מצבה של איקאה אמנם טוב מתמיד, וסניף נוסף שלה אמור להיפתח בחודש הבא בבאר שבע, אבל מסתבר שמחוץ למתחמי הענק שלה החיים של חברות הרהיטים אינם קלים. לפי פרסום ב-ynet, אחת מכל שש חברות ריהוט עומדת בפני סכנת קריסה. למעשה, רמת הסיכון של החברות זינקה ב-8.8% בתוך שלושה חודשים, ובין השאר אחראית לכך גם תכנית מחיר למשתכן, שאוסרת על ביצוע שדרוגים בדירות. אבל יש בתחום גם כאלו שפורחים – כנראה בזכות העובדה שהם עושים את זה קצת אחרת.
כשאפרת אור, 46, חזרה לארץ לפני תשע שנים, זה קרה בהפתעה. השהות שלה בחו"ל עם בעלה ושלושת ילדיה תוכננה להימשך זמן ארוך, וכשנחתה בארץ חיכה לה באבן יהודה בית ריק. המשפחה וחברים קרובים תרמו לה רהיטים, והיא התחילה לשפץ אותם בעצמה, כדי להעניק לבית קצת צבע וחיים. ככה זה התחיל, והלימון שאפרת הפכה ללימונדה, הולך והופך בימים אלו למפעל לימונדה של ממש.
"שיפצתי את הרהיטים שקיבלנו בלי לדעת יותר מדי מה בדיוק אני עושה", היא מספרת ,"כמי שחייתה בקיבוץ כל חייה וכבת לאמא מורה לאמנות, הצורך ליצור ולעבוד עם הידיים תמיד היה בי – בהצגות בבית הספר ובקיבוץ תמיד הייתי זאת שאחראית על התפאורה, וזה היה שם תמיד גם כשעבדתי כמנהלת משאבי אנוש".
עם הזמן, ולאחר שצברה ידע והרבה ניסיון, היא החלה לקבל תגובות נלהבות ובקשות לשפץ רהיטים נוספים בשביל אחרים. "זה לא קרה ביום אחד, אבל די מהר הבנתי שזה מה שאני אוהבת ורוצה לעשות בחיים". היא התחילה לשפץ רהיטים לפי הזמנה, ותוך כדי גם לקחה קורסים שונים כדי להתמקצע – הום סטיילינג, עיצוב חלונות ראווה, עיצוב גרפי וגם קורס של מת"י, שבעזרתו הפכה לבסוף את העיסוק לעסק שלה – "גלגול חוזר". "בהתחלה עשיתי כמובן הרבה טעויות, שאולי נראו יפה, אבל היו לא נכונות 'לפי הספר'. עם הזמן, ככל ששיפצתי יותר רהיטים ועם כל קורס או סדנה שעשיתי, העבודה השתפרה והשתכללה, ובמשך ארבע שנים רק שיפצתי רהיטים עבור אנשים אצלי בבית".
לפני חמש שנים החליטה אפרת להעביר את הידע שלה גם לאחרים, ופתחה את ביתה לקורסים ללימוד שיפוץ רהיטים, שכל אחד מהם נמשך כמה מפגשים. אחרי כשנה, כשמאחוריה ניסיון של עשרות קורסים שהעבירה, הם הפכו לעיסוק היחיד שלה, בסטודיו שפתחה בקדימה. כמעט אין רהיט שלא עבר בקורס שלה: שידות , ספסלים, שולחנות, כסאות נדנדה, ואפילו חלקי מטבח, מגירות ודלתות, ארונות מקלחת, ארונות ילדים ועוד. לכל זה הצטרפו לאחרונה גם סדנאות שונות, כמו סדנה שבה הופכים מגירות למדפים, סדנת פיסול בחוטי ברזל, סדנאות מיוחדות לילדים ועוד.
איזה סוג של אנשים מגיעים אלייך?
