אל תזרקו את הגזעים של הברוקולי – מדובר במעדן של ממש

גזעי ברוקולי ברחבי העולם מוצאים את עצמם בפחי אשפה או בקומפוסט מדי יום, זוכים ליחס מזלזל כאילו הם אחרוני הקליפות הבלתי אכילות, מפנים מקום לכתר הפרחים בעל המעמד הבלתי מעורער. יש כאלה שאפילו מקצצים את המיני גזעים של הפרחים, עד שנותרת פרחי ברוקולי קטנים בלבד, ללא הגזע שבעצם היה אחראי לייצר אותם מלכתחילה.

אבל זו בטח לא הפעם הראשונה שיוצא לכם לשמוע שגזעי הברוקולי לא נופלים מהפרחים. הם אמנם לא אוחזים בצורה היפה של הפרח, בטעמים שלו ובטקסטורה המיוחדת של הירק המצליב הזה, אבל זה רק בגלל שיש להם תכונות משלהם שהופכים אותם למשהו שעומד לחלוטין בפני עצמו, ובטיפול נכון הוא גם מעדן של ממש.

במקום להתייחס לגזעים כאל סרח עודף שיש לגזום ולהשליך, נסו לחשוב עליהם כעל סוג אחר של ירק, קולרבי למשל. גם הוא ממשפחת המצליבים, בדיוק כמו הברוקולי, והוא בעצם סוג של גזע גדול ועגלגל של ברוקולי. קולרבי הוא ירק אהוב וטעים גם כשהוא טרי וגם בבישול או צלייה, יש לו טעם עדין, מרקם קראנצ'י אבל גם עסיסי – וזה נכון בדיוק גם לגזעי ברוקולי.

איך אוכלים גזעי ברוקולי?

צולים אותם במחבת:אם הקליפה החיצונית שלהם קשה מדי, בדומה לזו של הקולרבי, אפשר לקלף אותה בקולפן ירקות. כשהברוקולי צעיר אותה קליפה רכה יחסית, אבל עם הזמן היא מתקשה וכדאי להיפטר ממנה. לאחר הקילוף פרסו את הגזעים לרצועות או פרוסות, חממו שמן במחבת וחכו שהיא תתחמם, וזרקו את הפרוסות לשמן. המטרה פה היא צלייה עד להשחמה, כדי להוציא את הטעמים של הירק. קצת מלח, קצת פלפל, ואם אתם ממש משקיענים אז סקוויז קטן של לימון. הנאה מובטחת.

כובשים אותם בצנצנת:כמו כל כבישה של כל ירק אחר, גם מגבעולי הברוקולי אפשר להכין ירקות כבושים במלח או בתחמיץ. אפשר לשחק עם התיבול, להוסיף ירקות נוספים, לשלב עם כרוב, גזר, לפת, או כל ירק אחר.

אוכלים אותם כמו שהם:כמו שאנחנו אוהבים לאכול סלט חי של קולרבי עם הרבה לימון ושמש זית, כך גם גזעי ברוקולי יעמדו במשימה. מסדרים על צלחת, מזלפים שמן זית, מיץ לימון אם רוצים, ומלח איכותי, ופשוט מנשנשים. אפשר גם לחתוך אותם קטן יותר ולהוסיף לסלט לאקסטרה קראנצ'יות או פשוט להגיש אותם לצד צלחת הירקות החתוכים הקבועה שלכם. הם ישתלבו שם פשוט מושלם.

את הטיפ להכנת תפוחי אדמה מושלמיםאתם מכירים?