בגיל 28 ארזה שירה בצלאל את שמלות השאנל, תיקי הג'וצי ונעלי הדיור ועזבה את בעלה – לגמרי מאחורי הגב. את הבית המשותף החליפה בדירה ששכרה מראש. רק חודשיים אחר כך היא הסכימה להיפגש עם בעלה שוב, ברבנות. "היו לי את הביצים לקום ולעזוב כלוב של זהב", היא מספרת. "הוא קנה לי כל מה שאני רוצה. תיק ב-18 שקל או נעליים ב-3,000. השגרה שלי הייתה ללכת לבתי קפה, מסעדות ולעשות טיפולי פנים וציפורניים. היה לי תקציב קבוע ממנו וכשהיה לי משעמם, הייתי קונה עוד. נהניתי מזה, גם אם לא הייתה לזה תכלית. אין בן אדם שלא היה רוצה לבזבז כל יום אלפי שקל. באותה נשימה גם ידעתי שיש לי התחייבות. כל אישה חייבת לספק את הצרכים הבסיסיים של הגבר שלה, את מה שהוא זקוק לו. בית נקי, מיטה נקייה, אוכל חם ואוזן קשבת. זה הבייסיק של כל זוגיות".
את הבריחה הגדולה, שלא הייתה מביישת סצנה מסרט בוליוודי, תכננה בצלאל כמה חודשים קודם לכן. "לא רציתי לצאת מהזוגיות הזאת כמו שבאתי ולהתחיל מאפס. אז בניתי תוכנית גיבוי, אני לא מתביישת להגיד את זה. באתי ואמרתי לו שקניתי מכשירי קוסמטיקה ושאני מתחילה לעבוד בזה. הוא שמח. הוא לא ידע שככה אני מתכננת לעזוב אותו. למדתי מיוטיוב איך עושים ציפורניים ומורחים ג'לים והתחלתי להתאמן על חברות שלי. כשצברתי ביטחון, שכרתי חדר במספרה ופרסמתי בפייסבוק ובאינסטגרם שפתחתי עסק. אנשים ידעו שאני מחוברת לאסתטיקה ויופי, אז אוטומטית סמכו עלי. היומן שלי התמלא ועשיתי מלא כסף כל יום. זו פעם ראשונה שהרווחתי כסף משלי, והרבה. 1,400, 1,500 שקלים. משהו נדיר. התחלתי לחסוך, וכשראיתי שיש לי מספיק, שכרתי דירה, קניתי רהיטים ופוצצתי את המקרר. כמה שבועות אחר כך לקחתי את הדברים שלי, ועזבתי. לא רציתי שהוא יהיה בבית כדי לא לתת לו פתח לשכנע אותי להישאר. החלטתי שחמש השנים שבזבזתי עליו הספיקו לי ושאני רוצה לצאת לדרך חדשה מבלי הסחות דעת. מיציתי".
מאבא קיבלתי דברים שקונים לבת, לא לאישה
שנתיים אחר כך ובצלאל עומדת במשימה. בימים אלה, חוץ מלהחזיק עסק לקוסמטיקה בקריית מלאכי, היא מככבת כאחת מחברות הנבחרת בעונה החדשה של מאסטר שף (ראשון ושלישי בתשע, ערוץ 2). לאודישן הגיעה במדים האהובים עליה: שורטס ונעלי עקב של איב סן לורן. עם המדים האלה, פלוס איפור, פן בשיער והחברים מהתוכנית, היא בילתה גם את רוב סוף שבוע האחרון במלון יוקרתי בתל אביב. "הייתי כאן מחמישי עד שבת. לא כל יום מחליפים קידומת ל-30. עשיתי אירוע גדול במסעדה שסגרתי במיוחד במתחם שרונה. הזמנתי שני זמרים ומלא אוכל ושתייה. הגיעו 90 אנשים. גם החברים מ'מאסטר שף'. רקדנו על השולחנות והיה מפורק".
