במבט ראשון זה נראה כמו עוד אולם אירועים לפני אירוע כלשהו. עובדים מתרוצצים ומתעסקים בהכנות האחרונות לפני הגעת האורחים - מקימים את החופה, מסדרים את הפרחים ועורכים את השולחנות. אבל חוץ מאנשי גן האירועים של עין חמד יש עוד צוות שלם של אנשי טלוויזיה והפקה שדואגים שהכל יתקתק כמו שעון בשביל הפריים המושלם.
כ-40 אנשי הפקה עם אוזניות מתעסקים במשך כל הזמן בביטחון שדה, כשהתפקיד שלהם הוא לוודא שאף אחד מהאורחים המכובדים לא ירגיש בנוכחות צוות ההפקה ו-12 הצלמים שמתעדים כל מבט ותזוזה באולם. "אנחנו שמים פנסים שעוזרים לנו להאיר את החתן והכלה בצורה טובה יותר לטלוויזיה ולא כמו כל חתונה רגילה", מספר המפיק בפועל של חתונה ממבט ראשון, עומרי ניר, "אנחנו מסתירים את הפנסים בכל מיני דברים כדי שהמקום לא ירגיש כמו סט אלא כמו חופה אמיתית. יש לנו כל מיני פתרונות יצירתיים כמו עציצים ומחיצות שיסתירו את כל הצלמים".
ועדיין, גם אחרי שכל הצלמים הוחבאו היטב, יש מקום שלם שצריך לעצב ולמעצבת החופות דניאל הסברג מחכה עבודה לא פשוטה. "זה הכי מלחיץ שיש", היא מודה, "בדרך כלל שזוג פונה אלי לגבי חתונה הדבר הראשון שאני עושה זה מכירה אותם ומבינה את הדינמיקה ביניהם, אבל פה יש זוג שהם עדיין בעצמם לא מבינים את הדינמיקה ביניהם".
אבל זה לא סתם עוד עיצוב של חופה ואפשר רק לדמיין איך היינו מרגישים אם האירוע המרגש ביותר בחיינו ישודר בפני כל האומה. "אנחנו מתעסקים ביום הכי רגשי ואינטנסיבי בחיים של אנשים", מספרת העורכת והבמאית הראשית של חתונה ממבט ראשון, ענת סטלינסקי, "אנחנו לא רוצים להלחיץ אותם. אנשים באמת מרגישים שהם הולכים להתחתן וזאת תחושה של חתונה אמיתית. בהרבה מובנים היא גם אמיתית".
לא כדת משה וישראל
חתונה ממבט ראשון היא לא הפורמט הראשון שהמפיק אסף גילי הביא לישראל. ברזומה שלו נמצאות התוכניות האהובות סופר נני, מאסטר שף, רוקדים עם כוכבים ובייבי בום, אבל דווקא גיור התוכנית הזאת, שנולדה בדנמרק, עשתה לו המון בעיות בכלל מגבלות הדת על חתונה וגירושים בישראל.
"בחו"ל כשמתחתנים, זאת חתונה על אמת עם גירושים אחרי" סיפר המפיק והעורך הראשי של התוכנית, אסף גיל, "חשבנו באמת לעשות אולי חתונה בקפריסין חתונה אזרחית, אבל הגענו למסקנה שהדרך הכי טובה תהיה ברית הזוגיות, כי זאת חתונה נייטרלית לא מחייבת מבחינת הרבנות. פתרנו את זה מכל הבחינות המשפטיות והשאר היסטוריה".
למרות מה שאנחנו נוטים לחשוב, בישראל יותר ויותר זוגות מעדיפים שלא לעבור ברבות בדרך לחופה. אם בשנות רק שני אחוזים בודדים מכלל החתונות בארץ היו חתונות אזרחיות, אז בעשור שעבר המספר זינק ל-35%, שמהווים 160 אלף טקסים בסך הכל. הטקסים האלטרנטיביים הפכו לחלק מהשיטה.
"אחת הסיבות שבאתי לזה, הייתה כדי להעלות לסדר היום הציבורי את העובדה שחתונות יכולות להיות אלטרנטיביות או מסורתיות בלי רב", מספר יותם ישראלי, מורה וחוקר יהדות, פילוסופיה ודתות, שעורך את הטקסים בתוכנית, "אני חושב שברמה הציבורית זה פתח את זה להמון קהלים שלא היו מודעים לאפשרות הזו".
