רובנו מניחים שאנחנו אנשים כנים, אבל מחקרים מצביעים על כך שכל אדם נחשף בממוצע ל-200 שקרים ביום. ככל הנראה הרבה מהשקרים הללו הם 'שקרים לבנים', עיוות של המציאות או הסתרה מכוונת, ובכל זאת - מדוע הכנות נדחקת לפינה לטובת ערכים אחרים?

"רוב החיים שלי הייתי עושה רק מה שמצפים ממני. וויתרתי על הכנות שלי כי חשבתי שככה יווצר לי יותר חיבור עם אחרים. כמובן שהחיבור שנוצר במצב הזה הוא מאוד לא יציב", אומרת לינדה נתן כהן, מורה מוסמכת לתקשורת מקרבת. "סתם לדוגמה, פעם כשחברה הייתה רבה איתי ישר הייתי אומרת לה שהיא צודקת. פעלתי ממקום של ריצוי. לא הבנתי למה אחר כך המשכתי להרגיש לא טוב ובכלל לא התחשק לי להיות איתה".

תקשורת מקרבת היא גישה לניהול דיאלוגים בצורה לא שיפוטית אשר ממוקדת ברגשות ובצרכי המשתתפים. הגישה פותחה בשנות ה-60 על ידי מרשל ב. רוזנברג וזוכה בשנים האחרונות לפריחה מחודשת. לפי הגישה, כדי ליצור חיבור אופטימלי ודיאלוג מקדם, עלינו להיות ערים לרגשות ולצרכים שלנו, לשקף אותם לאחרים בסביבתנו וגם לדעת לבקש עזרה במילוי הצרכים הללו.

"כולנו גדלנו בסביבה שיש בה נכון או לא נכון, טוב או רע. אם עשית X את חברה טובה; אם עשית Y את חברה רעה - כאילו קיימת אובייקטיביות לגבי זה. בפועל כולנו פשוט מנסים לענות על צרכים ורגשות שיש בתוכנו ותקשורת מקרבת מחזירה לשם את הזרקור. היא סוללת את הדרך למערכות יחסים שיש בהן גם חיבור וגם כנות", מסבירה לינדה.

רגשות וצרכים קצת נשמע כמו תירוצים למעשים הרעים שלנו...

"אני אתן דוגמה - נניח שחברה שיקרה לי. אפילו שזה ממש פוגע זה עדיין ניסיון לענות על צורך אנושי יפיפה שקיים בתוכה. אולי היא שיקרה כי היא היה לה צורך בביטחון שאני אמשיך לאהוב אותה? אולי היא שיקרה כי היה לה צורך באמון מול מישהו אחר? יכול להיות שהשקר שלה עובר את הגבול שלי, אבל עדיין אני יכולה לגשת לשיחה איתה אחרת. אם אני פשוט אגיד לה שהיא לא בסדר אז או שהיא תתגונן או שהיא תתקוף אותי. לעומת זאת אני יכולה להגיד: כשגיליתי ששיקרת, זה ממש הקשה עליי לסמוך עלייך ואני מנסה להבין למה הרגשת שזה מה שאת צריכה לעשות? בשלב הזה אפשר לנסות להבין ביחד האם יש דרך אחרת לענות על הצורך שמתוכו היא פעלה", מסבירה לינדה.

"ברור שזה לא משנה את זה שאני לא אוהבת שהיא שיקרה. אם היא תמשיך לשקר לי אז אולי זה יהיה יותר מדי מנוגד לצרכים שלי, ואולי החברות תסתיים, אבל יש כאן גישה אחרת לגמרי לשיחה. יש הבדל בין לשים גבול כי 'זה לא בסדר' אובייקטיבית, לעומת לשים גבול כי משהו לא עונה לי על צרכים. הדרך השנייה יוצרת הרבה יותר חיבור".

View this post on Instagram

A post shared by לינדה נתן כהן / תקשורת מקרבת (@lindanathan)

אז אין בכלל "טוב" ו"רע"?

