בקרוב במסעדות הקרובות לביתכם: מנה טעימה של חיפושיות קמח! במסגרת מיזם חדש - חרקים, ובפרט חיפושיות קמח, יעברו השבחה גנטית כדי לשמש כמזון לבעלי חיים ולבני אדם. חוות החרקים הצרפתית Ÿnsect הודיעה על המיזם הזה בתחילת השנה, והכריזה כי תקדיש לו כמעט 5 מיליון דולר.
Ÿnsect היא אחת מחוות החרקים הגדולות בעולם. היא פועלת בצרפת ובהולנד, ומגדלת מדי שנה מיליארדי זחלים של חיפושית הקמח (Tenebrio molitor) וחרקים אחרים. החרקים מעובדים לאבקות ולשמנים המשמשים כמזון לחיות מחמד, לדגים ולחיות משק, וכן לייצור תחליפי בשר עתירי חלבון למאכל בני אדם. החברה מוכרת גם את הפסולת של הזחלים כדשן לצמחים.
בשנה שעברה נעזרה החברה בחוקרים חיצוניים כדי לקבוע כמעט במלואו את רצף הגנום של חיפושית הקמח, כלומר את רצף ה-DNA של כלל הגֵנִים שלה. תומס לפבר (Lefebvre), מדען מצוות המחקר והפיתוח בחברה, הסביר כי החברה מעוניינת להשתמש בנתונים הגנטיים כדי לזהות תכונות שאפשר לשפר באמצעות ברירה מלאכותית. ברירה מלאכותית היא התהליך שמתרחש כשבני אדם בוחרים בכל דור את הפרטים המתאימים ביותר לצורכיהם ממין מסוים, כמו כלבים או עצי תפוח, ומאפשרים להם להתרבות. זוהי שיטה ותיקה ומקובלת מאוד להשבחת צמחים וחיות מחמד ומשק, אבל נמצאת בחיתוליה בתחום הגידול התעשייתי של חרקים. זיהוי של סמנים גנטיים יכול לעזור בזיהוי חרקים שעשויים להעמיד צאצאים בעלי תכונות רצויות מסוימות, למשל כאלה שגדלים מהר יותר או מתרבים בקצב מהיר יותר, וכך לשפר ולייעל את הברירה המלאכותית.
גֵנִים עוברים סלקציה
בעידן שבו מספר בני האדם בעולם הולך וגדל והחקלאות נדרשת לספק מזון רב יותר ויותר כדי לענות על הצרכים, אנחנו נדרשים לחשיבה מחודשת. עלינו למצוא דרכים זולות ויעילות לייצר מזון מזין ועשיר בחלבון – כמו הכנסת חרקים לתפריט. הנדסה גנטית יכולה לסייע לנו בכך: לדוגמה, לשפר את הפוריות ואת קצב הרבייה של החרקים, להאיץ את קצב הגדילה שלהם, להקנות להם עמידות בפני מחלות שונות או לשפר את הסבילות שלהם למחלות אלו.
במשך אלפי שנים, בני האדם שינו את הגנומים של צמחים ובעלי חיים בצורה עקיפה, על ידי בחירת צאצאים בעלי תכונות רצויות, כלומר ברירה מלאכותית שפעלה לטובת גנים ספציפיים שהעניקו לדורות הבאים את התכונות המבוקשות. מזה כארבעים שנה עומדים לרשותנו גם כלים מתחום ההנדסה הגנטית, המאפשרים לנו לפעול ישירות על ה-DNA. השיטה כוללת החדרת DNA זר לאורגניזם כדי להקנות לו תכונה רצויה מסוימת. טכנולוגיית ההנדסה הגנטית התחילה בדברים פשוטים, כמו יצירת העתקים של רצפי DNA והחדרתם לחיידקים כדי לייצר עותקים רבים שלהם בתהליך הנקרא שיבוט (cloning). בעשורים האחרונים התחום התפתח מאוד, והיום ניתן לשבט גנומים שלמים. בשנת 1974 מדענים החדירו לראשונה DNA לעוברים של עכברים, וה-DNA שהוחדר לעכברים השתלב בהצלחה במטען הגנטי שלהם.
אם אין לחם תאכלו חרקים
אף שרבים בעולם המערבי סולדים מכך, חרקים הם רכיב נפוץ במאכלים בתרבויות שונות ברחבי העולם. מנהג זה נקרא אכילת חרקים, או אֶנטומופגיה. בתאילנד, כ-20,000 חקלאים עצמאים מפיקים את רוב הכנסתם מגידול צרצרים המשמשים כמזון. בגואטמלה, משקי בית רבים מגדלים בהצלחה זחלי חיפושיות קמח למאכל. פרויקטים של הכשרת משקי בית לגידול חרקים בקנה מידה קטן תופסים תאוצה בזמביה, ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו, בגאנה, בקניה, במדגסקר ועוד. אכילת ארבה הייתה מקובלת בעבר בקרב יהודים מעדות שונות, והארבה נחשב לכשר על פי היהדות.
