שריפות בספרד, פורטוגל וצרפת; שיאי חום בהולנד, אירלנד, בלגיה וכן בבריטניה שכולם דיברו עליה השבוע. גל החום הנוכחי באירופה מגיע שבועות ספורים אחרי הגל שבו איטליה נכנסה למצב חירום, אחרי גלי חום בהודו ופקיסטן והצפות שהשאירו אלפים ללא בית, אחרי גלי חום ושריפות בארה"ב וגם במרכז אמריקה, ובעיקר אחרי שנים של אזהרות.

ממש כמו הילד שקרא זאב זאב, מדעני האקלים, הפעילים הסביבתיים וגם אנחנו, עיתונאי הסביבה, מתריעים כבר שנים מפני ההשלכות של שינויי האקלים. בניגוד לסיפור עם מוסר ההשכל העגום, אצלנו אלו לא קריאות שווא, אבל הן זכו להתעלמות לכל אורך הדרך. אם בשנים האחרונות דיברנו על עתיד מדאיג, על איך יחיו כאן ילדינו כשיגדלו ועל שינויים קיצוניים באקלים בעוד כמה עשרות שנים, אז עכשיו התמונה כבר נראית אחרת – שלב ההוכחות כבר כאן, והוא הגיע מוקדם מהצפוי.

רק לפני שנתיים הציג חזאי בריטי ההערכה איך יראה האקלים בממלכה ב-2050, אבל הטמפרטורות המופרכות שהוצגו על המפה האדומה אז הפכו למציאות של היום. 40 מעלות אולי לא נשמע לנו הישראלים שרגילים לחום כמו ביג דיל, אבל באנגליה – שם האקלים קריר בהרבה מאשר במזרח התיכון הלוהט – מדובר בטמפרטורת קיצון שאף אחד לא חשב שנגיע אליה בשנים הקרובות, כזו שאף אחד לא נערך אליה במדינה בה הבתים בנויים לאגור חום כדי להגן על התושבים מפני הקור ומזגן הוא מצרך נדיר.

משבר האקלים כבר כאן, והוא מורגש בכל רחבי העולם: שריפות והצפות מאלצות אלפים לברוח מבתיהם, מספר הולך ועולה של מתים בשריפות ובהצפות, מכת חום או זיהום אוויר. הוא משפיע על הכלכלות שלנו, כשמחסור במוצרים שונים – חרדל בצרפת, קפה בברזיל – כבר מורגש ומשנה את תמונת הסחר העולמית. גם אם כאן בבית זה עדיין נראה לנו רחוק, זה מתקרב בצעדי ענק.

ההערכות היו שגויות, אבל לא לכיוון שקיווינו. עד היום נתפסו מדעני האקלים על ידי רבים כקונספירטיביים רואי שחורות, ועכשיו מתברר שהערכות שלהם היו סלחניות מדי ושהשפעות האדם חמורות ומהירות בהרבה ממה שקיווינו. אנחנו בשלב ההוכחות, כבר לא צריך מודלים מורכבים של חישוב פליטות גזי חממה ומעלות ממוצעות כדי להוכיח שיש משבר אקלים. מספיק לצאת החוצה, מספיק להביט במה שקורה בעולם סביבנו.

זה ממש לא אומר שהכל אבוד. כן, זה מפחיד וזה מצריך היערכות, והסתגלות, ובעיקר יציאה מהאדישות והבנה שזה המצב ושאי אפשר להמשיך להתעלם. השבוע נכחתי באירוע שהוקדש למשבר האקלים וכלל הרצאות קצרות של מספר דוברים מהתחום. המקום היה מלא בצעירים וצעירות שלמרות החום הגיעו לשמוע, שלמרות הקושי רוצים לדעת. מיטל פלג מזרחי, מיקי חיימוביץ', לי ירון ועוד רבים וטובים עלו לבמה לדבר לא רק על הבעיות, אלא גם על הפתרונות ועל היכולת שלנו להיות חלק מהם. הדובר האחרון של הערב היה דב חנין, חבר הכנסת לשעבר ויו"ר "פורום האקלים הישראלי". בסיכום דבריו אמר חנין שייאוש הוא לא אופציה, וזה מה שיצאתי איתו מהערב הזה – עם התחושה שאין לנו את הזכות להתייאש, יש לנו את החובה לשנות.

לכולנו יש את היכולת לשנות ולהשפיע, זה מתחיל בבחירות האישיות של כל אחד מאיתנו – מה אנחנו צורכים, מה אנחנו אוכלים, איך אנחנו מתניידים ועל מה אנחנו מדברים. אבל הפעולות האישיות שלנו, משמעותיות ככל שיהיו, אפקטיביות רק עד גבול מסוים. ללא פעולה מדינית, היערכות למה שכבר ממש קרוב, תכנית פעולה שתבלום את ההתחממות ותמנע נזקים גדולים יותר – פשוט לא נצלח את המשבר.

בעוד כמה חודשים נלך שוב לקלפי, אחרי שלראשונה היתה בישראל במשך שנה וחצי ממשלה שהתייחסה לנושא האקלים. לא מספיק, אפילו לא קרוב, אבל התייחסה. תקופת בחירות היא ההזדמנות שלנו להזכיר למנהיגים שלנו מה חשוב לנו, לדרוש מהם לפעול למען העתיד שלנו, לשים את הנושא הכי בוער בעולם בראש סדר העדיפויות ולהפסיק להתחמק ולתרץ. אנחנו כבר בשלב ההוכחות, ועכשיו חובת ההוכחה חלה על כולנו, אבל בעיקר על המנהיגים שלנו, שמוכרחים להתחייב לעשות הכל, ויותר מזה מוכרחים לעשות בפועל.