במסגרת יריד צבע טרי שמתקיים השבוע בתל אביב יצרו סטודנטים לתקשורת חזותית בבצלאל ביחד עם אירגון הג'וינט שיתוף פעולה מיוחד, בסדנה יצירתית שמטרתה לנפץ את הסטיגמות הקשורות באנשים עם מוגבלות. אנשי הג'וינט הפגישו את הסטודנטים עם אנשים עם מוגבלות, שהציגו להם את תחושותיהם, רצונותיהם, את הצרכים והכמיהות שלהם. לדברי הסטודנטים, הם היו שבויים בקונספציה, ופתאום פגשו "אנשים שלמים".

בעקבות המפגשים הסטודנטים יצרו 8 פוסטרים חיים (Motion Poster), שלדברי האנשים עם המוגבלות, מבינים אותם בצורה מדוייקת, ומעבירים מסר ברור ומרגש: אנשים, עם או ללא מוגבלות, הם בראש ובראשונה אנשים.

רק אם מסתכלים

שר זפרני: "כולנו אנשים, כולנו מורכבים, שונים ומיוחדים. אבל החברה, מסתכלת, שופטת, מצפה ובעיקר מסייגת אנשים עם מוגבלות לקבוצה אחת: 'הנכים'. כחברה אנחנו נותנים למוגבלות מקום כל כך מרכזי, שאנחנו לא מסתכלים על האדם שעומד לפנינו. אבל ככל שמתעמקים באישה שבכרזה, מגלים את מורכבותיה, את תכונותיה הטובות וגם הרעות, והכיסא פשוט נעלם".

המוגבלות השקופה

אדוה כהן: "ADD – הפרעת קשב, נמצאת בתודעה הציבורית רק כשמדובר בילדים או כשהיא מלווה בהיפראקטיביות, מה שהופך אותה לפחות מורגשת. היא נתפשת לעיתים כשקופה וכמינורית שבמגבלות – לדוגמה הקלות שבה אנשים זורקים את המשפט 'גם לי יש בעיות קשב', בלי שהם בהכרח מבינים את ההשלכות של ההפרעה הזו, שהיא כמו גירוי ממושך וטורדני שמקשה על מיקוד וריכוז, אפילו בפעולה פשוטה כמו לקרוא מספר שורות בודדות".



צא מזה

זיו פינקל: "ניסיתי להעלות את המודעות לדיכאון והעובדה שהוא נפוץ יותר ממה שחושבים, אחרי שאדם שהיה קרוב אליי התאבד".



Different. Not less

נופר כהן: "אנשים עם מוגבלויות שווים ביכולתם לאנשים נורמטיביים. העובדה שאדם יושב בכיסא גלגלים לא גורעת ממי שהוא – מהכישרון שלו, מתכונות האופי, מהפרודוקטיביות בעבודה, מהשאיפות".



אתה רוצה שאני אדבר יותר לאט?

דניאל בן מוחה: "לאדם חירש יהיה הרבה יותר קל להבין את המשפט שמוצג בפוסטר בקריאת שפתיים מאשר לאדם שומע. אבל כשמתקרבים וקוראים למטה בקטן את המשפט , אפשר להבין אותו, בדיוק כמו שאם נקרב אלינו את החירשים, ואנשים עם מוגבלויות בכלל, אנחנו והם נוכל להבין טוב יותר את הצרכים זה של זה".



Special Needs

מאיה קדם: "כולנו זקוקים בעצם לאותם הדברים. גם אנשים עם מוגבלות, וגם אנשים בלי. כולנו רוצים שיכבדו אותנו, שיאהבו אותנו, שיראו אותנו. בחרתי להשתמש במונח "צרכים מיוחדים", כי לכולנו יש בדיוק אותם צרכים ואותה ונזקקות".



גם שני סטודנטים שהגיעו לארץ במסגרת חילופי סטודנטים השתתפו בפרויקט ונתנו זווית ראייה מיוחדת על מוגבלויות:

You can't always see a disability

ניקולס פאפאת'נאסופאולוס



Do you see me?

פרייה הילדגארד



"הפרויקט הזה הוא חגיגה אמתית של גיוון, שינוי עמדות ויצירת חברה טובה וחזקה יותר", סיכמה אביטל סנדלר-לף, מנהלת "ישראל מעבר למגבלות" בג'וינט ישראל, "למפגש המיוחד הזה יש פוטנציאל ליצור חברויות ולשנות את הדעות הקדומות שיש כלפי האוכלוסייה של אנשים עם מוגבלות. ללא מוגבלות. אנשים".