זה מהלך משונה לכתוב את הטקס הכי אינטימי ומשמעותי, כשאתה לא מכיר אותם וגם הם לא מכירים זה את זו, אבל כמו שהניסיון לימד אותו - באהבה אין חוקים. "הסיטואציה היא כל כך מופרעת שזה שונה בכל פרמטר", אמר, "קח למשל את החתונה של שירי ולירן, שהייתה על גבול המזעזעת, והנה עם עשו את העבודה. יש חופות אחרות שהיו אורות וניצוצות ואז... אי אפשר לדעת".
כמו בחיים עצמם, אי אפשר לחזור על הטקס פעמיים והוא מצולם פעם אחת בלבד. אין עצירות, אין טייקים והמפיקים לא יכולים לבקש מהחתןלחזור על צעדיו ולעשות זאת שוב כי הפריים קצת התפספס, אבל בגלל שמדובר באירוע טלוויזיוני, נערכות חזרות לטובת אנשי הטלוויזיה. לתפקידי הההורים והמתחתנים מלהקים את עובדי ההפקה. "כבר עשינו את זה כמה פעמים מאז שהתחלנו לעבוד פה", סיפרו מתאמות ההפקה גון ושרון, "פעם אני מקדשת אותה ופעם היא אותי".
חשאיות זה שם המשחק
בחתונה הזאת כל אחד מהצדדים יכול להזמין רק עד 50 אורחים. את ההזמנה הם אמנם מקבלים מההפקה שבוע לפני היום המאושר, אבל רק ביום האירוע עצמו שולחים לאורחים את המיקום, הכל כדי למנוע הדלפות של זיהוי המתחתנים. "יש המון אנשי הפקה שדואגים לעשות הפרדות בין החברים של הכלה לאלה של החתן", אומרת סטלינסקי, "זה מבצע צבאי לכל דבר. עד שאנחנו לא מחליטים שום גורם לא יכול לפגוש את השני. אי אפשר שההורים של הכלה יפגשו במקרה את ההורים של החתן, כי אז הם ידעו מי החתן ויכנסו לכלה ויגידו לה".
ואיך מאכילים את כל האנשים האלה בלי טעימות מקדימות? בהפקה לא לוקחים סיכון ודואגים לספק הכל מהכל. "זה סיר צמחוני, בשרי, עוף, טבעוני, צליאק וכל האלרגיות. מה שבא בא", מספרת דני מור, מפיקת אירועים. אבל החלק הקשה באמת הוא האיסור על טלפונים סלולרים באירוע. כולם, כולל כולם נאלצים להפקיד את מכשירי הריגול הקטנים שלהם בכניסה למשך האירוע.
נכון, הכל מדוקדק על לפרטים הכי קטנים, כך שהאפשרות ליפול על בריידזילה מצומצם, אבל הכלה של הערב הצליחה להתקיל את ההפקה אחרי שביקשה שכולם יהיו לבושים בלבן. אי אפשר להגיד לא לכלה ביום חתונתה, אז צוות ההפקה הזרז לחנות בגדים קרובה, כדי לרכוש לכל צוות ההפקה חולצות לבנות שימשו אותם באירוע.
אין צ'קים, תרקדו
אחרי שהכל מוכן חסר רק דבר אחד - הכלה, וגם היא מתעכבת בשעה שלמה, מה שגורם לכל ההפקה להיכנס לסטרס. לפי הפרוטוקול, עד שהכלה והחתן לא מגיעים לאולם ונכנסים לחדר אף אחד מהאורחים לא מורשה להיכנס, מה שמוביל את אנשי ההפקה לעכב את האורחים בחניון, עד שיינתן האור הירוק.
אחרי המתנה מורטת עצבים הכלה מגיעה וכמה דקות לאחר מכן גם החתן. שניהם מוברחים לחדרים נפרדים ואז צוות ההפקה מאפשר הכנסת אורחים לשטח הסטרילי, הכל כמובן באווירת מבצע חשאי. במקום עמדת חתימה על צ'קים בכניסה, האורחים מתבקשים לחתום על טופס שחרור מזכויות, שמאפשר להפקה לצלם ולשדר אותם בטלוויזיה.
אבל חוץ מזה, האורחים מרגישים כמו בקבלת פנים רגילה והם מתעלמים לחלוטין מצוותי הצילום שמסביב. מדי פעם נקראים החברים וקרובי המשפחה להתראיין, כשהם עוד מנסים לעכל את הסיטואציה. לצלם בניידים אולי אסור, אבל לרכל על החתן והכלה זו זכות שכבר אי אפשר לקחת מהם. אחרי שכולם התאספו האורחים מקבלים הסברים אחרונים לפני שהחתן והכלה צועדים אל עבר מסע בן 42 יום, בסופו יחליטו אם להישאר ביחד או לפרק את החבילה.