היא נולדה בכפר הרי"ף, ליד קריית מלאכי. בת בכורה לאבא קבלן ואימא עקרת בית. את ילדותה העבירה על סוסים, בנגינה או בכל חוג אחר שההורים רשמו אותה אליו. והיו הרבה. "הם רצו להעסיק אותי, אז הם דחפו אותי לכל החוגים האפשריים. ג'אז, חלילית, אורגן, פסנתר ואומנות הוויטראז' שזה חוג שמלחימים בו זכוכיות. אהבתי את זה עד שהתבגרתי, ובגיל 13 כבר גדלו לי הציצי ונהייתי יפה. התחלתי לעשות פן, גבות ובנים התחילו להסתכל עלי. הייתי מבריזה מבית ספר ושוכבת כל היום בדשא. כל מה שעניין אותי זה רק חיי חברה ולצאת. בגיל 17 היה לי חבר שש שנים – הוא היה צעיר ודי התבגרנו ביחד. בגיל 23 כבר הייתי יפה ממש עם מחזרים, אנשים יותר מבוגרים. אנשי עסקים שמחפשים ללכוד את הילדה הצעירה והחתיכה. פגשתי אז מישהו שהיה מבוגר ממני בעשר שנים. הוא הקסים אותי כי הוא הראה לי דברים שלא ראיתי קודם. לקח אותי למקומות של גדולים, קנה לי דברים שלא קנו לי".
למה התלהבת? באת מבית שהיה בו מחסור?
"ההורים שלי לא חסכו ממני ומאחים שלי כלום. תמיד היה כסף בבית. היינו ילדים מפונקים ולא היה דבר שלא היה לנו, אבל יש גבולות שהורים שמים. כשאת נמצאת עם מישהו שגדול ממך הוא לא מתייחס אליך כילדה, אלא קונה מה שנראה לו שקונים לאישה, כמו יהלומים, והדרישות שלך גדלות. מאבא שלי קיבלתי דברים אחרים כמו ג'ינסים, נעליים. דברים שקונים לבת, לא לאישה".
ההורים שלך קיבלו את הפער גילאים שלכם?
"לא. הם רצו שניפרד כל הזמן. היינו שנה, ונפרדנו בגלל הלחץ שלהם. הם לא הסכימו לפגוש אותו בכלל. ואז בגיל 23 הכרתי את מי שהפך לבעלי".
איך?
"הוא גר בסביבה שלי. בהתחלה בכלל לא התייחסתי אליו כי הוא היה גרוש עם שלושה ילדים. אבל יצא שהכרנו יותר דרך חברה, ואחרי כמה פעמים שהוא ביקש שניפגש, הסכמתי. חודש אחרי כבר עברנו לגור יחד. ההורים שלי כמובן לא היו בעד. אף אבא ואמא לא יאחלו לבת שלהם, שהיא יפה, רווקה, מלומדת וחכמה – ללכת עם גבר גרוש עם ילדים. היו לי איתם הרבה ויכוחים אבל אני אדם שעומד על שלו ואף אחד לא יכול להזיז אותי".
בקשר עצמו היה ביטוי לפער הגילאים?
"בהתחלה לא, אבל לאט לאט הבנתי שלא קל להתמודד עם גבר שמכיר את החיים כבר: שחווה נישואים, לידות, גירושים, עסקים וכסף. מה את יכולה להתחדש ולבנות איתו? הוא לא פראייר. עוד לפני שהתחתנו היינו נפרדים וחוזרים שוב ושוב כי הוא היה קנאי מאוד ושתלטן וגם אני שתלטנית. יכולנו להתווכח למשל איפה לעשות את החג: הוא רצה שאבוא לצד שלו ואני רציתי ללכת למשפחה שלי. ומרוב ויכוחים, ובגלל שאף אחד לא הסכים להתפשר, היינו נשארים בסוף בבית ולא אוכלים ולא שותים. הרבה פעמים חשבתי שזהו והפרידה תהיה סופית, אבל הוא היה אומר שהוא ישתנה ושהוא אוהב אותי. אבל כמו שאומרים: 'מטאטא חדש זה מטאטא טוב'. הוא היה מושלם חודש-חודשיים ואז חוזר לעצמו".
אז מה קרה? למה ברחת ממנו בסוף?
