כאילו לא הספיקו לנו כל האזהרות של המשרד להגנת העורף, בימים האחרונים התחילו להתקבל גם התראות אינטנסיביות מכיוון רשות המים. "חזרתי בגלל הבצורת" אומרת רננה רז בקמפיין החדש שנמצא בכל מקום ומזכיר לכולנו את המחסור התמידי של ישראל במים, ואת החובה לחיות בדוחק: "אין, פשוט אין לנו מים לבזבז", זועקים השלטים, ואני מיד מרגישה שאני מתייבשת. "ההתפלה אינה מספיקה", מסבירים בקמפיין למי שמיד נזכר באחת מהגאוות הלאומיות הגדולות ביותר שלנו, אבל האם המצב באמת כל כך קריטי? החלטתי לשתות כוס מים ולרדת לעומק הדברים בעזרת המומחים.
כשמדברים עם עמיצור ברק, פרופסור להנדסת מים באוניברסיטת אריאל, חוזר הצבע ללחיים. הוא בהחלט לא שולח אותנו למלא בריכות, אבל מכניס אותנו לפרופורציות אל מול הקמפיין המלחיץ. "החיסכון במים חשוב, וככל שנבזבז פחות יהיה לנו כמובן יותר. אנחנו לא עם חסכן במיוחד, ואם הקמפיין הזה יעזור לנו אז אני בעדו", אומר הפרופסור שמתמחה בהתפלה. אבל לדבריו, לצד חינוך השוק, יש עוד כמה וכמה דברים שאפשר לעשות לגבי המחסור שלנו במים.
אי וודאות הוא הבעיה הכי גדולה שלנו
מתברר שהבעיה המרכזית של ישראל בנושא המים היא דווקא לא המחסור, אלא אי הוודאות. "רובם המכריע של המים שלנו מגיעים מהגשמים – או ישירות לצמחייה או בחלחול דרך הקרקע אל מי התהום, שאותם אנחנו שואבים", מסביר פרופסור ברק, "אבל אחת הבעיות המרכזיות היא שאנחנו לא יודעים בוודאות מתי ירד גשם וכמה, ולמרות שיש לנו שירות מטאורולוגי נפלא, יש גם הפתעות. השנה למשל חשבו שתהיה שנת בצורת, ובסוף ירדו גשמים מעל הממוצע השנתי, אבל זה לא אומר כלום לגבי השנים הבאות. מנגד, האוכלוסייה בעולם וגם בישראל כל הזמן גדלה, ואיתה גם צריכת המים. מתקני ההתפלה שלנו הצליחו להביא בשורה אמיתית לא רק לנו, אלא לעולם כולו, בעשור האחרון אנחנו משתמשים בחמישה מתקנים מהגדולים והמשוכללים בעולם, ובממוצע זה מספיק גם אם יש שנת בצורת אחת. אבל כשיש כמה שנות בצורת ברציפות, אפילו אם מגיעות אחריהן כמה שנים גשומות, נוצר מחסור מצטבר שקשה לעמוד בו".
למה?
"כי יש אזורים שלמים בארץ שעדיין לא עושים בהם שימוש במתקני התפלה, כמו למשל בגליל המערבי, ששם מדברים על הקמת מתקן גדול כבר כמה שנים. מדובר בתהליך שלוקח לפחות ארבע שנים – שנתיים להחליט איפה הוא יוקם ועוד עניינים בירוקרטיים כמו רישיונות, מכרזים, מי הגוף שיקים, תכנון, גיוס כוח אדם והכשרתו, ועוד שנתיים להזמנת הציוד והבנייה".
למה לוקח כל כך הרבה זמן להחליט איפה להקים את המתקן?
"יש הרבה מאוד שיקולים, ואף עירייה או רשות לא מעוניינת שזה ייפול בחצר שלה, אז נוצרים לחצים ומאבקים בגלל אינטרסים פוליטיים שונים. בסוף ינואר האחרון הוחלט להקים מתקן התפלה שישי בקיבוץ לוחמי הגטאות והתושבים יצאו להפגין נגד. זה תהליך שלוקח לו המון זמן להבשיל, וכמובן מדובר גם בהשקעה של המון כסף. עלות ההשקעה הראשונית של מתקן חדש היא כמיליארד שקל".
להתייחס למחסור במים כמו למינוס בבנק
אז מסתבר שלא רק על הגשם אי אפשר לסמוך – גם הקמה של מתקן התפלה נוסף היא לא משהו שאפשר להתבסס עליו. אבל לפרופסור ברק יש פיתרון, שנשען על גישה חדשה לבעיית במים בישראל. "כשמקבלים החלטות במצבי אי וודאות, צריך לבדוק מה כן ידוע לנו ומהם בכל זאת המשאבים שקיימים וזמינים לנו. משפחות או חברות לוקחות לפעמים הלוואה מהבנק כדי להתקדם, נכנסות למינוס ופורעת אותו בהמשך – וכך אני גם חושב שאפשר לעשות עם עניין המים בארץ".
איך בדיוק זה עובד? פרופסור ברק מסביר: "כרגע מי התהום, שהם עיקר המים הטובים לשימוש שיש בישראל, מנוצלים עד תומם. היום נזהרים מניצול יתר בגלל החשש שאם נשאב יותר מדי, מי הים יחדרו אל מי התהום ויפגעו באיכותם". במאגרי מים תת-קרקעיים שקרובים לים, מסביר הפרופסור, יש סמיכות בין מי התהום המתוקים לבין מי הים המלוחים. שאיבת יתר של מי התהום המתוקים עלולה לגרום למים המלוחים לחדור אליהם מהים ולהמליח אותם, ואז נצטרך להתפיל גם אותם.
