השמועות נכונות

יש טורים שמוטב לפתוח דווקא מהסוף. במקרה הזה, השורה התחתונה ברורה כבר מההתחלה: כל השמועות נכונות. אם אתם חובבי מסעדות דגים בסטייל של פעם, רק בגרסה מודרנית, יעילה ומרווחת יותר - דגי הרייס בשפרעם היא יעד שכדאי לסמן, ורצוי בהקדם.

כחודשיים פועלת המסעדה במתכונת החדשה והמורחבת שלה. עד לא מזמן הייתה זו חנות דגים קטנה בכניסה לשפרעם עם אזור הסעדה צנוע של כמה שולחנות בלבד, כזה שהפך מפה לאוזן למבוקש הרבה מעבר ליכולת ההכלה שלו. התורים בחוץ והלקוחות שאיבדו סבלנות הבהירו שהגיע הזמן לעלות שלב. וכשכבר עושים את זה, עושים את זה בגדול עם מסעדה וחנות דגים עצומה, שפועלת כמו אופרציה מתוקתקת.

לונה פארק לחובבי דגים

כבר בכניסה הרושם לא מאחר להגיע. החנות עצמה גדולה, מוארת ומרשימה מאוד, ודאי ביחס לחנות דגים, אבל גם באופן כללי. מאחוריה נפרשת מסעדה עצומה, שמזכירה קצת אולם אירועים מוקפד, רק עם הרבה יותר דגה. שביל מתוחם מוביל אל ויטרינה מסחררת של פירות ים ודגים מקומיים לצד מבחר מיובא. מי שאוהב מאכלי ים ירגיש כאן כמו בלונה פארק משודרג.

המבחר רחב, מסודר ואסתטי כל כך, שהבחירה הופכת למשימה מאתגרת. למרבה המזל השירות כאן חברי, סבלני ומקצועי, ומאפשר להתייעץ בנחת: מה מתאים לטיגון, מה לאפייה, מה ילך טוב עם שום ולימון, ואיזה דג כדאי לנסות היום בצורת סשימי או סביצ’ה. הדגים נשקלים, מתומחרים ועוברים למטבח; אתם חוצים מפל מים שמפריד בין החנות למסעדה, מגישים את הפתק למלצר ומתיישבים בשולחן ממוספר.

לצד החשודים המוכרים: לברק, דניס, קלמרי ושרימפס ממקור קפוא אך איכותי, אוייסטרים על קרח ואקווריום לובסטרים מיובאים, הכוכבים האמיתיים הם דגי הים התיכון העונתיים שלנו, שנמצאים כעת, בחורף, בשיאם. ביום הביקור שלנו היו שם ברבוניות אדמוניות יפהפיות, סרטנים כחולים, דגי זהרון (מין פולש וקוצני בים שלנו שמעולם לא טעמתי לפני כן) ודג חג’ג’ - סרגוס מסורטט קטן ופחות שגרתי לפגוש במסעדות. הקונספט של חנות-מסעדה מהסוג הזה נפוץ באירופה ובאסיה, אבל בישראל הוא על גבול הלא-קיים. וחבל.

בזמן ההמתנה בלטו שני דברים: היעילות שבה הכול מתנהל, והניסיון להסוות את ריח הדגים באמצעות בישום חזק מדי בחלל. אין לו הכרח, להפך, כשעוברים ליד המטבח ומסניפים את אדי השום והטיגון, החשק לאוכל עולה פלאים. למרות הרצון "להשתכנז", כפי שאמר לנו בחיוך המוכר בחנות הדגים, אין צורך להתייפייף. במסעדה, הריח צריך להיות של אוכל, לא של בישום מלאכותי.

צלחת חלומית אחת

לשולחן הגיעו במהירות סלטים ושתייה קלה: טחינה סמיכה ומצוינת, סלט ירוק רענן עם עלי רשאד חרפרפים, חמוצים ביתיים ממכרים, פלפל ירוק חריף ששורף במידה, וסלט עגבניות יעיל אך לא בלתי נשכח. סלט החצילים בטחינה היה הפחות מרשים, עם טעמים אנמיים יחסית. לצדם הוגשו פיתות, כשחלקן קלויות עם שום ושמן זית. עוד תוספת ממכרת ונבונה, במיוחד בשילוב טבילה בטחינה.