"אחרי תקופה, אמא שלי והוא התקרבו פתאום. לא יודעת איך. היא אמרה לו שאו שהוא מתחתן איתי, כי אני כבר בת 28 והיא רוצה נכדים, או שיעזוב אותי בשקט. הוא אמר לי שהוא רוצה להתחתן וסיכמנו שנעשה שתי חתונות: אחת בבית כנסת תוך חודש, כי לפי רב שהלכנו אליו היה תאריך מסוים שאסור היה לנו לבטל או לדחות, ועוד אחת עם הפקה כמו שאני רוצה – שלוש שמלות, שלושה זמרים והכל. אחרי החתונה בבית כנסת שאלתי אותו מה קורה עם החתונה הגדולה והוא פתאום אמר לי שהוא לא רוצה לעשות כזאת מסיבה. אמרתי לו שזה החלום של כל אישה. אני הרי הולכת לאירוע פעם בשבוע – שמה מתנה, תופרת שמלה, קונה נעליים, תיקים, ומשמחת את כולם. אז אני רוצה שגם ישמחו איתי ויעשו לי מסיבת רווקות כמו כל בנות ישראל. אבל הוא שם עלי את האזיקים כבר כשהתחתנו בפעם הראשונה ואמר שאין מסיבה. הרגשתי שרימו אותי. מאותה נקודה כבר הייתי מתפוצצת עליו על כל דבר קטן. הרגשתי שאני לא מאושרת והחלטתי לעזוב. ברגע שאני סוגרת דלת אז זהו. אין אצלי אמצע".
ובנישואין לא צריך לתת תמורה בעד האגרה?
במהלך הריאיון בצלאל מוטרדת לא פעם. זה יכול להיות בגלל סיבה פנימית ("אני מרגישה שלא שמתי אודם כבר שעה וחצי, יש לך מראה?"), סיבה חיצונית ("נשאר לי רק אחוז סוללה אחד, אולי חברה שלי שגם עכשיו במלון תלך לאוטו להביא לי את המטען"?), או דאגה אימהית ("אני חייבת לענות לשיחה הזו. זה ארתור, מנקה האקווריום"). היא לא נפרדת מהעקבים גם כשהרגליים כואבות לה. "נשיות זו עוצמה", היא אומרת. בשביל הנשיות גם צריך לעבוד: במקרה של בצלאל, זה ממש לא עניין זול. היא ממותגת יפה ויקר. "אני בחורה שאוהבת כסף ואני לא צריכה להתנצל על זה".
מה את אוהבת באופנה?
"לא מעניין אותי כמה זה עולה אלא העיקר שהבגד או הנעל יישבו עלי טוב ויעשו את הלוק. אני אוהבת מותגי-על. אמא שלי אוהבת גם, אז כנראה ירשתי את זה ממנה. אנשים קונים מותגים כי זה פחות נגיש, בגלל שזה יקר, וככה את יותר מיוחדת. הדבר הכי יקר שיש לי בארון זה תיק בעשרות אלפי שקלים. למותגי-על גם יש מודעוּת עולמית, אז לא משנה איפה את נמצאת, כשיראו את התיק מעצבים שלך ידעו שאת יכולה להרשות לעצמך ואוטומטית יסתכלו עליך בעין שונה. מי שנדבק במחלה הזאת לא יכול להירפא ממנה".
אז לא היה שווה להישאר בתוך נישואים שיכולים לספק לך מותגי-על בקלות?
"ואז את צריכה לתת תמורה בעד האגרה? יש לי כבוד עצמי. את תמכרי את עצמך בשביל משהו שאת יכולה להשיג לבד? למה מה קרה? זה לא שגדלתי עם חסך, אני רגילה להכל. עם השנים את אמנם רוצה עוד, אבל את יודעת איך להשיג את זה ביושר. בגלל שהייתה לי זוגיות כזאת, למדתי לקח ורציתי להרגיש בעל הבית בעצמי. לא רוצה מישהו שיבוא ויגיד לי מה התקציב שלי. אני רוצה להרגיש שאני יכולה לעשות לבד. היום כשאני עובדת, אני חושבת על כל שקל שיוצא".
כסף זה חלק חשוב ממה שאת מחפשת בבן זוג?
"אני בדעה שמי שאומר שהוא לא רוצה להביא את עצמו למקום מסוים בחיים – הוא סתם מתייפייף. כולם שואפים להגיע רחוק כי הם רוצים שיהיה להם כסף. זו דרך העולם. כולם מחפשים לשלם חשמל, לקנות אוטו טוב. יש כאלה ששואפים קצת יותר כמוני, וזה בסדר. זו זכותי המלאה לשאוף גבוה. אני חושבת שבחורה כמוני שמעניקה לסביבה כל כך הרבה, תורמת, עוזרת לחברים שלה והיא גם לפעמים אוזן קשבת – מגיע לה הרבה יותר".
איך מוצאים בן זוג ברמה שאת מחפשת?