"אבל התהליכים האלו של חלחול מי ים לוקחים כמה שנים טובות", הוא מסביר, "ולכן אני חושב שנכון לבצע שאיבת יתר באזורים מרוחקים מהים, שבהם החלחול הוא אפילו עוד יותר איטי, לבנות במקביל את מתקן ההתפלה הנוסף, ולהחזיר את המים לכשייבנה, או כשמי התהום יתמלאו מהגשמים".
לדברי פרופסור ברק, הפתרון הזה עונה על עוד בעיה שמעכבת את הקמת מתקן ההתפלה החדש – החשש מכך שמתקני ההתפלה יעמדו מושבתים כשיהיו הרבה גשמים ואין צורך בהתפלה. "כשהמתקן לא עובד כל הזמן, העלות האדירה של ההקמה והשימוש בו יורדת לטמיון – אם לא תהיה בצורת, שזה מה שכולנו בעצם רוצים, המתקן לא יעבוד וזה יהיה בזבוז כסף גדול. אבל אם נלווה בשאיבת יתר ממי התהום המרוחקים, נוכל תמיד להחזיר מים מותפלים בחזרה, ובאופן הזה גם נמשיך את העבודה של המתקן".
אז למה לא משתמשים בפתרון הזה?
"הרעיון הזה עלה לפני 15 שנה בערך, והמטרה שלו הייתה אז שונה – היא לא נועדה לפתור בעיה של מחסור כמו עכשיו, אלא לאפשר את דחיית ההקמה של מתקני ההתפלה כדי לייעל את נושא המימון שלה. בזמנו הרעיון הזה לא התקבל. עכשיו חזר אליי הרעיון ההוא כאפשרות ישימה, אבל נכון להיום לא ידוע לי שזה מתקיים. אני מקווה שאולי הכתבה הזו תוכל להזיז משהו".
יכול להיות שהרעיון הזה יפתור את בעיית המים של ישראל?
"אני לא חוני המעגל, אבל אפשר לומר את זה. זה לא אומר שצריך לבזבז מים – מים מותפלים עדיין יותר יקרים למשק ולצרכנים, אבל אי שימוש ברעיון כזה והסתמכות רק על החיסכון של הצרכנים או על נס, משאיר את האזרחים באי וודאות וחשש, ובמקרה היותר גרוע – עם הרבה מאוד חורים בכיס".
תגובת רשות המים:
ישראל מתייבשת – זו עובדה. ישראל חוותה רצף נדיר של חמש שנות בצורת. כפועל יוצא מכך מצב הנחלים ומקורות המים בשפל חסר תקדים. בהעדר גשמים במקומות הנכונים חסרים במקורות המים כ-2.5 מיליארד קוב מים. מפלס הכנרת לאחר החורף נמצא מתחת לקו האדום התחתון, וצפוי להגיע קרוב לקו השחור לקראת סוף הקיץ. אף אחד לא יודע כיצד ייראה החורף הבא. המחסור בצפון הארץ הינו החמור ביותר מאז החלו המדידות בארץ. המעיינות המרכזיים המזינים את הירדן בשפל קיצוני ומפלס מי התהום בגליל המערבי ירד למינימום ההיסטורי המדוד. ללא הישג הקמת מתקני ההתפלה ופעולות נוספות – כבר היום היה מחסור של מים גם בבית, אך הטבע, הסביבה והחקלאות, שלא יכולים לשלם את מחיר ההתפלה, מתייבשים.
כדי לגשר על הפער בין היצע המים לביקושים ההולכים וגדלים מתבצעת עבודה מערכתית הכוללת את הגדלת ההיצע ותגבור אמינות האספקה מחד: כבר בשנה שעברה הוגדל כושר הייצור ממתקני ההתפלה הקיימים, אושרה הקמת של שני מתקני התפלה גדולים נוספים, פעילות הטיפול והשבת קולחים מתרחבת, מרחיבים את פעילויות תיקון ושדרוג מערכות המים והביוב העירוניות, פועלים לשימור ופיתוח ההפקה, מקימים יכולת הולכה של מים מותפלים מהמערכת הארצית ועד לכנרת כדי למנוע את המשך נסיגתה ועוד.
מאידך נעשות גם פעילויות לצמצום הביקוש ולריסון הצריכה: צמצום הצריכה החקלאית והצריכה לגינון העירוני, חינוך, הסברה וקמפיין לייעול השימוש במים ומניעת בזבוז, בעיקר בשל העובדה שבשנתיים האחרונות חלה עלייה תלולה בצריכת המים הביתית פר נפש. כמות המשקעים המגיעה לאזורנו הולכת ופוחתת כל שנה. כיום נעשות מגוון פעולות, הן להגדלת ההיצע והן להקטנת הביקוש, והקמפיין הוא לבנה אחת בחומה הזו.
חלק מקביעות הפרופסור המכובד אינן מעודכנות ואינן מדויקות. אם נחזור לצריכת מים יעילה ולא בזבזנית, כפי ששימרנו כולנו שנים רבות בלי שום בעיה, נחסוך יחד כמות מים השווה לחצי מתקן התפלה גדול. בהעדר גשמים ישראל מתייבשת שוב, אך עם הפעולות המתאימות, הן להגדלת ההיצע והן להקטנת הביקוש – יחד נוכל להצליח גם הפעם.