לפעמים דווקא בגלל השפע שיש לחיים האלה להציע לנו, זה פשוט נהיה קשה מדי להחליט ואנחנו נשארים בתחושה של פספוס או שביצענו את ההחלטה השגויה. ככה זה גם באוכל רחוב: דווקא בשווקים המהממים שלנו בישראל, שעמוסים כל טוב, קשה להחליט איפה להתארגן על צהריים. בא לנו הכי טוב, הכי טעים, הכי מקורי ובטח שהכי זול. שלא נצא פראיירים.
ככה אני מרגישה בכל פעם כשאני מגיעה לשוק הכרמל. הכרמל הוא אולי השוק הכי תיירותי בארץ, ובכל זאת עדיין נשארו בו מקומות קטנים ששומרים על האוכל הכי אותנטי בשכונה במחירים של תושבים, ולא דופקים "מחיר לתיירים".
אז בשישי בבוקר האחרון נטשתי את הטנדר בחניון ורצתי מהר מהר אל השוק לחטוף משהו זריז ולחזור, אחרת התשלום על החניון יהפוך את האוכל ממחירי רחוב לקנס של מסעדת גורמה. ויתרתי הפעם על הפתיליות והחומוס, גם על הקבבים שמטריפים את ההולכים ושבים עם ריח מגרה, והלכתי על בטוח - מנה שלא מאכזבת אף פעם, הפלאפל של אלעד (מנה - 13 שקלים, חצי מנה - 8 שקלים).
הדוכן הקטן של אלעד ממוקם בפינת רחוב הרמב"ם. כמה כיסאות מאולתרים מאחורה ובוטקה קטן מקדימה, זה כל הסיפור. אז מה הסוד שלו? הטריות, הטריות ושוב הטריות. כדורי הפלאפל המעולים (ללא ירוקים, כמו שאני באופן אישי מעדיפה) מוכנסים לשמן רגע לפני ההגשה, מה ששומר עליהם פריכים ולא שמנוניים, מתובלים בול, עם טחינה טובה חמצמצה, סלט ירקות פשוט רענן, כרוב כבוש וגולת הכותרת - הרטבים: חריף ירוק ואדום שעוקצים את הפה בכיף, עמבה טובה, חילבה נהדרת וסלסת עגבניות. כמה שזה מקפיץ את המנה. אני אוכלת את המנה בעמידה וכל כמה ביסים מרטיבה קצת את הפיתה עם עוד עמבה, עוד סלסה ועוד חריף. הפיתה כאן היא כיס רך לכדורים הקראנצ'יים הלוהטים ולרטבים המעולים. אחרי המנה הראשונה שהייתה כל כך טובה, לא התאפקתי וקינחתי עם עוד חצי מנה.
אז זהו, אין פה חידושים או גימיקים ש"מצטלמים טוב" ואין פה גורמה, יש פשוט מאוד אוכל ישראלי טרי וחם, עם תשומת לב לפרטים הקטנים, הרבה אכפתיות מהלקוחות ועוד משהו חשוב: קלילות. לא כל אוכל רחוב, בטח לא כזה שמטוגן בשמן עמוק, מתעכל ומותיר אותך רעננה להמשך היום מבלי לרצות ללכת לישון או להתאושש. מה עוד צריך בשוק תגידו לי? אולי רק עוד קצת צל. וחניה.
>>> בשבוע שעבר אכלנו קבב מעולה בבאבאג'ים
פלאפל אלעד. הכרמל 46 (פינת רמב"ם), תל אביב יפו. כשר