זיהום הפלסטיק הוא אחת הבעיות הסביבתיות החמורות ביותר איתן מתמודד העולם. היום כולם כבר מודעים ויודעים לדקלם שפלסטיק הוא חומר לא מתכלה, שכל חתיכת פלסטיק שנוצרה אי פעם עדיין קיימת, וכל פלסטיק חדש נוצר ישאר על הכדור לעוד 500 עד אלף שנים. 

בכל דקה נוצר בעולם כחצי מליון קילו פלסטיק חדש, כאשר רובו הופך מהר מאוד לפסולת, נטמן באדמה, מזהם את הטבע, פוגע בבעלי החיים, וממלא את האוקיינוסים – עם 8 מיליון טון של פסולת פלסטיק שמגיעים לים בכל שנה. אם זה לא מספיק, הפלסטיק גם מתפרק לחלקיקים קטנטנים הנקראים מיקרו־פלסטיק, אלה נמצאים באוויר שאנחנו נושמים, באוכל שאנחנו אוכלים ולאחרונה נמצאו אפילו במחזור הדם שלנו.

למרות שכולנו מודעים לבעייתיות השימוש בפלסטיק, הביקוש אליו רק הולך ועולה והתחזיות מדברות על כך שייצור הפלסטיק צפוי להכפיל את עצמו פי ארבעה עד 2050.  על פי מחקרים, מתוך כ-9.2 מיליארד טון פלסטיק שיוצר במהלך השנים 1950 ל-2017, כ-7 מיליארד טון הם כעת פסולת, אך פחות מ-10% מפסולת הפלסטיק מגיעה למחזור.

עובדות אלו מראות כי מלבד הפחתת השימוש בפלסטיק חד פעמי, נדרשים גם פתרונות להתמודדות עם הפלסטיק הקיים. בעוד מחזור פלסטיק הופך נפוץ יותר ופותר חלק מהבעיה, לא כל סוגי הפלסטיק ניתנים למחזור בקלות, כל למשל פוליסטירן המשמש לייצור קלקר.

 מחקר שפורסם ביום חמישי ב- Microbial Genomics , מציע פתרון מקורי במיוחד להתמודדות עם הבעיה. על פי הפרסום, מדענים מצאו כי זחלי חיפושיות מזן זאפובוס, המכונים "תולעי-על", יכולים "לשרוד על הזנת פוליסטירן" הודות לחיידקים במעיים שלהם. שימוש באותם אנזימים המסייעים לתולעים בפירוק הפלסטיק, יכול להיות המפתח להתמודדות עם פסולת הפלסטיק.

"לזחלי חרקים יש למעשה רקורד טוב של פירוק פלסטיק ואכילתו", אמר כריס רינק, מרצה בכיר במרכז האוסטרלי לאקו-גנומיקה (ACE) באוניברסיטת קווינסלנד ומחבר בכיר של המחקר, בראיון ל-Vice, "מחקרים ראשוניים, על ידי מחברים אחרים, דיווחו שתולעי שעווה ותולעי קמח נפוצות יכולות לאכול פלסטיק, אז חשבנו שאם הזחלים הקטנים למדי האלה יכולים לעשות את זה, אז תולעי העל הגדולות (שגודלן מגיע עד 5.5 ס"מ) עשויות להיות אפילו יותר יעילות בכרסום פלסטיק.”

קלקר (צילום: shutterstock)
צילום: shutterstock

במסגרת המחקר,  בדקו המדענים האם תולעים יכולות לשרוד על תזונה של פלסטיק בלבד, לשם כך חולקו  171 תולעי-על לשלוש קבוצות עם דיאטות שונות: אחת אכלה רק פוליסטירן, אחרת אכלה סובין, וקבוצה שלישית היתה בצום קפדני. המחקר מצא כי תולעי-על הן יצורים עמידים למדי, ולמעלה מ-95 אחוזים מכל קבוצה שרדו את תזונת הניסוי במשך שלושה שבועות.  התולעים שניזונו מסובין עלו הכי הרבה במשקל, אבל גם הזחלים בדיאטת הפוליסטירן עלו מעט והפגינו פעילות רבה יותר בהשוואה לתולעים המורעבות – מה שמרמז שהם הצליחו להפיק תזונה מפסולת הפלסטיק, למרות שזה כרוך בפגיעה בבריאותם.

"תולעי העל שגדלו על קלקר עלו רק מעט במשקל והמגוון של המיקרוביום במעיים שלהן ירד – סימנים לכך שפוליסטירן הוא, כצפוי, תזונה גרועה למדי", אמר רינק. "מצאנו גם עדויות לחיידקים פתוגניים פוטנציאליים, המצביעים על כך שלדיאטת הפוליסטירן יש השפעות שליליות על בריאות התולעת. אספקת פסולת מזון או מוצרים ביולוגיים חקלאיים עם הפוליסטירן יכולה להיות דרך לשפר את בריאות התולעים".

בעוד תוצאות המחקר מוכיחות כי תולעי-על עשויות למלא תפקיד בהפחתת פסולת פלסטיק, החוקרים מציינים כי ההתמקדות האמיתית היא בחיידקי המעיים של הזחלים, שאם ניתן יהיה לחקות אותם באופן מלאכותי, ניתן יהיה להשתמש בהן בקנה מידה גדול במתקנים לעיבוד פלסטיק. 

בסופו של דבר, רוצים החוקרים להוציא את תולעי העל מהמשוואה לחלוטין, ולהשתמש במידע שאספו כדי ליצור אפשרויות פירוק ביולוגיות בקנה מידה גדול. "יש לנו כעת קטלוג של כל האנזימים החיידקיים המקודדים במעי תולעת העל, ומתכננים להמשיך ולחקור את האנזימים בעלי יכולות פירוק פוליסטירן", אמר רינק. "נאפיין אותם ביתר פירוט במהלך השנים הבאות כדי למצוא את האנזימים היעילים ביותר, אשר לאחר מכן ניתן לשפר עוד יותר עם הנדסת אנזימים"