות ביותר בעולם. היא מייצרת פסולת בקצב, ובעצם בכלל מייצרת בקצב – בחנויות הבגדים הגדולות תמצאו קולקציה חדשה מידי שבוע, ובאתרי האופנה האולטרה מהירה תמצאו אלפי פריטים חדשים בכל יום. כבר היום קיימים מספיק בגדים כדי להלביש את האוכלוסייה כולה לעוד 50 שנים לפחות, ובכל זאת עוד ועוד בגדים מיוצרים מידי יום וגורמים לעוד בזבוז, עוד זיהום ועוד ניצול.

במציאות הזו, צמחו חנויות היד-שנייה כאופציה מקיימת יותר, כזו שמאפשרת להתחדש במה שיש, לנצל את מה שכבר קיים ולצמצם את כמות הבגדים הראויים ללבישה שמגיעים להטמנה או לשריפה. בשנים האחרונות צבר הרעיון של יד-שנייה פופולריות והפך לטרנד של ממש, כזה שגם אם לא דרכתם בחנות יד-שנייה מימיכם, קשה להתעלם ממנו: בפייסבוק תמצאו קבוצות יד שנייה של החלפה ומסירה עם מאות אלפי חברים, באינסטגרם כולן כבר עושות מכירה מהארון בסטורי, בטיקטוק להאשטגים שקשורים ביד-שנייה יש מאות מיליוני צפיות, ואפילו הרשתות הגדולות רוכבות על הגל ומתחילות להציע מחלקות יד שנייה בחנויות לצד הבגדים החדשים.

על הנייר, זה נפלא. הרי אין פתרון טוב יותר לסביבה מאשר להשתמש במה שכבר קיים, ואם בגדי יד-שנייה צוברים פופולאריות אז כנראה שבקרוב נראה ירידה ברכישה של בגדים חדשים, לא? אז זהו שלא בדיוק. לאט לאט נראה שמה שהתחיל כפתרון שמונע בזבוז ומעודד כלכלה מעגלית, הופך דווקא לתמריץ לצרכנות עודפת, בזבוז וקנייה אימפולסיבית ולא אחראית.

דוגמה מצוינת לתופעה הזו היא קבוצת הפייסבוק "זה לא יושב בול" המונה כמעט 90 אלף חברות, ומציעה פתרון למה שנקרא "פספוסי קנייה" – כאלו שקורים פעמים רבות בהזמנת בגדים אונליין. "מוכרות פריטים שווים, את כל מה שחשבנו שאנחנו אוהבות אבל לא יושב לנו בול על הגוף/בבית/בכלל - כל הפריטים חדשים, במצב מושלם ובמחיר יותר זול ממה שקנינו" – מסביר תיאור הקבוצה, שבמילים פשוטות מציעה לנו למכור בזול יותר, פריטים שגם ככה קנינו בזול ואז גילינו שלא משמשים אותנו.

וזו לא הקבוצה היחידה, הפייסבוק מלא בקבוצות כמו "מכורות ליד שנייה", "רק בגדים יד שנייה", "שנייה בשיק" ועוד ועוד שמציעות לנו להיפטר ממה שקנינו ולא לבשנו, וגם להרוויח על זה. אין ספק שעדיף לנו להעביר הלאה את מה שלא יושב לנו בול, את מה שלא משרת אותנו וסתם תופס לנו מקום בארון, בבית או בראש. מצד שני, העובדה שהאופציה קיימת וכל כך נגישה הופכת את האצבע שלנו לקלה מאוד על המקלדת.

מקבוצות פייסבוק, דרך מכירה אישית בסטורי, מכירה לחנויות יד שנייה, ועד אופציות של תרומה (שהרבה ממנה מגיעה בסוף לפח באפריקה) – הנוחות והנגישות של האופציות "להיפטר" מהבגדים שאנחנו לא צריכים, לצד המחיר הנמוך מראש של הבגדים באתרי האופנה המהירה, הופכים את ההתלבטות שלנו לקלה במיוחד – נקנה, מקסימום נעביר הלאה.

