"'אדם נהרג בתאונה', 'תאונת דרכים קטלנית', 'איש נדרס על ידי משאית'. אני מבינה שאי אפשר לברוח מזה – הם מדברים על אבא שלי, בטלוויזיה.  ואז נאמר שהוא השאיר אחריו שלושה ילדים יתומים, ופתאום הבנתי שמאותו היום נגזרה עליי הגדרה חדשה: יתומה".

הדר קס מרמת השרון, היום בת 19, איבדה את אביה כשהייתה בכיתה ט', כשנהרג בתאונת דרכים. מאותו רגע נגזר עליה, כמו שכתבה בפוסט שפרסמה לאחרונה בפייסבוק, לחוות על בשרה את הקשיים שעימם מתמודדים ילדים כשאחד מהוריהם הולך לעולמו. לצד זה, היא נאלצה להתמודד עם בעיה נוספת – המחסור בכלים ומענה מהסביבה לאותם קשיים ייחודיים.

אבל כעבור שנתיים, ההבנה הזו בדיוק היא זו שהביאה אותה לעשות מעשה שעוד ישנה את חייהם של לא מעט ילדים יתומים אחרים – להקים את "פרויקט חמניות": מסגרת תומכת לילדים יתומים, כדי שלא יחוו כמוה את האבדן לבדם.

"ילדים בגילאי יסודי לרוב טרם נפגשו עם המוות, ובוודאי לא של אדם קרוב כמו הורה", היא מסבירה, "זו חוויה שתשנה את מסלול חייהם לנצח, אבל דווקא במקום שבו הכי טבעי לקבל תמיכה, בבית, שם נמצא השבר הגדול, ולא תמיד הילד יכול לקבל את המענה שהוא צריך בחיק המשפחה האבלה. המבנה המשפחתי משתנה, ההורה הנותר לוקח על עצמו שני תפקידים כשהוא אבל בעצמו, והילד חש חוסר שליטה. פתאום מתייחסים אליו אחרת גם בבית וגם בחברה – קבוצת החברים שלא חוותה אובדן דומה לא יכולה להבין אותו באמת, והחוויה הכללית שלו היא בדידות גדולה".

הצורך של קס עצמה כילדה להיות מובנת על ידי מישהו שעבר את מה שהיא עברה היה הבסיס לפעילות של הפרויקט שהקימה. "בגלל זה קראתי לפרויקט 'חמניות' – אותו ילד שהתייתם ואיבד מקור אור גדול, את השמש שלו – המטרה שלנו היא להראות לו שהוא לא לבד, ושיש מי שיכול להבין אותו ולסייע לו להחזיר לו את השמש לחיים".

במסגרת הפרויקט, ילדים בגילאי 9-13 שהתייתמו מאב או אם בנסיבות שונות נפגשים עם חונכים בגילאי 16-18, גם הם יתומים, שמלווים אותם במסגרת פעילות שבועית קבוצתית במוקדים שנמצאים בכמה ערים. את הפעילויות תכננה קס בעצמה, במסגרת תכנית המנהיגות של ארגוןLead . היא נעזרה בעשרות מומחים לפסיכולוגיה קלינית ועבודה סוציאלית, ובנתה איתם תכנית שמטרתה לעזור לילדים להתמודד עם האובדן בדרך חווייתית ויצירתית, שתאפשר להם ביטוי ופורקן, ותפוגג עבורם את אותה הבדידות המכאיבה. "אנחנו מתמודדים עם החוויה של יתמות והשינוי שחל בחייהם בכל מני מתודות ודרכים – שיר, הצגה, ריקוד, ציור, סיפורים, דיונים קבוצתיים, משחקים ועוד", היא מספרת.

לדבריה, בכל המוקדים יש ילדים וילדות מכל קצוות החברה הישראלית: "השכול לא פוסח על אף זרם באוכלוסייה, וזו הזדמנות לראות שבסופו של דבר כולם אנשים, כולם מתמודדים עם השכול, כולם צריכים כתף, וביחד אפשר לתת אותה אחד לשני".

פעילות בפרויקט חמניות (צילום: פרויקט חמניות)
פעילות בפרויקט חמניות | צילום: פרויקט חמניות

"החברות הכי טובות לא מבינות כמו הילדה הזו"

לדברי קס, מסתבר שמלבד הפעילויות עבור יתומי צה"ל, במדינת ישראל, שבה 32 אלף ילדים ובני נוער שהתייתמו מאב או אם, אין אף גוף מוכר שמטפל בהם. "הייחוד שלנו הוא שההורים רואים בפעילות טיפול, והילדים רואים בהן חוג כיפי עם חברים כמוהם", אומרת קס, "אני מניחה שאנחנו איפשהו באמצע. אנחנו לא מחליפים פעילויות כמו תנועות נוער וחוגים, להיפך – חשוב לנו מאוד שהילדים ישתלבו בכאלו כמה שיותר, והפעילות שלנו רק תוסיף להם לביטחון ולערך העצמי בפעילויות רגילות של ילדים".

