כשניר ינובסקי דגן (36) מירושלים הצביע בבחירות המקומיות לפני שבועיים, הוא גילה שנכון לאותה שעה פחות מעשרה אחוזים מתושבי העיר הגיעו להצביע. ניר, דור שמיני בעיר הבירה וירושלמי בנשמה להגדרתו, הזדעזע לשמוע שנתוני ההצבעה נמוכים כל כך. בתור פעיל חברתי בעיר מזה שנים, הוא הבין שהוא חייב לעשות משהו בעניין.

"כשהלכתי להצביע בבחירות, הייתי בטוח שכל האנשים שאני מכיר עושים את אותו דבר, אבל אז פתחתי חדשות וראיתי שאחוז ההצבעה מאוד נמוך", הוא מספר. "עיר שלא מצביעים בה היא לא באמת דמוקרטית, והעירייה שלה מייצגת את עצמה ולא את התושבים. מהות הדמוקרטיה היא שהציבור יודע יותר טוב מהפקידים מה נכון, ואם הציבור לא משתתף, אז אנחנו בבעיה מאוד גדולה. אם ירושלים הייתה מייצגת את כל התושבים שלה, היא הייתה יכולה להיות הרבה יותר פתוחה ופלורליסטית. מאוד אכפת לי מירושלים, וחשוב לי שהרבגוניות שלה תישמר".

כשראה את המצב, ניר התחיל לחשוב מה הוא יכול לעשות כדי לשכנע אנשים לצאת לקלפי באותו יום. "אנשים כל הזמן רבים למי להצביע, אבל השאלה הכי גדולה צריכה להיות האם אתה מצביע", הוא אומר. בתור רץ חובב, הוא החליט לגייס את יצר הטיולים שלו לטובת העניין. ברגע שחזר הביתה, הוא העלה לפייסבוק פוסט שבו הסביר כמה חשוב לו שכל מי שהוא מכיר ייצא להצביע, וגם הוסיף הבטחה אישית – עבור כל אדם שישלח לו תמונה מהקלפי או הודעה על כך שהצביע, הוא ירוץ קילומטר.

ניר שיער שבסופו של דבר הוא יצבור לא יותר מ-50 ק"מ, אבל מרגע שהפוסט עלה, הוא התחיל לקבל מאות טלפונים והודעות, גם מאנשים שהוא לא מכיר. בסוף אותו יום הוא התחייב לרוץ עבור לא פחות מ-312 איש שסיפרו לו שיצאו להצביע באותו יום, או במילים אחרות – לרוץ 312 ק"מ.

אבל בסוף אותו יום הוא גילה דבר נוסף – לבחירות נוסף סיבוב שני, וכך מאות הקילומטרים שהבטיח לרוץ קיבלו גם דדליין: "כשגיליתי שיש סיבוב שני בעוד שבועיים, אמרתי אוקיי, אז צריך לרוץ 312 ק"מ בשבועיים, כדי שכל האנשים האלו ייצאו להצביע שוב", הוא מספר.


כך התחיל המסע של ניר, שבו, בשם 312 איש, הוא החליט להוציא גם את כל שאר תושבי ירושלים לקלפי: "לקחתי שלט, כתבתי עליו 'צאו להצביע', ויצאתי איתו לרוץ, כשמהטרה שלי הייתה לעבור בכל 149 השכונות של ירושלים, ובכל 848 הקלפיות בעיר", הוא מספר, "החלטתי לעבור מתחת לבית של כל ירושלמי, ולהראות לאנשים שאם אני יכול לצאת לרוץ ולעשות את הצעדים האלו – אז גם הם יכולים לעשות את הצעד הזה וללכת להצביע. יש בירושלים 500 אלף איש שלא הצביעו, ואני עשיתי במסע בדיוק 500 אלף צעדים. אז עשיתי צעד עבור כל אדם שלא הצביע – ואם אני עשיתי את הצעד הזה, גם הם יכולים לעשות צעד וללכת לקלפי".

 

למשך שבועיים ניר החליט לשים את הכל בצד לטובת המבצע. "למזלי החיים שלי באו לרוץ איתי – שני הילדים שלי רצו איתי הרבה, אשתי מאוד עזרה לי כדי שזה יעבור בשלום, והירושלמים חיזקו אותי כל הזמן, כל יום הגיעו לרוץ איתי אנשים אחרים עם אנרגיות חדשות, וככה הצלחתי לא להישבר", מספר ניר, שכמובן גם המשיך לעבוד במקביל למסע שלו, "היה מאוד חשוב לי להגיע במסע לכמה שיותר ירושלמים, ואם זה אומר לא לישון הרבה במשך שבועיים, זה שווה את המאמץ. גם לשבת במועצת העיר זה תפקיד התנדבותי, וגם לאנשים שייבחרו למועצה יש עבודה אחרת ומשפחה. אז אם הם יכולים להתנדב במשך חמש שנים, אני בטוח יכול לתרום 50 שעות בשביל המסע הזה".