@ciaoclothing Preloved sweatshirts #ciaoclothing #thrift #secondhandfashion #fashiontok #fashiontiktok #fashion ♬ B.O.T.A. (Baddest Of Them All) - Eliza Rose & Interplanetary Criminal

סיבוב קצר בחנויות יד שנייה המבוססות על תרומות מספיק כדי להבין את היקף התופעה, כשעל רוב הקולבים תמצאו בגדים של זארה וקסטרו ושל שיין ואסוס – רובם עם טיקט, שמרמז שלא נלבשו מעולם. וזו כבר בעיה כפולה – מצד אחד האפשרות של מכירה/מסירה מאפשרת לנו לקנות חדש במצפון נקי ולדעת שאם נתחרט יהיה מה לעשות עם הבגדים. כך, גם מי שמעולם לא רוכשת ביד שנייה, מעבירה את הפריטים הלא רצויים שלה לחניות/לתרומה וממשיכה לרכוש לעצמה בראש שקט ברשתות האופנה המהירה.

מהצד השני, החנויות ומרכזי התרומה מוצפים בפריטים והם בוחרים רק את הטובים ביותר – אלו שיש להם הכי הרבה סיכוי להימכר. וכשיש כל כך הרבה פריטים חדשים שמגיעים אליהם, הפריטים הקצת פחות חדשים, אלו שדווקא כן נלבשו ונוצלו לפני שהעבירו אותם הלאה, בכלל לא מגיעים למדפים ומועברים הישר למרכזי המחזור, ומשם לרוב להטמנה או למדינות הדרום הגלובלי – שכבר מזמן הפכו לפח הזבל של המערב.

התוצאה של כל זה היא שהקונספט של היד-שנייה מתחיל לאבד מערכו, ובמקום לעודד כלכלה מעגלית, הופכות החנויות להיות עוד שלב בשרשרת האופנה המהירה, כשבמקום לתת חיים חדשים לקיים הן מאפשרות ייצור של עוד ועוד פריטים חדשים, וכמות הפסולת שנוצרת מתעשיית האופנה נשארת ללא שינוי, או אולי אפילו עולה.

@secondhandclothes201 בגדים מושלמים עד 20₪!!! מהרו לקנות:) #דניאליונה⚽️ #בגדיםידשנייה #בגדיםזהשמחה #בגדיםבזול #טייציםמחטבים #fypシ #foryou #foru #מחירזול #חורף #fyp #טופים #גופיות ♬ original sound - <3

האשמה היא כמובן לא על חנויות היד שנייה, גם לא על קבוצות הפייסבוק – שבפירוש הכוונה מאחוריהן טובה. מי שאשמים כמו תמיד הם המושכים בחוטים, בעלי הרשתות הגדולות שממשיכים לייצר בכמויות ולמכור בזול על חשבון רווחת העובדים במפעלים, על חשבון הסביבה ועל חשבון העסקים הקטנים שלא מסוגלים להתחרות במחירים הנמוכים של האופנה המהירה.

אבל בזמן שאנחנו לא אשמים, האחריות היא בהחלט עלינו. זה עלינו להשתחרר מהתחושה הזו של "מה אני פראייר – לקנות יד שנייה כשחדש כל כך זול?!", לבחון לאן הולך הכסף שלנו, להבין מי משלם את המחיר היקר על הפריטים הזולים ולבחור בפתרונות מקיימים באמת ולא בפלסטר שמשקיט לנו את המצפון. להעביר הלאה מה שאנחנו לא צריכים זה בהחלט טוב ויפה, אבל לא לרכוש מראש מה שאנחנו לא באמת צריכים, לבחור לקנות את מה שכן מיד שנייה או יצרנים מקומיים, ובעיקר לקנות פחות ולעשות שימוש במה שכבר קיים – זו קיימות אמיתית.