כך מפספסת ישראל את תעשיית הגיימינג

63% מהחברות - עד 10 עובדים

כשמדברים על תחום הגיימינג יש צורך לעשות הפרדה בין משחקים בידוריים - משחקי קז'ואל (משחקים בלי עלילה מורכבת), משחקי סושיאל (משחקי אסטרטגיה מרובי משתתפים), משחקי וידאו ומשחקים חינוכיים - למשחקים שמערבים כסף אמיתי (הימורים). קריספל מדגיש כי הדו"ח של דלויט עוסק בעיקר בעולם משחקי הווידאו, שבו נמצא הכסף הגדול.

לטענת מירצקי, הסיבות שהובילו להצלחתה של תעשיית הגיימינג בישראל הן בין השאר העובדה שלחברות הקטנות שמרכיבות את רובה יש פוטנציאל צמיחה גדול ושיעור שריפת מזומנים נמוך, לעומת חברות בתחומים אחרים שצריכות להחזיק שרתים או לייצר בסין כדי להוריד עלויות. לפי הדו"ח, מתוך 170 החברות הפועלות בתחום, 63% הן חברות קטנות המעסיקות עד עשרה עובדים ו-28% מהן מעסיקות 11–50 עובדים.

כדי שהתחום ימשיך לצמוח, יש בשוק כמה חסמים שכדאי להסיר. "החסם הראשון", אומר קריספל, "הוא שתעשיית הגיימינג גדלה לבד, ללא משקיעים, ורוב החברות הביאו את הכסף לבד. מי שמבין כמה קשה לפתח משחק לבד - מבין איזו השקעה היתה פה.

"החסם השני הוא שמבחינת המשקיעים, התחום לא מתיישב עם פרדיגמת ההשקעות הרגילה. פעם העולם הזה היה סגור רק לאוהבי הז'אנר, וכדי להיות חלק מעולם הגיימינג היה צריך לחסוך המון כסף כדי לקנות מחשב ומשחקים. היום הדברים האלה זמינים יותר - יש מיליארדי קונסולות ניידות ויש את המובייל, שהוריד בצורה דרסטית את מחירי המשחקים. כיום המודל העיקרי להכנסות הוא פרימיום - קח משחק חינם, ואם אחר כך תרצה להתקדם בתוכו תיאלץ לשלם. משקיעים לא מבינים מה אסטרטגיית האקזיט שלהם.

החסם השלישי הוא ההון האנושי. לחברות הגיימינג קשה בשנים האחרונות לאייש תפקידים רבים, כמו גיים ארכטיקט, גיים קארקטר, גיים פרודקשן מנג'ר - אלה תפקידים שאין בענפים אחרים בהיי־טק, משום שאין מי שמכשיר לכך וגם אין אנשים בעלי ניסיון רלוונטי. לדברי קריספל, "כדי שיהיו טאלנטים בתחום, צריך להקים הכשרה מתאימה. הדו"ח מציין עשרה גופים אקדמאיים שמכשירים אנשים בתחום, ובהם האוניברסיטה הפתוחה, מכללת תלתן, הבינתחומי ועוד. זה לא מספיק, וכדי להכשיר יותר מומחים בתחום צריך להרחיב את מספר הקורסים וההכשרות. ככל שיהיה יותר ביקוש בתחום, אנשים ייצאו אחרי הלימודים ויצברו ניסיון - ויעזרו לענף להתרחב. צריך לשנות הכל יחד, שהמדינה תעודד השקעות. היא עושה צעדים בכיוון, אבל לא מספיק".

המובייל הוא המלך

מחסור בעובדים רלוונטיים

לטענת מחברי הדו"ח, אחת הסיבות לכך שלמדינה כדאי להיות מעורבת יותר בתעשיית הגיימינג ולעודד השקעה בה היא שהתחום מכניס לעולם ההיי־טק הרבה בעלי מקצוע חדשים. עולם ההיי־טק מוגבל - האקדמיה לא מכשירה מספיק מהנדסים בתחום, ולכן יש מחסור קריטי בהון אנושי והמשכורות עולות. "כדי לקדם את ההיי־טק, צריך להרחיב אותו", אומר קלצקין. "ההיי־טק בפרונט, אבל 90% מהמדינה לא עובדים בו. בגיימינג יש אפשרות לעוד עובדים לתפוס טרמפ על קטר ההיי־טק - המוזיקאים שעובדים בבוקר במקדונלדס יכולים להיכנס להיי־טק. יש ביקוש גם לתסריטאים, לאנשי סאונד, לגרפיקאים, לאנשי ארט, דיבוב ועוד".

"תעשיית הקולנוע מתממשקת להיי־טק", מוסיף מירצקי. "אנשים נכנסים לעבוד במשכורות קבועות וגבוהות לעומת עולם הקולנוע, שם הם מקבלים 'שוטף פלוס' ואולי יש גם תמלוגים".

קלצקין מסכים. "יש מצוקה ומחסור בטאלנטים בישראל", הוא אומר. "כל תחום שמקבל יחס נוהרים אליו הטאלנטים. תחום הגיימינג לא רק נותן עבודה לאנשים עם פחות ניסיון, אלא גם מכניס להיי־טק אנשים שהם בדרך כלל לא מהתחום, וזה לא בא על חשבון תחומים אחרים. אתה סאונדמן? בוא לגיימינג. מפתחים צעירים יכולים להיכנס בקלות, וגם אנשים שהם לא מהתעשייה יכולים ליהנות מעבודה בהיי־טק".

סיבה נוספת שלממשלה כדאי לאמץ את תחום הגיימינג ולהשקיע בו הוא המוניטין החיוביים שלו, שיכולים לסייע לישראל. "הגיימינג הוא שליח של תרבות ישראלית במדיום אחר", אומר מירצקי. "למרות המסחריות, מדובר בתחום יצירתי שניתן להציג דרכו את התרומה שלנו לתרבות העולמית. בניגוד לקולנוע ומוזיקה, שצריכים לעבור המרה לשפות אחרות, השפה במשחקים היא אוניברסלית. יש לנו הזדמנות להראות שאנחנו לא רק 'קומנדו אנטבה', אנחנו גם קלילים ופועלים במיינסטרים, ויש לנו מה להציע חוץ ממכירת נשק וכדורים לכאבי ראש".

למחברי הדו"ח אין ספק שמימוש פוטנציאל הרווח מתעשיית הגיימינג יכול לשרת את ישראל מכיוונים רבים. התשתית קיימת, רק צריך להשקיע בה עוד משאבים כדי שתגדל. "הדו"ח הזה מכוון למקבלי ההחלטות", אומר קלצקין. "אם יש יכולת להציג בעולם פן חיובי של ישראל - גיימינג זה הדבר. חברות בינלאומיות יתחילו לראות את ישראל על המפה ויבואו לכאן כדי להתחבר אליהן".