"אני אוטומטית מסתכלת על אדם ויכולה לדעת מה יש לו ומה אין לו. כמו בוס שמחפש עובד ויש לו טביעת עין ואינטואיציות, זה אותו דבר. אלוהים חנן אותי בחוכמת חיים. אני יודעת לזהות מישהו שהוא לא פחות מהמעמד שלי. איך עושים את זה? את צריכה להיות במעמד הזה. אחרי שתיים-שלוש פגישות את כבר יודעת מי בדיוק עומד מולך. מספיקה שיחה אחת כדי לראות אם הוא מבין מה הוא לובש, מה הוא נועל ובמה הוא נוהג. חלק מההיכרות זה לשאול ולברר דברים ראשוניים כמו מאיפה הוא, איפה הוא עובד, מאיפה הוא בחיים ומה ההורים שלו עושים. את רואה שאת לא עומדת מול מישהו שעובד בחנות כלבים למשל".
היו לך קשרים רציניים מאז שהתגרשת?
"מנסים להכיר לי, אבל אני חשדנית כי אחרי זוגיות של חמש שנים את מגוננת על עצמך. הזוגיות הראשונה שהייתי בה מאז הגירושים דווקא הייתה עם מישהו שצעיר ממני בשלוש שנים. זה היה סוער כמו רכבת הרים. הוא כל כך אהב אותי. אני כאילו מכשפת אותם והם צ'יק צ'אק מתאהבים בי. הם כנראה אוהבים את הביצ'יוֹת הרעות האלה. את הוויכוחים, הרדיפות אחד אחרי השני. אני יודעת לסובב את הבן אדם לנקודה שאני רוצה. אני עושה את זה עם פלרטטנות שאי אפשר להישאר אדיש כלפיה. עם הבחור הזה הייתי שנה אבל נפרדנו כי הוא לא ידע להכיל אותי. אני לא בחורה רגילה. אכלתי ולעסתי את החיים מאה פעמים. שום דבר לא מפתיע או מרגש אותי".
מיכל אנסקי? תמיד יש סוג של איבה טובה בין נשים החזקות
היא התחילה לבשל רק לפני כמה שנים. עד אז אכלה את האוכל המרוקאי של אמא או יצאה למסעדות. אחרי שהתחתנה, הרגישה שזה חלק מתפקידי האישה בבית, אז היא הלכה למכולת. "הייתי מכינה לו כל יום משהו אחר. יום בישולים בתנור, יום מנגל במרפסת ויום מלא נתחי בשר ושומנים. כשהייתי הולכת לסופר הרגשתי כמו שאני הולכת למזווה בתוכנית. עפות לך מלא מנות לראש ואני רק צריכה לחשוב איזו מהן אני עושה".
ל"מאסטר שף" היא הגיעה בעידוד החברים, אבל בלי הרבה ציפיות. מהר מאוד זה השתנה. "כולם היו אומרים לי שכדאי לי ללכת ל'מאסטר שף' כשהם אכלו ממה שהכנתי בבית, אבל לא רציתי כי אני אוהבת את הפרטיות שלי. ואז חברה רשמה אותי בלי שידעתי והתקשרו להזמין אותי לאודישן. התלבטתי והחלטתי שאני הולכת על זה בשביל הצחוקים. אני בן אדם שבלי להתאמץ יותר מדי יוצא לו משהו גרנדיוזי מהידיים. עשיתי לשופטים סלט מיוחד, ואמרו לי שעברתי. כשאת מצליחה יש לך רעב לעוד. כמו שאת קונה נעל שמתאימה לך אז בא לך עוד צבע? אז ככה היה גם כאן. קראו לי לעוד אודישן ועברתי עוד שלב עד שנכנסתי לנבחרת".
איך הייתה לך ההיכרות עם השופטים?
"אני מאוהבת באייל שני. יש לו לב עצום והוא לא יודע לפגוע באנשים. גם אם הוא רוצה להגיד משהו על בנאדם שלא מצא חן בעיניו, את לא תביני מה הוא אומר מרוב שהוא מתחכם במילים. ככה את גם לא תיפגעי כל כך. חיים כהן נשמה ענקית, וליונתן רושפלד אני מחוברת מאוד בגלל הישירות שבו. עם מיכל אנסקי זה אחרת כי תמיד יש סוג של איבה טובה בין נשים, במיוחד החזקות, העצמאיות ואלה שנראות טוב. הרגשתי את זה בהתחלה באודישן. רושם ראשוני הוא קצת קשה בין בחורות אבל אחרי זמן היא ראתה שאני אדם עם נשמה".
כבר מזהים אותך מהתוכנית?
