גרגרן או גרגרנית רעבים עלולים להתבלבל מהר מאוד בהגיעם לשרונה, מתחם הכולל מגוון גדול של אפשרויות זלילה, אבל בשביל לעזור לצמצם את האפשרויות, נאמר זאת כך: פעם הבאה כשאתם מגיעים רעבים ורוצים ללכת על בטוח - לכו על כריך הקציצות.
רוקו'ס, דוכן מתוקתק בשרונה שמכוסה בשלל תמונות ממוסגרות של דמויות איקוניות ניו יורקיות ממוצא איטלקי, צנצנות חמוצים ורטבים, נולד בכלל כפופ אפ, אבל מאז עברו כבר שבועות ואפשר רק לשמוח בשקט שבינתיים הדוכן עוד קיים (גם בוולט). במקום מוגשים שלושה סוגי כריכים בלבד, אבל הפעם נלקחה האופציה הקלאסית: מיטבול הירו (49 שקלים).
הכריך מורכב לעיני הזוללים: לחמניית ג'בטה טרייה מוארכת נחצית, ולאט לאט מועמסות עליה קציצות בשר מתוך סיר עצום (ונקי בצורה מפליאה) ואדום שיושב על כיריים ומפעיל את בלוטות הטעם והריח. עם הקציצות מגיע גם הרוטב עצמו, אחר כך זורים מעליו מוצרלה (של מחלבת עברי המצוינת), קצת בזיליקום טרי ואז מגיע רגע מרהיב: הכריך נשלח פתוח לתנור, ותוך כמה דקות יוצא משם קלוי, הגבינה נמסה על הקציצות, מוסיפים קצת עלים טריים, שמן זית, וסוגרים.
הטעם מנצח, אין דרך אחרת לקרוא לזה. כשמקפידים על כל שלב במנה כביכול פשוטה וצנועה, זה ניכר בתוצאה: הלחם פריך מבחוץ בזכות השיזוף בתנור אבל רך מבפנים וסופג את הרוטב והגבינה בצורה אידיאלית. הקציצות, שלתערובת שלהן מוסיפים גבינה, רכות למרות המרקם הדחוס וטעם הרוטב מתקתק ועמוק. כל ביס מהכריך הזה עשיר ומגוון. עכשיו, לפני שהטוקבקים מתלהמים על "סנדוויץ' בחמישים שקלים", נקדים לומר שזאת ארוחה שלמה לכל דבר, 5 קציצות בערך (אולי היו שם 6, לא ספרנו), אם זאת הייתה מנת פסטה זה היה נראה סביר הרי. כמו כן, את שני החצאים לא חייבים לאכול מיד. גם כשאכלנו את החצי השני, אחרי שעתיים פחות או יותר, הוא עדיין היה מספק.
קינוח יש רק אחד, טירמיסו (25 שקלים), וגם הוא מענג: לא מתוק מדי, לא מר מדי, מרקם קרמי וכיפי. אם היינו מקבלים מנה כפולה, כנראה שגם אותה היינו מחסלים, יש בקינוח הזה משהו ממכר ולא כבד למרות אחוזי השומן הגבוהים. בקיצור, כמו שכבר הבנתם, אנחנו עפנו על הכריך הזה ועכשיו רק מחכים להזדמנות לנסות את השניים האחרים שמציעים שם (רוסטביף ומלנזנה).
>> בפעם הקודמת אכלנו טאקוס בדה טאקו ובלה אסקינה
רוקו'ס. אלוף מגן 3, תל אביב (שרונה). לא כשר