ואז הגיעה גולת הכותרת:צלחת מטוגנים עצומה (168 שקלים)-צלחת מטוגנים עצומה, כזאת שאין סיכוי שהייתם מקבלים בשום מקום אחר, ואם כן, היא הייתה כנראה מתומחרת אסטרונומית. היו בה 4 ברבוניות גדולות, 2 דגי זהרון, דג חג'ג', שרימפס וקלמרי. כולם במעטה טיגון דקיק, מדויק וללא שנייה מיותרת בשמן. כל רכיב שמר על הטעם והאופי שלו, כשהברבוניות היו כוכבות אמיתיות: עסיסיות, עמוקות טעם, שווה להמתין לחורף עבור ברבוניות כאלה. הזהרון התברר כדג לבן עדין ובשרני, המתקתקות הטבעית של השרימפס בלטה לטובה והקלמרי סיפקו בדיוק את מה שמצפים מהם. החסרון היחיד במנה טמון ברוטב שהוגש בצד והיה מיותר לגמרי, עם טעמי תיבול שהזכירו יותר חטיף תעשייתי, אבל הלימון המסורתי הציל את המצב. בסיכומו של עניין – צלחת מטוגנים חלומית.

פשוט וטוב

המשכנו לפלמוד מקומי שנאפה בתנור (75 שקלים ל-100 גרם לפני הכנה), בגרסה נוסטלגית של מסעדות הדגים של פעם. הדג נפתח כפרפר והוגש עם בצל מקורמל ותיבול מינימלי. הפלמוד, ממשפחת הפלמידות, המקרל והטונה, אמנם התייבש מעט בנקודות הצנומות יותר של גופו, אבל הבשר עצמו היה כל כך טעים שאפשר בקלות להבליג על הפקשוש המינורי במידת העשייה. שתי המנות יחד זיקקו את נקודת החוזק של דגי הרייס: פשטות ומיקוד.

מה שבמסעדות דגים במרכז אולי כבר נתפס כמיושן, כאן הופך לגאווה מוצדקת. דגי הרייס מחזירים את הכיף ואת חוסר הרשמיות שבלאכול דגים ומאכלי ים: פשוט, ישיר ונטול פוזה. בלי קישוטים מיותרים ובלי רטבים שלא צריכים להיות שם, רק חומרי גלם מצוינים שיודעים לעבוד נכון בתנור או בטיגון. וכל זה גם במחיר, שבאמת שווה אזכור בפני עצמו.

עסקה שקשה להתעלם ממנה

דגים בישראל הם עניין יקר, ובשנים האחרונות המחירים במסעדות רק הולכים ומאמירים. בדגי הרייס החשבון אינו זניח, אבל בשקלול של איכות, כמות ותמחור, מדובר באחת העסקאות המשתלמות יותר שאפשר למצוא כיום. התמחור לפי משקל, בתוספת 40 שקלים לסועד עבור סלטים, שתייה קלה ועמלת הכנה, הביא אותנו לחשבון בסיס של243 שקליםעל דגים ופירות ים שהיו מספיקים למשפחה שלמה, ועוד 80 שקלים תוספות לשני סועדים. בכל מקום אחר בארץ זה היה עולה כנראה כפול. כך המקום הזה לא רק טעים ומהנה לבילוי, אלא גם הופך למוקד משיכה של ממש ובטח כזה שמצדיק את המוניטין שהוא צובר בשבועות האחרונים מפה לאוזן, ובעיקר את התדמית שלו כמשתלם במיוחד.

גם השירות ראוי לציון: אדיב, סבלני ואכפתי לכל אורך הדרך. בסיום הוצע לנו אספרסו קצר על חשבון הבית, וכל מה שלא הצלחנו לסיים נארז בטייק אווי. התשלום מתבצע בקופה ביציאה, עם תשר שמתחלק בין כל העובדים, עוד פרט קטן שמוסיף לתחושת ההוגנות. בהינתן המחסור בקינוח, המשכנו למקפא לילות ביירות עם פיסטוקים בגלידה שפרעם המיתולוגית הסמוכה, עוד מוסד אוכל מקומי שכדאי לדגום אם כבר הגעתם הנה.

השורה התחתונה פשוטה וברורה: דגי הרייס היא מסעדת דגים מחודשת שמצליחה להחזיר את ההנאה הלא מחייבת שבאכילת דגים ופירות ים, בלי להשאיר מאחור הון עתק. דגים טובים, היצע מסחרר, חלל נעים ומחירים שמפתיעים לטובה: שילוב שכמעט לא קיים היום בארץ. עכשיו נשאר רק לפתוח יומנים ולהחליט מתי מגיעים.

דגי הרייס. מוחמד דרוויש (בכניסה לשפרעם). ראשון-שבת 09:00-18:00. טלפון: 04-6019795. לא כשר