"יש מגוון מאוד גדול של אנשים שעוברים אצלי קורסים, אבל כולם כאלה שאוהבים לעבוד עם הידיים. יש כאלו שמגיעים ממקום של אידאולוגיה, שרוצים לעשות ברהיטים שימוש חוזר והם בגדול יותר ירוקים, אבל ממש לא רק. יש הרבה אנשים שמגיעים עם רהיט שיש לו ערך סנטימנטלי, זיכרונות ונוסטלגיה שהם רוצים לשמור, אבל גם לתת כיוון חדש וחיים חדשים לחפץ. יש אנשים שבוכים בקורס, וזה מאוד מרגש לראות. ויש גם ילדים שמגיעים לסדנאות, וזו חוויה מדהימה לראות את היצירתיות ואת החופש שלהם לעבוד עם הלב".
אנשים מגיעים אלייך גם ממקום של שיקול כלכלי?
"הקורסים מיועדים קודם כל לחוויה – זו לא חוויה שמחליפה רכישה, והיא ממש לא חיים קלים – להיפך, יש בשיפוץ רהיטים הרבה מאמץ, גם פיזי, וגם מחשבה והתחברות לרגשות. היום רהיטים הפכו להיות מוצר מאוד זול שמחליפים כל שנה או שנתיים, ולמרות זאת יש אנשים שלא רוצים לזרוק ומעדיפים לתת לחפץ חיים חדשים. זו גם בדיוק הסיבה שבחרתי לעסק שלי את השם 'גלגול חוזר'. למי שרוצה לשפץ יותר מרהיט אחד, זה כבר כן מהווה שיקול שיש בו גם חיסכון".
חיבור בין אדם לרהיט וגם בין אנשים
אחרי שנרשמים לקורס של אפרת, שולחים לה סרטון או תמונות של הרהיט, וגם של המקום שאליו הרהיט משויך. "במפגש הראשון כל אחד מקבל ממני ייעוץ ומחליטים מה עושים, ואז מתחילים לעשות עבודות נגרות ושיפוץ", היא מסבירה. "אני כמובן מלווה כל אחד ונותנת כלים ויסודות לעבודה נכונה וקצת טכניקות, ואז משפצים, משייפים וכמובן צובעים בכל מני שיטות".
חוץ מהקורסים, אפרת גם מרצה במסגרות שונות, עושה קורסים אישיים וגם מתחילה פרויקט חדש – אחד מהם הוא make it בשיתוף עם תמר פרידמן מילוא, יועצת ארגונית שיחד איתה יועברו קורסים ייעודיים למקומות עבודה, שגם משלבים שיח לפי הצורך של הארגון".
איך את מסבירה את הצמיחה של כל הדבר הענק הזה?
"רוב האנשים שמגיעים לקורסים לא בהכרח רוצים רהיט, אלא את החוויה והכיף. יש גם מי שנרשמים ואין להם רהיט בראש. יש מתנות שאנשים קונים לימי הולדת עבור אנשים יקרים להם או עבור עצמם. דווקא המאמץ שזה דורש – החשיבה, הנגרות, השיוף, כל מה שבא לפני הצבע – יוצר חיבור בין האדם לרהיט וגם בין האנשים בקבוצה, בין אם אלו זרים שלא הכירו קודם או משפחה".
מה את אוהבת בזה?
"חלק גדול מהכיף שלי הוא לפגוש אנשים – כל חודש אני פוגשת עשרים אנשים חדשים שעם הרבה מאוד מהם אני נשארת בקשר, וחלק גדול ממשיכים לשפץ רהיטים בעצמם".
אותם אנשים נמצאים גם בעמוד הפייסבוק שאפרת מנהלת, שמונה היום 8000 עוקבים, וגם בקבוצה הסגורה של כל התלמידים שהשתתפו בקורסים לאורך השנים, שבה הם מחליפים רעיונות, מתייעצים וגם רוכשים רהיטים אחד מהשני. "עכשיו הסתיים קורס מספר 88", מתגאה אפרת, "וגם יש את כל הפרויקטים שאני עובדת עליהם במקביל, וזה מרגש אותי מאוד. כנראה בגלל שאני זוכרת את מה שהביא אותי להתחיל את זה, את החוויה של הבית הריק ומה שזה נתן לי בסופו של דבר, אני כל פעם מתרגשת מחדש".