אני רוצה לגלות לכם משהו. לא מעט פעמים אני בוחרת את מסלול החלוקה שלי בעבודה לפי היעדים. ואם יש לי מצב למשמרת באזור אבן גבירול/שאול המלך בתל אביב, כמעט תמיד אני אצליח להשתחל לשם. הסיבה שאני כל כך אוהבת לעבוד באזור הזה, של משרדי עורכי הדין ומשאיות שפורקות תלבושות לתיאטרון הקאמרי, היא האופציות המגוונות של אוכל רחוב, מכל סוג ומצב צבירה. בפעם האחרונה שמסלול העבודה הוביל אותי לשם ניסיתי את הנאגטס החדשים בוויטרינה, ממוסדות הסטריט פוד המוצלחים ביותר על אימפריית המזון שאבן גבירול הפך להיות.
גם הפעם, במקום ליפול על אחת מעשרות האופציות הקבועות שלי (כתר המזרח, מזנון, האחים, ויטרינה רובן ז"ל ועוד ועוד ועוד), החלטתי לדגום את פפוש, המקום החדש דנדש שקם על חורבות תירס (גם שם כמובן שאכלתי הרי גבינה שוויצרית מותכת).
הדבר הראשון שאני אגיד על המקום החדש הזה לא יהיה קשור לאוכל, אלא לאווירה – כי בעיניי אווירה במקום היא הרבה פעמים חשובה כמעט כמו האוכל, ולא פעם זה מה שמחזיר אנשים לאכול במקום מסוים ולהתרחק ממקומות אחרים. אז פה אני רוצה להחמיא לבעלים של המקום, שאפילו שהמקום פתוח רק שבועיים, הם אומנם נרגשים אבל הם יודעים לארח – לא מציקים, לא מעיקים, לא מסתכלים ובוחנים, וזה לא מובן מאליו. בתור מי שאוכלת המון בחוץ, גם במוסדות ותיקים אבל גם בהרבה מקומות חדשים, אני יכולה להגיד שהיו מקומות שהיה לי טעים בהם אבל בגלל הגישה פחות מתחשק לי לחזור, ואחרים שבהם אולי לא היה מושלם, אבל לשם אני אעדיף לחזור.
ועכשיו סוף סוף בואו נגיע לאוכל. אז מה שקורה בפפוש הוא לכאורה די פשוט. פפוש, למי שתהה, זה לא שם של מנה או אוכל, ואת המנה שמגישים שם אני יכולה לתאר כסוג של סמבוסק או קלצונה. המאפים מוכנים במקום מבצק מבוסס מחמצת ומקבלים שלל מילויים וסגנונות – סופלקי, אסאדו מפורק בסגנון אמפנדס, ירקות, קורנדביף, שווארמה ועוד. יש גם קינוח מסקרן וסלטים ובירות מהחבית. כבר אהבתי. בחרתי בבאבאגנוש (36 שקלים) – רצועות פרגית, חציל שרוף, עגבניות מיובשות, קלמטה, בצל, סומאק, טחינה ופיסטוק קלוי.
המאפה הגיע עם סלט מוחמץ ושלוש שלוליות רוטב מוצלחות במיוחד – אלף האיים, טחינה וסוג של צ'אטני-עמבה. על המזנון עומדים סלטים טריים של עגבניות, תפוחי אדמה, כרוב, מלפפונים חמוצים ופלפלים ירוקים חריפים מטוגנים. אזהרה: הם חריפים אש. הבצק היה חם ופריך מבחוץ והמילוי היה טעים, עסיסי ורך, שילוב טוב של מעטה קראנצ'י ומלית שמנונית. המרכיבים בסך הכל עובדים יפה ביחד, אבל הייתי שמה פחות זיתי קלמטה, שטעמם ידוע כשואב תשומת לב, ואולי מוותרת על הפיסטוקים, או שמה חתיכות יותר קטנות שלהם. המרקם הקשיח של הפיסטוקים הרגיש לי מוזר יחד עם העיסה החמימה בפנים. שתי הפאלטות האלה עם הפיסטוקים והזיתים מנעו מהמנה להתרומם למחוזות המצוינים ולהישאר במחוזות הטעימים, משביעים והסבירים בלבד. הסלטים בבופה החופשי היו טריים ומוקפדים, אפילו שלא אחידים ברמת הטעם, אבל לא נורא – אם יש משהו שקהל הסועדים הישראלי אוהב זה סלטים חופשיים שמחולקים בנדיבות ובפפוש גם מקפידים על טריות אז בכלל.
בקיצור, פפוש היא מקום חינני ומזמין וללא ספק אופציה ברשימה הארוכה של אפשרויות לזלילה מהירה ועניינית על אבן גבירול. נותר רק להמתין ולגלות אם המיקום הזה, שידע הרבה תחלופה (תירס, דרינק פוינט ועוד) והעובדה שפפוש מוקף במתחרים רציניים בתחום אוכל הרחוב, לא ירמסו את המזללה החמודה הזאת.
>>בשבוע שעבר תקענו אצל איציק מיציק
פפוש. אבן גבירול 33, תל אביב. 03-9406699