מדוע זרקו חוקרים ישראלים 300 בקבוקי פלסטיק חד-פעמיים לים התיכון? כדי לצמצם את כמות הפלסטיק בים, כמובן. מבולבלים? מיד תבינו הכול.

העובדה שהשימוש הגובר בבקבוקי פלסטיק ובפלסטיק חד פעמי בכלל משפיע לרעה על הסביבה הימית ידועה זה מכבר. הבקבוקים הם החלק הארי של פסולת הפלסטיק שצפה בים והם נסחפים על פני המים, נשטפים בחלקם לחופים ומצטברים עליהם או מתפרקים לאורך הזמן למיקרו-פלסטיק – חלקיקי פלסטיק זעירים המגיעים גם מסיבים של בגדים סינתטיים, חרוזי פלסטיק, משחות שיניים, מוצרי קוסמטיקה וניקיון, שקיות ניילון ובקבוקי פלסטיק. חלקיקי המיקרו-פלסטיק מתפרקים במים, פוגעים בבריאותם של בעלי חיים ימיים ועלולים להשפיע גם על הבריאות שלנו, כשאנחנו צורכים את אותם בעלי חיים. לכן חוקרי הים מסכימים כי פסולת הפלסטיק היא אחת הבעיות האקולוגיות החמורות ביותר בעולמנו, הפוגעת במאות אלפי בעלי-חיים בשנה.

ניסוי הבקבוקים
צילום: עמותת אקואושן

אתם יכולים להשתתף בניסוי

מחקר חדש שערכו החוקרת הישראלית גליה פסטרנק וחוקרים נוספים, ופורסם בכתב העת Science Direct, בחן את מנגנוני ההובלה במים של פסולת ימית שצפה אל ומחופי הים התיכון בישראל. בניסוי פוזרו בתחילת חורף 2014 מספינת המחקר R/V Mediterranean Explorer 300 בקבוקי פלסטיק משומשים של 1.5 ליטר, בשש נקודות, בסמוך לחופי זיקים, אשקלון, אשדוד, פולג, ראש כרמל ועכו. על מנת לצמצם את השפעת הרוח על תנועת הבקבוקים במים, שליש מהנפח של כל בקבוק מולא בחול ים, כך שיהיה שקוע חלקית בתוך המים ויושפע בעיקר מכיוון הזרם.

לכל בקבוק הוכנסה הודעה שנכתבה בעברית, בערבית ובאנגלית, שמזמינה את מוצאי הבקבוק להשתתף בניסוי מדעי אזרחי. המוצאים התבקשו לדווח לכתובת דוא"ל ייעודית את מקום ותאריך מציאת הבקבוק עם המספר הסידורי שהופיע על הפתק, המסמן את המיקום המדויק וקווי העומק של שחרור הבקבוק. אחת ממטרות הניסוי ותכנונו כניסוי אזרחי מדעי הייתה להעלות את מודעות הציבור לגבי בעיית הפסולת בים בישראל. אגב, על מנת לא ללכלך עוד יותר את הסביבה הימית, החוקרים התחייבו לאסוף מהים שלושה בקבוקים על כל בקבוק שלא אותר או שנשאר בים למשך שנה.

ניסוי הבקבוקים
צילום: שלומי קסטון

חלק מהבקבוקים חזרו לחוף תוך זמן קצר ובמרחק קצר מנקודת השחרור, חלקם נמצאו במרחק של עשרות עד מאות קילומטרים ממנה, וחלקם עדיין לא נמצאו. רוב הפסולת הצפה הגיע בסופו של דבר בעיקר לחופי ישראל, משום שאזור אגן הים הלבנטיני, כלומר חופי ישראל לבנון קפריסין ועוד, מהווה אזור מרכזי שאליו נאסף חלק גדול מהפסולת הימית, שצפה בכל חלקו המזרחי של הים התיכון, מסיציליה ומזרחה.

"המחקר, שהניסוי הזה הוא חלק ממנו, יעזור לקידום מדיניות בנושא השימוש בפלסטיק, למשל חוק השקיות ונושא השימוש בכלים החד-פעמיים, ולכן תוצאות המחקר מועברות למשרד להגנת הסביבה", אומרת פסטרנק.