"אני חולת מסעדות אז כל מסעדה שאני הולכת אליה יודעים מי אני. נניח, לא מזמן הייתי במסעדה של איציק הגדול והוא ישר בא ואמר לי 'את מהתוכנית נכון?'. אני נהנית כשבאים אלי, אם זה נעשה מנימוס. אבל לפעמים בא לי סתם לצאת עם פיג'מה ואבועגלה בשיער ולא בא לי שיגידו שאני נראית מוזנחת. בא לי להיות אנונימית כרגיל ולהתלבש איך שאני רוצה. אני לא רוצה להיות מפורסמת אלא לעשות דברים שאני אוהבת. זה יכול להיות לשבת עם אנשים במסעדות או להגיש תוכנית בישול. אני לא ארדוף אחרי התקשורת והתהילה. האור של התהילה רודף אותי".
מה אני אוהבת בעצמי? הכל
לפני מספר שבועות פתחה את המכון לקוסמטיקה החדש בקריית מלאכי – "ארמון", כפי שהיא מכנה אותו. אצל בצלאל, כבר הבנתם, הדברים צריכים תמיד להיות הכי גדולים, הכי מרשימים והכי יקרים. זו הסיבה שלא הסתפקה בשולחנות רגילים אלא הביאה נגר מיוחד, כיוריי פסיפס ופסל של לק בגובה של שני מטרים. "אני אוהבת את המקצוע שלי", היא אומרת. "להפוך אישה ליפה גורם לא רק לה לשמוח אלא גם לבעל שמחכה לה בבית ולאנשים שמסתכלים עליה באירוע. התגובות של נשים שבאות אלי גורמות לי לסיפוק עצום".
מה תחושותיך לגבי פמיניזם?
"אני חושבת שפמיניסטיות כל הזמן מתבכיינות שהן חלשות. בחורה שלא רוצה להיות חלשה שלא תהיה חלשה. בחורה שרוצה לעמוד על שלה מסוגלת להוכיח לגבר שהיא יותר ממנו, ואז מי יכול עליה? אני לא אוהבת את המסכנות הזו. אישה חייבת לטפח את עצמה. אל תורידי שיערות אם אין לך אבל תמיד תיתני למה שיפה וטבעי לבלוט. אישה שיודעת להשתמש בנשיות שלה יכולה לשבור חומות. איך אומרים? 'אישה בונה אישה הורסת'? נשים יכולות להרוס או להרים גבר. בעיניי להיות נשית זה להתנהג כמו ליידי, להיות נעימה ולהתאים את עצמך לאנשים שאיתם את יושבת".
"ראיתי המון בחורות בלי מודעות. מקרים שאני מתביישת לספר אפילו. כמה בחורות יכולות להיות מסריחות עם ריח לא נעים? כאשת מקצוע או כמובילת דעת קהל, כשאני נתקלת במקרים כאלה, אז אני נותנת טיפים בצורה יפה ונעימה. הן מעריכות את זה ואומרות לי תודה. להיות יפה ומטופחת זה נכס. כשאת נראית טוב נפתחות לך יותר דלתות. אוטומטית מקשיבים לך. אם תהיי סתם אחת אז אף לא יתייחס אליך".
מה את אוהבת בעצמך ומה פחות?
"אני אוהבת בעצמי הכל. אני חושבת אבל שאני צריכה להגיב על דברים בפחות קיצוניות ולהיות פחות תוקפנית ודעתנית. אבל מי שמכיר אותי לעומק יודע שאני עממית ומקבלת את כולם, לא משנה מאיזה אוכלוסייה הם ומה יש או אין להם".
אבל רק לפני רגע סיפרת שלא תצאי עם מישהו שאין לו כסף.
"מה זה קשור? יש הבדל רציני בין לצאת עם גבר ולחפש איתו עתיד לבין לקבל לחיים חבר או ידיד חדש. זה הבדל של שמים וארץ. יש כאלה שאת רוצה לישון איתם וכאלה שאת מכניסה לחיים שלך. זה לא אותו דבר".
צילום: עופר חן | איפור ושיער: מיכל ארן | סטיילינג: ישראל רחמני | בגדים: שמלת תחרה עלים לבנה: בוטיק Helena – דיזינגוף, שמלה שחורה:Mango, שרשרת: Aldo accessories, שמלה תחרה כחולה: בוטיק Helena – דיזינגוף, עגילים: spring, שמלה ורודה ומעיל בייקר תכלת: בוטיק Helena דיזינגוף, צמידים:Aldo accessories, נעליים: Aldo.
תודה לקסטיאל as is מותגי ריהוט, אלפסי 36 תל אביב.