הבטיחו לנו חתיכת סערה בשישי האחרון, ואני? אני חולה על סערה טובה - ומה יותר סוער מהים תגידו לי (חוץ מהקשר שלי עם האקסית)? בכל אופן, נפגשתי עם ידידה והלכנו להירטב קצת מול הים בנמל תל אביב. שמעתי שנפתחה בשוק האיכרים חומוסייה חדשה ומבטיחה, חאן בשוק, שפועלת רק בימי שישי, או כמו שקוראים לזה בצפון תל אביב - פופ-אפ.

הרוח העזה כמעט העיפה את הדוכנים המאולתרים של השוק והגשם צלף בסחורה הטרייה. אז בלי להתמהמה רצנו לדוכן העץ של השף פליקס רוזנטל, הבעלים והשף לשעבר של מסעדת חאן מנולי, שפעלה בשוק הפשפשים ונסגרה לפני בערך שנה. הרעיון של הדוכן החדש: חומוס טרי עם תוספות משתנות המופקות מחומרי הגלם של האיכרים השכנים.

המקום, יש לציין, רק נפתח לאחרונה וכבר יצר באזז תקשורתי לא מבוטל. התיישבנו על הבר וחיכינו לפחות 10 דקות שיכירו בקיומנו. השף ושותפתו העסקית (שהיא במקרה גם זוגתו) כרכרו סביב צוות צילום של אתר מתחרה, שהגיע כדי לצלם את מנות החומוס של המקום מכל זווית אפשרית וחוזר חלילה. טוב נו, היום הראשון, הייתי סלחנית. יחסית. בתפריט, שנמסר בעל פה, היו שלוש מנות: מסבחה (26 שקלים); מסבחה עם חציל קלוי – באבא גנוש (36 שקלים); ומסבחה עם סלק – חומוס סלקים (36 שקלים). הלכנו על התוספות כמובן, כדי לטעום מהתוצרת הישראלית הטובה שלנו.

ואז חיכינו, וחיכינו, וחיכינו. טוב נו, זה רק היום הראשון, ניתן ואף ראוי לעשות הנחות בכל הנוגע לתקתוקים הטכניים וההרצה של העניין. ברקע השמיעו את שירי ארץ ישראל ה"יפה" של פעם, לא ברור למה. אחר כך ניסו להרים עם עומר אדם ושפיטה, הקוריוז האשכנזי. סמלי משהו.

החומוס של פליקס - המקום (צילום: איילה כהן, אוכל טוב)
סליחה, אפשר קצת יחס? חאן בשוק | צילום: איילה כהן, אוכל טוב
החומוס של פליקס - באבא גנוש (צילום: איילה כהן, אוכל טוב)
איפה טעם האש הגלויה והלהבות? חומוס באבא גנוש | צילום: איילה כהן, אוכל טוב

את החומוס מבשלים כאן מגרגירים בולגריים וכל מנה מכינים עם הזמנתה. הטחינה שמשתמשים בה היא של אנשי הזית, ועל השולחנות יש תצוגה נאה של צנצנות טחינה, שמן זית ומגוון זיתים. המנות הגיעו, החומוס לווה בפיתות סטנדרטיות שחוממו טיפה בתנור, בצל, פלפל ירוק קצוץ ותלולית נדיבה מאוד של פטרוזיליה קצוצה. צנצנות הזיתים שעמדו לידי הדליקו אותנו, אז שאלתי אם אפשר לקבל גם זיתים עם החומוס. נעניתי בשלילה. סתם הדליקו, וחבל.

משחת החומוס עצמה חמודה, אוורירית מאוד, יש שיאמרו (אני למשל) שהיא אפילו אוורירית מדי. אין לה גוף. וגם אין לה כל כך טעם. הלימון הטרי מורגש וזה נחמד, אבל למשחה התפלה פשוט חסר תיבול. ועכשיו לתוספות, כי בכל זאת כל תוספת עולה 10 שקלים, מה שמביא את המנה הזאת להיות כנראה מנת החומוס היקרה ביותר שאכלתי אי פעם. החציל טעים בסך הכל, אבל חסר לו את הטעם המעושן הזה של האש הגלויה, וגם היה אפשר לשים יותר ממנו. הסלקים, נו מה אני אגיד על הסלקים, מדובר בכמה פרוסות של סלק אפוי למחצה. זהו, זו התוספת. בלי תיבול מעניין או הכנה מיוחדת. פה כבר הייתי פחות סלחנית, בכל זאת - מדובר בשף רוסי, ובראש שלי כבר ציפיתי לאיזה חומוס-בורשט, משהו מסעיר, איזו משחה סגולה שתעיף אותי, אבל כל אלו לא הגיעו (מה שכן הגיע זה שלוש חתיכות סלק, כל אחת במחיר 3.3 שקלים). אני אוסיף שיצאנו שבעות אך לא ממש מרוצות. החומוס, במקרה הזה, היה די עירום. עיקר האכזבה נבעה בעיני מחוסר המעוף אל מול השפע העצום. הרי כל מי שביקר בשוק האיכרים בנמל תל אביב יודע שמדובר במקום צבעוני ועשיר שעושה חשק להעמיס את כל הדוכנים, איך שהם, הביתה, ומנות החומוס שהוגשו בחאן בשוק פשוט לא הצליחו לשקף את זה.

החומוס של פליקס - סלקים (צילום: איילה כהן, אוכל טוב)
עשרה שקלים תוספת על מה? חומוס סלקים | צילום: איילה כהן, אוכל טוב

חייבת משהו חם ומתוק

לקינוח אמרנו שניקח כוס קפה חם מהדוכן המצוין של דיאמה. הלכתי לשם שינוי על הפוך גדול עם חלב שקדים כפי שהמליץ הבריסטה, שנראה בחור מבין עניין. היה שווה להקשיב לו, כי זה היה אחד הטובים בהחלט, שווה את התור שהשתרך שם. ומה הולך טוב עם קפה? מאפה. קפצתי לדוכן של FIKA, דוכן של מאפים שוודיים בניחוח קינמון והל, וטעמתי את מאפה השמרים עם הפיסטוק. טעמים מיוחדים ממש, רק חבל שהיה קר.

את הקפה סיימנו מול הגלים המתנפצים, והלכנו הביתה כדי לגלות שבדיוק כמו חאן בשוק, גם הסופה שהבטיחו לנו בסופו של דבר לא סיפקה את הסחורה.

FIKA (צילום: איילה כהן, אוכל טוב)
מתוק, יקר ומוצלח. המאפים של FIKA | צילום: איילה כהן, אוכל טוב