לדבריה, תוצאות הניסוי משקפות את כמות פסולת הפלסטיק המגיעה לכל חוף, ואת כמות המשאבים שיש להקצות לטיפול בבעיה. הניסוי מצביע בעיקר על השונות בהגעת כמות הפסולת לחופים השונים כתלות בדפוסי זרימת המים בכל חוף, ולכן הוא צריך להשפיע על אופן תקצוב הרשויות המקומיות במסגרת תכנית "חוף נקי" של המשרד להגנת הסביבה בשיתוף עם רשות הטבע והגנים, שנועדה לשמור על ניקיון החופים הלא-מוכרזים, לעודד את הרשויות המקומיות למלא את תפקידן בניהול תקין של הפסולת בשטחן, ולהזכיר לציבור את אחריותו על הים ועל החוף.

ניסוי הבקבוקים
צילום: שלומי קסטון

זה גם בידיים שלנו

לפי דו"ח מצב הים של עמותת צלול מ-2016, פסולת הפלסטיק בים התיכון מהווה כ-10 אחוזים מכל פסולת הפלסטיק המשייטת בכלל הימים בעולם. מדובר בעשרות עד מאות אלפי פריטי פלסטיק לקילומטר רבוע, שחלקם מצטברים לכדי איי פסולת גדולים.

ממחקר של פסטרנק ושל חוקרים אחרים מאוניברסיטת חיפה ובשיתוף המשרד להגנת הסביבה, מחקר שנערך במשך שלוש שנים בשמונה קטעי חוף בישראל, עולה כי 92 אחוז מהפסולת בחופים ובים בישראל היא פלסטיק (לעומת 58 אחוז בעולם). במדד הבריאות העולמי של הים זכתה ישראל לציון 63 מתוך 100, נתונים המלמדים על מצבה העגום של הסביבה הימית שלנו.

כיום עיקר הפסולת הימית בישראל מגיע מהיבשה ולא מכלי שיט בים. כמויות פסולת גדולות שמושלכות באגני הניקוז השונים נסחפות ומובלות על ידי הנחלים לים יחד עם פסולת פלסטיק רבה שנשטפת מהערים ומגיעה לים דרך הנקזים העירוניים בימים גשומים, וכל אלו מצטרפים לפסולת פלסטיק שאנו, תושבי ישראל, משאירים על החוף לאחר הבילוי בים. "צריך לשנות את דרכי ניהול הפסולת ברמת המדינה והרשויות המקומיות, וכמובן לשנות גם את ההרגלים האישיים שלנו כאזרחים", אומרת פסטרנק. "ברמה האישית חשוב מאוד למחזר, והכוונה היא לא רק להשליך את הבקבוקים לסל המחזור, אלא באמת לעשות בהם שימוש חוזר – כלומר, להשתמש במוצר יותר מפעם אחת ואפילו מספר פעמים לפני שהוא נזרק. דבר נוסף שניתן לעשות זה להפחית את כמות הפלסטיק שאנחנו צורכים. אנחנו יכולים, למשל, לסרב לקבל קשית שתייה במסעדות, כי מדובר במוצר פלסטיק מיותר לרוב האנשים, שנזרק מיד לאחר השימוש בו לפח. גם על כוסות הקפה החד-פעמיות מקרטון מומלץ לוותר, כי הן מצופות בשכבת פלסטיק שקשה מאוד למחזר".

פסטרנק מדגישה שגם לתחליפי הפלסטיק החד פעמי, שנתפסים כחלופה אקולוגית, יש מחיר סביבתי. "אמנם החומר לייצור התחליפים גדל באדמה, אך הוא גדל על חשבון מקומם של גידולים אחרים נחוצים יותר, כמו מוצרי מזון", היא אומרת.

לפי דו"ח מצב הים, בעיית הפלסטיק אינה גזירת גורל, ולא מאוחר מדי לקחת אחריות. רק אם נפנים שהשארת פסולת על החופים מסכנת את בריאותנו ואת בריאות הסביבה הימית ונפעל לצמצום התופעה – המצב יוכל להשתנות.


הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות ידיעות למדע ולסביבה