"אנחנו ממש רגילים להסתכל על המציאות דרך המשקפיים האלה. אם את עושה משהו רע - את מקבלת עונש; על דברים טובים - תקבלי פרס. זה יוצר המון שיפוטיות וניתוק אחד מהשני. הצרכים והרגשות שלנו הם אוניברסליים ולכן יותר קל להתחבר דרכם. כולנו זקוקים לקרבה, וודאות, משמעות, ביטחון. זה ההבדל בין - את שמאלנית ואני ימנית? אז יאללה ביי. לעומת - 'אני חוששת לפעמים', 'וואי גם אני!' - מכאן אפשר להתחבר. כל הצרכים והרגשות הם טובים, אבל זה לא אומר שכל הדרכים לענות עליהם בהכרח נעימות לאחרים. אם מישהו כופה עליי את הרצון שלו, גם אם יש מאחורי זה צורך יפה כמו קרבה או נינוחות, ברור שזה לא מתאים לי. זה פוגע בי! כשמתרגלים תקשורת מקרבת מתרגלים גם איך להציב את הגבולות שלנו".

"אנחנו רגילים לחשוב שמגיעים לויכוח ויהיה צד אחד מנצח ואחד מפסיד. תקשורת מקרבת אומרת שאפשר גם לשמוח על ההחלטה המשותפת וגם להתאבל ביחד על ההחלטות שלא התקבלו. עצם השיח והדינמיקה תוך כדי קבלת ההחלטה הוא משמעותי ועושה שינוי גדול, בין אם השגנו את מה שרצינו ונשארנו יחד בתוך זה, או שכל אחת חשפה שיניים ואולי השגתי מה שרציתי אבל נשארתי די לבד", היא מוסיפה.

לינדה נתן כהן (צילום: זיו וולפסון)
צילום: זיו וולפסון

"אנשים מופתעים שאפשר להרגיש כל כך הרבה דברים שונים"

תקשורת מקרבת היא אמנם גישה שמתחילה ביחסים שבין אנשים פרטיים, אך ככל שיותר אנשים מתרגלים אותה, כך נוצרות אדוות של כנות וחיבור בחברה כולה. מערכות יחסים בריאות נחשבות למנבא העיקרי לחיים מאושרים ולכן השבת האיזון בתוכן משמעו השבת האיזון לחיינו.

לדבריה של לינדה, אנחנו מאוד מיומנים בשפה של שיפוטים על עצמנו ועל אחרים ופחות מיומנים בזיהוי הרגשות- שלנו ושל אחרים. "אם מישהו עשה לי משהו לא נעים אני ממש יכולה לדרג מ-1 עד 10 כל משפט שלו ולנמק בדקויות הכי קטנות מה היה בסדר ומה פחות. יותר קשה לנו להיות בצד השני - בשאלות כמו איך זה גרם לי להרגיש? מה הצורך שעולה בי עכשיו? מאיזה צורך הוא פעל? כשאני לא יודעת לתאר את החוויה הרגשית שלי אני בעצם מוחקת חלק ממנה. הרבה אנשים מכירים רק שלושה שמות של רגשות ולכן גם החוויה הרגשית שלהם מוגבלת לעושר של שלושת הרגשות האלה".

שמחה, עצב וכעס?

"בדיוק. ברגע שאנחנו לרגע מאזנים את הנטייה להיות בפרשנויות שלנו ובמחשבות שלנו על מה שקרה ורגע מתחברים פנימה זה משנה את כל השיח. אחד המשפטים שאני שומעת שוב ושוב בסדנאות זה - 'אני מרגיש שהיא הייתה לא בסדר' - זה לא רגש!" מדגישה לינדה וצוחקת. "אז אני מראה לאנשים טבלה של עשרות רגשות וצרכים שהם יכולים להרגיש והם ממש מופתעים, כאילו הם לא ידעו שהם מסוגלים להרגיש כל כך הרבה דברים שונים. זה מרחיב את השפה וזה גם מרחיב אותם כבני אדם. הם מגלים פתאום מימד אחר של החוויה שלהם. הם גם מרגישים פתאום פחות קורבנות של מעשים של אנשים אחרים. הם מזהים מה הצרכים שלהם ואז יכולים להתחיל לענות עליהם וליצור מציאות חיים שמתאימה להם".

אבל לפעמים יש דברים ממש בלתי נסבלים. אסור לי לצעוק ולהתעצבן?