בפן הטיפולי, קס מספרת שבנוסף לפעילות השבועית הילדים משתתפים אחת לשבועיים במפגשים עם פסיכולוג מלווה. בנוסף, מתיימים מפגשים עם ההורים, שבהם משתפים אותם בתכנים שעולים בפעילויות של הילדים – באופן אנונימי כמובן, כדי לשמור על הפרטיות של הילדים מצד אחד, אבל מצד שני גם לאפשר להורים לחוות את ההתמודדות של ילדיהם.

בני הנוער החונכים עוברים הכשרה עם פסיכולוג שמכיר את התכנית ומלמד אותם את ההיגיון שעומד מאחוריה, את הקשיים שיכולים להתעורר במהלך הפעילות, דרכי התמודדות, וכמובן מסייע להם לעשות את הפרדה בין המקרה של הילד שהם חונכים למקרה האישי שלהם כיתומים. הקשר בינם לבין הילדים גם מתגלה, באופן לא מפתיע, ככזה שבו גם החונכים מרוויחים. "מעבר לפעילות המסודרת לכל חונך וחניך יש מערכת יחסים אישית, והם נפגשים ומדברים גם בין לבין", מספרת קס, "לכל ילד וחונך יש אישיות שונה, וכשאנחנו מצוותים ביניהם חשוב לנו שהם יתאימו, כדי שהקשר מחוץ לפעילויות יהיה טוב לשניהם. אנחנו משקיעים המון חשיבה בהתאמה הזו, ועושים ביקורי בית אצל הילדים והחונכים. הרבה פעמים חונכים מספרים לי שהפעילות עם הילדים עוזרת להם בהתמודדות האישית שלהם".

רציתי ליצור קבוצת תמיכה לילדים יתומים שהיא לא קבוצת תמיכה רגילה", מבהירה קס, "התמיכה באה מכך שכולם חווים חוויה דומה – הילדים, החונכים וגם שאר הצוות חולקים מכנה משותף, ויש להם הבנה גם בלי מילים. אחד הדברים שהכי ריגשו אותי היה כשאחת החונכות שלנו, שהייתה אז בת 18, אמרה שהיא יכולה לדבר עם ילדה בת 9 על דברים מסוימים שהיא לא יכולה לדבר עליהם עם החברות הכי טובות שלה, כי הן לא יבינו אותה כמו שהילדה הזו תבין".

צוות פרויקט חמניות (צילום: פרויקט חמניות)
צוות פרויקט חמניות | צילום: פרויקט חמניות

רשימות המתנה של מאות אנשים

מטבע הדברים, מכיוון שהדר ילידת רמת השרון, שם נפתח המוקד הראשון של הפרויקט, וכיום כבר פועלים מוקדים גם בתל אביב ובהוד השרון. "בהתחלה היה מאוד קשה למצוא את הילדים והחונכים. בהתחלה לא הבינו מה אני רוצה, אבל היום יש לי מאות פניות ברשימות המתנה, שאני מאוד מאוד רוצה למצוא לכולם מענה, כי אין דבר שיותר קשה לי מלדעת שיש ילד יתום במקום מסוים שבו אין פעילות של חמניות".

על מנת שייפתחו מוקדים של "חמניות" בערים נוספות, צריך שבני נוער או מבוגרים שמעוניינים להתנדב ולסייע יפנו לעיריות, שמקצות את המקומות למוקדים, ויגישו בקשה לפתיחת מוקד. השנה עומדים להיפתח מוקדים חדשים בירושלים, באר שבע, בחוף הכרמל, בחיפה ובאשקלון, והפרויקט עצמו יהפוך בימים הקרובים לעמותה רשומה. אבל קס שואפת להרחיב את הפעילות כמה שיותר, ולכן יצאה בפוסט מיוחד שהעלתה בעמוד הפייסבוק של "חמניות" בבקשה מיוחדת למתנדבים חדשים שיצטרפו לפרויקט ויתנדבו.

קס עצמה, רק בת 19 כאמור, עומדת להתגייס לצבא בעוד חודש, ומספרת שאת הפרויקט תמשיך ללוות מלמעלה – לסיים רישום הפרויקט כעמותה, למצוא יחסי ציבור בהתנדבות וכן הלאה. "אני לא אהיה בתפקיד ביצועי, אבל אני לא עוזבת", היא אומרת, ומספרת שתשרת בתפקיד של מש"קית חינוך: "אני בן אדם של אנשים, תמיד הייתי וכנראה שתמיד אהיה, וגם חמניות הוקם מהמקום הזה".