את כל המסע שלו תיעד ניר בעמוד שפתח במיוחד בפייסבוק, בשם קולות רצים, לשם העלה תמונות שלו עם השלט בכל רחבי העיר וסרטונים בשידור חי מהשכונות השונות. " ירושלמים מאוד אוהבים את העיר שלהם, אז התחילו שם תחרוית של מי מזהה ליד איזה בניין אני נמצא ובאיזה שכונה, אז התחלתי לעשות שם גם חידונים – זיהוי מקומות, איזה בניין גבוה יותר, איזו עלייה ארוכה יותר. אפילו הירושלמים בעצמם הופתעו לגלות חלק מהשכונות, כי יש הרבה שכונות שאף אחד לא מכיר, הרבה שכונות חרדיות ואזורים במזרח העיר נמצאים מתחת לרדאר".

תוך זמן קצר הצטרפו למסע של ניר אנשים מכל רחבי העיר – בני מכינות קדם צבאיות, סטודנטים, אצנים ועוד. "אנשים הצטלמו איתי והעלו את התמונות לפייסבוק, זה הפך ממש לחגיגה גדולה", הוא מספר.

ניר מספר שבמסע שלו הוא לא רק חשף את העיר, אלא גם נחשף אליה לא מעט בעצמו: "לא הכרתי הרבה רחובות ואנשים, וגם הרבה שיקולים שיש להם לגבי ההצבעה. פגשתי חרדים שאמרו לי – אני רוצה להצביע, אבל הלב אומר לי להצביע למועמד אחד, והרב אומר להצביע למועמד אחר. היו תושבים ערבים ממזרח ירושלים שסיפרו לי שהם מתים להצביע, אבל פוחדים לעשות את זה כי יש חרם אפקטיבי מאוד של גורמים קיצוניים במזרח העיר על הבחירות, מתצפתים על הקלפי ומאיימים עליהם".

הבנתי שהעיר נמצאת במצב מאוד מורכב וזה רק חיזק אצלי את הצורך להגיד לאנשים – תעשו את המהלך האמיץ הזה כדי שירושלים תייצג את כל התושבים שלה, והקולות של האנשים יקבעו מה קורה בעיר", הוא אומר, "אני מקווה שאולי גם ראש העיר הנבחר יעשה מסע כזה, וייצא להכיר את התושבים שלהם הוא אחראי. זו עיר לא פשוטה בכלל, מגוונת בטירוף, ומאוד חשוב שדווקא בה יהיה לתושבים קול והם יהיו מיוצגים".

אתמול בערב הגיע המסע הענק של ניר לסיומו, כשהוא רץ את הקילומטר האחרון משוק מחנה יהודה לכיכר ספרא. לצידו רצו עד קו הסיום עשרות תושבים, אמנים, נגנים שניגנו במקביל לריצה ואפילו רובוטית אחת בשם ונוס, של הסטארט אפ RAAS. "אמנם לרובוטים אין זכות הצבעה, אבל אני מוכן לרוץ עם כל מי שרץ איתי – מבוגרים, ילדים, דתיים, חילוניים, כל מי שרוצה לקדם הצבעה".

הבוקר, עם תחילת הסיבוב השני של הבחירות בירושלים, הגיע רגע האמת, וניר, שכמובן כבר הצביע, אמנם כבר סיים את המסע, אבל ממש לא סיים לרוץ. הבוקר הוא פרסם פוסט שבו הבטיח שכל תושב שיצביע היום יקבל ממנו עוד קילומטר – "בריצה, באופניים או בשחייה, כדי שאני גם אגוון קצת", הוא צוחק. אחד התורמים שסייע לו במסע הבטיח לתרום שקל עבור כל אדם שיעלה לפייסבוק תמונה מהקלפי, וכל הכספים יועברו למרכז לנפגעות תקיפה מינית. עשרת האנשים שיעלו הכי הרבה תמונות של מצביעים יקבלו כרטיס כניסה חינם למשחק של הפועל קטמון, שנרתמה גם היא לפרויקט. "כל זה כדי שכל אחד ואחת בירושלים יילכו להצביע, למרות שזה קשה וזה לא יום שבתון, כי זה כל כך חשוב", מדגיש ניר.

עכשיו נותר רק לראות כמה אנשים יצביעו היום, אבל קשה שלא לתהות האם ניר מתכנן להרחיב את הפרויקט גם לבחירות הכלליות, והוא לא שולל את הרעיון: "יכול להיות, אני לא פוסל את זה על הסף, אבל אני בטוח אצטרך הרפייה לברכיים לפני".