"בטח שמותר. פשוט צריך להבין שלפורקן כזה יכולות להיות השלכות על הקשר. אני יודעת אחרי הרבה הרבה ניסיונות שכשאני מוציאה עצבים בלי בקרה על בן הזוג שלי זה מאוד פוגע בו והוא מתרחק וזה פשוט לא שווה את זה. אז אני מוצאת מקומות ודרכים אחרים להוציא בהם את השיפוטים והעצבים. למשל, אני יכולה להתקשר לחברה ולהתלונן ואחר כך להגיע לשיחה איתו הרבה יותר רגועה. לצאת למסע לשנות את כולם זה לא כל כך עובד. אנחנו מאוד רגישים כשמישהו מנסה לשנות או לחנך אותנו. זה הגיוני כי זה מעביר לנו מסר - אתה לא אהוב כמו שאתה, וזאת סכנה רצינית ללב שלנו. תקשורת מקרבת מחזירה את הדגש פנימה לשפה של רגשות וצרכים".

View this post on Instagram

A post shared by לינדה נתן כהן / תקשורת מקרבת (@lindanathan)

רוצים לתרגל תקשורת מקרבת? 3 תרגילים שכל אחת ואחד יכולים לנסות בבית: 

  1. תשאלו את עצמכם מה נשמע?
    היעזרו בטבלת הרגשות והצרכים של לינדה - הדפיסו אותה ותלו על המקרר או המראה בבית. שימו שעון מעורר פעם אחת ביום, בשעה שאתם יחסית פנויים, ותבחרו מתוך הטבלה איך אתם מרגישים ואיזה צרכים יש בכם כרגע שנענים או לא נענים? זה לוקח ממש כמה דקות ויכול לשנות לגמרי את האופן שבו אתם מתקשרים את עצמכם לאחרים וגם לעצמכם. "כשאני לא יודעת מה אני מרגישה אז בטח שלא אדע להסביר את זה לאנשים אחרים", לינדה מסבירה.
  2. נסחו בקשות ברורות
    כשאחד הצרכים שלנו לא נענה אנחנו עלולים לצפות שאנשים סביבנו יבינו זאת בעצמם ומיוזמתם יענו על הצורך שלנו. ככה אנחנו תלויים בהם והם יכולים לאכזב אותנו מבלי לדעת שהיינו זקוקים להם. במקום זה אפשר להתחיל לתקשר את הצרכים שלנו ולבקש בבירור את הדברים שיעזרו לנו לענות עליהם. בסוף כל יום אפשר לחשוב איזה צורך הייתי רוצה למלא ולנסח בקשה ברורה, קונקרטית ואפשרית ליישום. אפשר להעזר בתבנית: 'אני מרגישה X כי הצורך שלי בY לא נענה ולכן אני רוצה לבקש ממך משהו'. "במקום להתעצבן על חברה שלא התקשרה להתעניין בשלומי אני יכולה להגיד שאני מרגישה בודדה וצריכה תמיכה ולהציע שנקבע זמן לדבר. זה עולם אחר", לינדה מדגימה.
  3. תתאמנו בזיהוי צרכים של אחרים
    אמנם אנחנו לא יכולים לדעת בדיוק מתוך אילו צרכים אנשים סביבנו פועלים, אבל אנחנו יכולים לשער וכך להשהות את הנטיה שלנו לשיפוטיות. המטרה היא לא להצדיק מישהו שפגע בנו, אלא לגשת לשיחה איתו מתוך רצון שכל הצדדים יקבלו כמה שיותר מענים לצרכיהם. "נגיד שמישהי קבעה איתי וביטלה ברגע האחרון, זה ממש מעצבן נכון? אני אקח רגע לעצמי, אסתכל על טבלת הרגשות והצרכים ואנסה לנחש מה היא הרגישה ובעבור איזה צורך היא פעלה? אולי היא חששה לא להספיק דברים? אולי היה לה צורך במנוחה? צורך בחיבור פנימי שלה? זה לא אומר שאני בהכרח בסדר עם הביטול. זו דרך מעפנה לענות על הצרכים שלה, אבל אני מבינה שזה שלה ועכשיו אני ניגשת לפתור את זה בצורה רגועה יותר", היא מסכמת.