עד כה ידועים יותר מ-2,100 מינים של חרקים אכילים, שביניהם בולטות במיוחד החיפושיות. יש שהחרקים נאכלים בשלמותם, מבושלים או מיובשים, ויש מקרים שבהם טוחנים אותם לאבקות או לקמחים ומשלבים אותם במזונות אחרים, כמו מאפים, פסטות, חטיפים ועוד. ואם נחזור לזחלי חיפושית הקמח, הרשות האירופית לבטיחות מזון קובעת כי הם בטוחים למאכל אדם. זחלים אלה עשירים בחומרי הזנה ומכילים עד 25 גרם חלבון לכל 100 גרם זחלים, בדומה לבשר בקר.
בשימוש בחרקים כמקור מזון יש להביא בחשבון כי רבים מהם הם עונתיים, ולכן יהיה קשה להשיג הספקה יציבה שלהם לאורך כל השנה.
יותר חרקים, פחות גזי חממה
לגידול חרקים למאכל יש כמה יתרונות סביבתיים. למשל, בהשוואה לחיות המשק המקובלות, גידול חרקים כרוך בפליטה נמוכה יחסית של פחמן דו-חמצני, שהוא גז חממה התורם להתחממות כדור הארץ. פליטת הפחמן הדו-חמצני הכרוכה בגידול של זחלי חיפושיות קמח או צרצרים נמוכה בכ-45 אחוזים בהשוואה לפליטת הפחמן הדו-חמצני הכרוכה בגידול תרנגולות, ונמוכה בכ-88 אחוזים בהשוואה לגידול בקר. נוסף על כך, חקלאות החרקים דורשת פחות מים, קרקע ואנרגיה. לדוגמה, חרקים – בניגוד לכבשים ולפרות – אפשר לגדל במתקנים הבנויים לגובה. גידול חרקים במגשים הארוזים בערימות מצמצם מאוד את שטח הקרקע הנדרש לכך. Ÿnsect בונה בימים אלה מתקן גידול חדש שגובהו צפוי להגיע ל-35 מטרים, ויהיה לטענת החברה "החווה הגבוהה בעולם".
גם הדשן האורגני שמקורו בחרקים הוא ידידותי יותר לסביבה. הדשנים הכימיים המקובלים בחקלאות גורמים לפליטת גזי חממה לאוויר; למשל, דשן עתיר חנקן אינו נקלט כולו על ידי צמחים, אלא חלקו נשאר באדמה ומפורק על ידי חיידקים לחמצן דו-חנקני, שהוא גז חממה. נוסף על כך, דשנים כימיים עלולים להגיע למקורות המים ואף לצלחת שלנו. בענף החקלאות יש ביקוש הולך וגובר לפתרונות בני קיימא, שיאפשרו לנו לספק את צרכינו היום בלי לסכן את יכולתנו להמשיך לספק אותם בעתיד. בגופם של חרקים יש חומרים המשפרים את תכונות הקרקע ומעשירים אותה בחומרי הזנה. לכן פסולת שמקורה בגידול חרקים, כגון הפרשות ונְשָלִים, יכולה לשמש כדשן מצוין. מחקרים מראים כי שימוש בדשן חרקים יכול לשפר את העמידות של הצמחים בפני מחלות; למשל, כיטין, החומר שממנו עשוי השלד החיצוני של החרקים, יכול למנוע זיהום פטרייתי של השורשים.
דשן חרקים יכול להפוך את החקלאות למעגל סגור ובר קיימא. פסולת חרקים תגביר את פעילות החיידקים בקרקע, לרבות חיידקי Bacilli התורמים לגדילת הצמחים ולהגנה מפני גורמי מחלות ומזיקים, וכן חיידקים החיים בסימביוזה עם צמחים ומספקים להם חומרי הזנה. הצמחים שנבלו יהפכו לבסוף לפסולת אורגנית ויחזרו לקרקע.
הקטנת טביעת הרגל האקולוגית שלנו היא הכרחית להתמודדות עם שורת אתגרים שאנו ניצבים בפניהם כיום, וביניהם שינוי האקלים, הצטמצמות המגוון הביולוגי והמחסור במשאבים ובשטחי קרקע. גידול חרקים למאכל יכול להיות צעד חשוב בכיוון זה.
המבורגר חרקים או סלט עם חיפושיות?
אכילת חרקים היא אולי דרך טובה להאכיל אנשים רבים ולשמור על הסביבה, אבל רובנו מוצאים את הרעיון דוחה למדי. טעם והרגלים אינם עניין של היגיון בלבד, וכדי שאנשים יסכימו לאכול המבורגר חרקים או סלט עם קרוטוני חיפושיות, לא מספיק לומר להם שיש בהם שיעור גבוה של חלבון. לשם כך דרוש שינוי תפיסתי. האם זה אפשרי? אולי. גנטיקאית החרקים כריסטין פיקארד (Picard) מזכירה לנו כי "לובסטר היה בעבר החרק של הים, ועכשיו הוא חלק מהמטבח העילי".